לילה שמי השחור מטילים אימם על כל אנוש. הירל קטן מכדי להאיר והרוח. הרוח נושבת ביללה החודרת אל תוך הגוף אט אט. בקור ובארסיות. הוא. יושב לו על מרפסת ביתו. משקיף על העולם. הוא. מחדיר מחשבות, חלומות והרהורים אל כל אדם בלילה. ושולח. אחד אחרי השני. מחשבות אימים. ומחשבות נעימות. הכל-וכולם בהישג ידו. ילד קטן ישן במיטה חמה בעיר שכנה, ידיו קפוצות ישן בתנוחת עובר במעי אמו. והוא. שולח אליו. מחשבות. פעם נעימות ופעם פחות. וכך אחד אחד. בהינף יד. והוא. מטייל על מרפסתו, עובד כל הלילה,כמו בכל לילה. וכמו בכל לילה, יושב הוא ועושה מלאכתו נאמנה. אך לא כמו בכל לילה, הלילה יושב הוא. כעסו מתגבר ועולה. כוחו לא עומד לו עוד. והוא נח מעבודתו. חלומות. הרהורים ומחשבות לא נשלחות לאיש. העולם מתרוקן ממחשבות העולם מתרוקן מחלומות אנשים מתנועעים במטותיהם בחוסר מנוחה. מתעוררים ומטיילים בחדרם הלוך ושוב באי נוחות. משהו חסר. והם לא יודעים מה. תנוקות ופעוטות בוכים באישון ליל, אינם יכולים להרדם. הרחוב הריק מתמלא אט אט באנשים המהלכים כסהרורים. ללא מוצא. האינוש מבולבל. לא יודע מה קרה. אף אחד לא. חוץ. ממנו. הוא. והוא. אינו עובד. אינו שולח נחומים. ואנשים מנסים להבין מה קורה. יושבים עם עצמם ושואלים. ותשובה- אין. אנוש לא יוכל לפרש אדם לא יוכל להבין. רק הוא. רק הוא.