לא שמעתי כשעליתַ במדרגות עולה מטפס בכבדות כמו תמיד. לא שמעתי כשיצאת לקראתי בעיניך דומיה אוֹבֵד. לא חיפשתַ תירוץ לשכב פרקדן לשכוח מהכל חיכית- לי. ולא הייתי שם. - - אולי במודע, אולי בֵתַת, אבל זה לא היה חשוב. כי הכל הפך ל- - אבק ביַדִי. כבר פעמים אינספור דמיינתי יושבת לידְך, כף ידיך בידי ומסבירה. אבל כבר חלף לו הרגע הסתיימה השעה. נותרה בנו דומייה.