אַה. מה אני אגיד לך תכלת וארגמן ואולי גם תולעת שַני אה. איך אני יוכל לגעת בשידַפוֹן העַרְפּילית. אמרתי לך שזה לא זה אמרתי "לעולם לא נהיה יחד" ואתה- רק מחייך אלי ומפנק אותי. ואתה דופק בדלתי בידיך מתנות נפלאות, כמו זוג הגרביים, עם הפסים בצבעים ערביים לגמרי, שמחממות אותי עכשיו, וכמו הדבש הטבעי, היקר שקנית לי, עם מכתב מלא רגש ומתיקות. ושתי הבירות השחורות, שקנית לי לתקופת המבחנים, שיהיה לי טוב. "אבל רק אם מגיע לך" חייכת אלי בשובבות. הרי ברור שמגיע לי. שאלת אותי מה יגרום לי להיות מאושרת. הייתי על סף דמעות רק אמרתי לך שאני רוצה בעל שיאהב אותי. ואתה, חייכת- חיוך מטופש ואווילי. כל יום מסעדה אחרת, כל ערב מתנה נהדרת, אומר "אני רוצה שנלך לחוף הים ונרוץ, ונשתובב לנו" אני מתה על הרוח הצעירה הזו שלך. המופרעת כמעט. כמוני. מותק, מותק שלי, זה לא שייך ביננו. אתה גדול ממני בשש עשרה שנה. אני לא רוצה לסעוד אותך. גמרנו.