ביטלתי את השגתי מלפניך. הלכתי טובלת בתוך נהר דינוּר. מפעפֵּעַ השגותיי האינסופיות מפלסות לי הדרך. רק מקרה אחד, כי הרי אין כְּתוֹרת ארץ ישראל. השגות גן עדן, ידי מקבלות בלב מפעם. אחרי הַמְתַנַתי מול פתח דלתך ראיתַ שאני מחכה, מול פִּתְחֵך- שוברת קוּפּוֹת. תקופות. ופתחתַ. (נולד מתוך כתביו של ר' נחמן לקראת חודש אלול)