אם תבעיון, בעיו! (או, ארבעה אבות וזדונם) שור גדול מפחיד מאוד ושתי קרניו חדות הולך לו עם עצמו לבד, חופשי בין השדות בין שדה מזיק לשדה ניזק הוא רץ בביטחון בועט וגם רומס, פה נשיכה, שם ניגוחון יום יבוא ובית הדין יתפוס את הנבל ובעליו יבכה- "הן זה השור שלי! חבל!" אבל, אין רחמים, השור יצא להיסקל וכל העם יכה בשור באבן ומקל. אכן, יהיו ימים של ביטחון, ימים טובים וילדים ירוצו בשדות הרחבים עד יום אחד, את השיגרה דבר נורא ישבור- כי יגלו, שבשדה, אחד חפר לו בור! בור גדול מפחיד מאוד, כעשרה טפחים שוכן לו בשדה וכל הילדים בוכים כי השדה שומם ואין שום איש הולך אליו ומי אשר נופל בבור שובר את שתי רגליו יום יבוא ובית הדין יתפוס את הנבל אשר חפר ברוב רשעות את כל הבור הנ"ל וכל העם יבוא במעדר וקילשונים וימלאו הבור באדמה ואבנים. אכן, יהיו ימים גדולים של אושר ושלום וילדים ירוצו בשדות כבחלום עד יום אחד יפסיקו בשדה להינפש כי יגלו, שבשדה, אחד הדליק לו אש! אש גדולה מאוד עם להבות שמפחידות שורפת אנשים ובהמות בלב שדות בינות גדיים כפותים ועבדים היא תשתולל וכל העם בוכה ומצפה לבוא גואל יום יבוא ובית הדין יתפוס את הנבל אשר שרף שדות ובגללו העם סבל וכל היהודים ישפריצו מים בגלים מדלי ומזרנוק וגם ממטפים גדולים אכן, יהיו ימים של הפרחה ושל צמיחה וילדים ירוצו בששון ובשמחה עד יום אחד יראו שהשדה כבר מסוכן- כי יגלו שבשדה מבעה מצא משכן! ואז כולם ייבהלו- מי זה מבעה ומה? האם זו אש? אולי נמר? מפלצת איומה? ובית הדין כבר לא יועיל כי הם אינם יודעים באיזה כלי להשתמש כנגד המבעים. אז כל העם יפרוץ בבכי, יהיה כל כך נורא כי המבעה בחר את השדה כמטרה ואין מה לעשות בכלל, וגם אתה רואה שאין עצה ואין תבונה כנגד המבעה.