ואתה הולך ומשאיר אותי
על מרפסת חומה
בינות ערפילים
משותקת מזמן
שחלף לו
והותיר אותי
ולא היית ער מספיק לחוש את
צווחת הנשר הגדול שראה אותי שם
נאנקת.
יום לילה חורץ מעצמו
זיפי זקן משולשי קרחת.
קִצרת רוח.
קצרת שנות עולם.
אתךַ
ולא.
. . .
תגובות