יושב על מדף מסכל רגליים כך שיוצא לי לחוש את רגעי החיים ידיים מרפה וחושב והוגה אז אולי לא צריך אז אולי לא בטוח שכך אני ואלה הם חיי וזוּ עַצְמִיוּתי וכך שנותיי עוברות ביעף בין ימים חולפות עונות חולפים שנים דמויות עוברות מרימות גבה עוזבות לבלי שוב אופטימיות חיים שלווה אדם המחשב את מהלכי החיים עבר עתיד לעולם לא נדע. כך או כך כך או אחרת שלמות נפש פכְּחות נשמה אף אחד לא ידע ואני- עוֹדני.