[ליצירה]
לא נכון!!
תגובה לתגובה של נפש-
לא משלמים מחיר של שחיקה רוחנית-
בונים ויוצרים.
אם שותקים - מביעים הזדהות שבשתיקה עם הדבר הזה .
אתה לא חייב להיות חלק מזה.
כשמזדהים עם המדינה , אוהבים אותה , אך לא שותקים או מכסים על כל מומיה!!
מבקרים , ולא קוראים לרגש הדחיה בשם ילדותי, להפך מבינים שהוא גדולתינו , וממנו שואבים כוח להמשיך ולתקן.
נריה
[ליצירה]
יש צדק בדבריך
ברגע שאתה מקבל החלטה שאתה חלק מהעולם, נושא בצרת הרבים, הולך לצבא ויוצא לעבוד - אתה משלם מחיר של שחיקה רוחנית. גם אם יש לך כיפה שחורה, אתה מצביע ג' או שס ומקפיד בבית להימנע מכל הפאסט נישט.
לגבי המיזרוחניקעס, אומרים בשם 'גודויל' אחד שהשיטה שלהם היא הכי טובה, אבל רק אצל יחידי סגולה. אצל רוב העם יוצאים ממנה קלקולים נוראיים.
הוא צדק.
והלואי שנזכה להיות בין יחידי סגולה.
מועדים לשמחה!
[ליצירה]
כפי שכתב אביהוא, ההתבגרות והיציאה לחיים משנה את האדם. אני לא חושב שרק לרעה, וגם מההיבט הדתי.
לגבי ה'חברה'. איני מוסמך להכתיר יחידי סגולה או לפרש את דברי אותו גדול. אני חושב שיש בהם מן האמת:
א. החברה המיזרוחניקית מוציאה מתוכה אנשים מיוחדים במינם, שהצמצום האידאולוגי החרדי לא מסוגל להצמיח.
הטיב לבטא זאת אחד המשתתפים בפורום 'עצור כאן חושבים' באתר הייד פארק, המכונה 'אקדמאי' (המדובר באיש אקדמיה שגדל והתחנך בציבור החרדי') ושטבע את מושג ה'חרדים פלוס'. עיינו בלינק (הודעתו נמצאת בעמוד 5 באשכול).
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=5&topic_id=820654
ב. בד בבד, החברה המיזרוחניקית מוציאה המונים שרחוקים מדרכה של תורה בכל מובן, ואל לנו לטאטא את העניין אל מתחת לשטיח או לכיפה הסמלית.
נגה-נגה, על מיטב בנינו ובנותינו אני יכול להעיד שהם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מתודעת "השאיפה הבלתי פוסקת והניסיון המתמיד והצער המתלווה לכשלונות שבין לבין". במקרה הטוב, הם סתם משילים מחיהם סממנים הלכתיים וזה לא מטריד אותם במיוחד. במקרה הפחות טוב, הם עושים להשלה הזו אידאליזציה, ועוטפים בעטיפה ערכית כל סוג רפש המתגלגל ברחוב.
חג שמח!
[ליצירה]
הרגש הדתי ילדותי של פעם..
הוא לא אבד לבלי לשוב,פשוט התבגרת,
חפש אותו שוב..הצלחה..פסח כשר ושמח,והעיקר להוציא את החמץ מהלב,להוציא את המיותר,את הטפל..
[ליצירה]
מסכים עם כל מילה.
אגב, מעולם לא ראיתי חרדי נעלב שמכנים את החבר'ה שלו שחויייירים/דוסים/חריידים וכיו"ב. צאו מזה כבר מיזרוחניקעס.
מה יותר טוב - דתי-לאומי? ציוני-דתי-ריאלי? דתיה-מכנסים-ושרוולים בינוניים? כיפה סרוגה - בלי דוגמא?
[ליצירה]
---
לי יש בעיה עם הכינוי הזה, כיוון שהוא נובע מזלול חרדי בתנועה שדי מייצגת את התחלת התפתחותנו כחברה. גם עם המילה 'דוס' יש לי בעיה.
כיום הכוונה במילה מיזרוחניק היא לחפיפניק, ואני לא רוצה להביא דוגמאות למה זה חפיפניק.
בכל מקרה, בלי להיכנס לדיון (ובעיניי דווא מאוד מוצא חן שלאחרונה מתפתחים דיונים על יצירות ועל הערכים המובאים בהן), מאוד אהבתי את הקטע.
אבל בתמימות של הילד חסר משהו מהותי, חסרה ההבנה, ההפנמה.
הסינתזה בין האינטלקט של המבוגר לעשייה התמימה של הילד, היא הפיתרון, לענ"ד.
:)
[ליצירה]
[ליצירה]
משושה יקר
אפולוגטיקה בגרוש כמו ששטחת כאן כעת, היא אולי מתאימה לפורומים אחרים.
לי בתור 'מיזרוחניק' אין בעיה עם הכינוי הזה.
אין לי גם צורך בעשיית אידיאלזיציה לכל מה שמתקשר עם הכיפה הסרוגה שעל ראשי. בשביל זה מספיק להיות חרדי.
אתה מזכיר לי ששמעתי פעם מרב חב"די שנשאל על חבדניק שהתחלן. הרב ענה שכעת הוכח שהוא מעולם לא היה חבדניק.
חג שמח ושבת שלום.
[ליצירה]
לפעמים,
כשמזהירים בנים מלדבר על הצבא עם בנות שירות לאומי במיל' כי זה משעמם אותן להפליא, אני חושבת על כל הדברים שאני עלולה להפסיד בגלל המלצות שכאלה.
דיברתי הערב עם חברה שסיפרה שאחיה העביר את שביעי של פסח בתוך קקטוס (נשבעת!) בחיכיה לאיזה מבוקש, וחשבתי לי על כל הדברים שעוברים במוחו של ילד בן 19 בשבתו בתוך קקטוס בשביעי של פסח.
תודה על זה, קיץ טוב.
[ליצירה]
אחי,
תזכה למצוות ותאריך ימים.
באמת באמת יפה.
ולכל קודמי המגיבים: די עם הסרטים, צבא זה דבר מעצבן שכולם שונאים. ההירואיות נגמרת ברגע שהמפקד הראשון שלך בטירונות עושה פרצוף וקולות של חלאה ומשם ואילך, במעלה חוט השדרה הטיפש ונבזי של הצבא נתקעים בכל כך הרבה גועל נפש, שכל גיבור מהסרטים היה יורה לעצמו כדור ברגל ומשתחרר.
ולשמור שמונה שמונה זה לא הירואי. זה מדכא.
[ליצירה]
נבעו מצפוניו
כמה הערות לקטע החביב:
א. לענ"ד מסתבר שמבעה הוא שן ולא אדם. וכמדומני שהר"ח אלבק הביא בפירושו מקבילה ארמית שמזהה את הפועל מבעה עם מבער.
ב. אני חושב שפיספסת פה במסר. כתבת ש"המבעה בחר את השדה כמטרה", ואולם כל יסוד אבות הנזיקין בבא קמא הוא בנזקין שאינם פרי כוונת אדם אלא התרשלותו במניעתם דווקא (ומי שהיטיב להראות זאת לאורך דוגמאות רבות במסכת הוא פרופ' שלום אלבק, הבן, בספרו 'פשר דיני הנזקין בתלמוד').
אמנם יכול להיות שאכן אין גם מה לעשות בכלל כנגד ההירדמות בשמירה שמסיבה נזק לזולת, ואולם במקרים אלו קשה להדביק פסול מוסרי באדם. גם הדוגמאות לגבי האדם המועד לעולם הם מקרים שבהם קשה לייחס למזיק פגם מוסרי כגון נזק בעת השינה וכד'. ואכן, ראשונים ואחרונים התחבטו בשאלה האם יש בתורה איסור להזיק או שבעצם יש רק חיוב להשבת הנזק שהוא כעין מילווה (וסיכם זאת ב'קהילות יעקב' סימן א').
אם כי יכול להיות שדווקא לכך כיוונת באמרך ש'בית הדין כבר לא יועיל', בניגוד לעבירות נושאות בחובן פגם מוסרי, ואז אני מסכים למסר :).
ג. יש לי חבר, בחור שיודע סעיפים רבים בשו"ע ונו"כ על בוריים, אבל לא מסוגל לפתוח דף גמרא עקב אירוע טראומטי אי שם בישיבה התיכונית. האירוע היה סוגיית 'מיטב שדהו'. אני רואה מהתגובות פה שהוא לא לבד. אני גם חושב שיש משהו קשה בבבא הזו ביחס לחברותיה.
אח...איזה פרץ ביינישיות השתלט עלי לפתע.
[ליצירה]
כפי שכתב אביהוא, ההתבגרות והיציאה לחיים משנה את האדם. אני לא חושב שרק לרעה, וגם מההיבט הדתי.
לגבי ה'חברה'. איני מוסמך להכתיר יחידי סגולה או לפרש את דברי אותו גדול. אני חושב שיש בהם מן האמת:
א. החברה המיזרוחניקית מוציאה מתוכה אנשים מיוחדים במינם, שהצמצום האידאולוגי החרדי לא מסוגל להצמיח.
הטיב לבטא זאת אחד המשתתפים בפורום 'עצור כאן חושבים' באתר הייד פארק, המכונה 'אקדמאי' (המדובר באיש אקדמיה שגדל והתחנך בציבור החרדי') ושטבע את מושג ה'חרדים פלוס'. עיינו בלינק (הודעתו נמצאת בעמוד 5 באשכול).
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=5&topic_id=820654
ב. בד בבד, החברה המיזרוחניקית מוציאה המונים שרחוקים מדרכה של תורה בכל מובן, ואל לנו לטאטא את העניין אל מתחת לשטיח או לכיפה הסמלית.
נגה-נגה, על מיטב בנינו ובנותינו אני יכול להעיד שהם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מתודעת "השאיפה הבלתי פוסקת והניסיון המתמיד והצער המתלווה לכשלונות שבין לבין". במקרה הטוב, הם סתם משילים מחיהם סממנים הלכתיים וזה לא מטריד אותם במיוחד. במקרה הפחות טוב, הם עושים להשלה הזו אידאליזציה, ועוטפים בעטיפה ערכית כל סוג רפש המתגלגל ברחוב.
חג שמח!
[ליצירה]
למען הגילוי הנאות
הח"מ אינו יודע אם הוא ייצוגי. אולם, הוא יודע שאשכנזי, הוא לא, וכנראה גם לא יהיה.
עצם העובדה שבחרת לתייג אותי כ'אשכנזי ייצוגי' על סמך כמה קטעים ששפכתי על הצג, היא בדיוק העניין שאני מדבר עליו.
אני מודע לכך שאני חוטא לעיתים יותר מדי בניסיון להביא אותה ב'הפוך על הפוך'. אני מקווה שכעת אני יותר מובן.
[ליצירה]
דבר השוביניסט
ראשית, תודה רבה לכולן/ם.
מהתגובות אני מבין שכמעט כולם הבינו לאן אני חותר וכדרכי בקודש, גם כשאני מתעמר באחרים (או אחרות) זה בעצם סוג של הומור עצמי ב'הפוך על הפוך'.
אורנה דן אולי ביטאה את המסר בצורה הכי ברורה.
[ליצירה]
סיעתא למדנית
בהלכה מקובל להתמודד עם מצבים של ספקות עובדתיים באמצעות השימוש ב'חזקה'. כלומר, כאשר בפנינו מציאות עובדתית שאינה ברורה ויש צורך לקבוע הלכה במציאות זו, נעשה שימוש בכלל 'סטטיסטי' - החזקה, שמולבשת על המציאות וכביכול מקבעת אותה על מצב מסויים ללא ביטחון שאכן מצב זה אירע בפועל.
לדוגמא: דין התורה לפיו אדם הכופר בחוב שנטען כלפיו - פטור, מוסבר בגמרא על ידי החזקה ש'אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו'. כלומר, איננו יודעים אם אכן האדם חייב או לא חייב. ואולם, אנו 'מחזיקים' כי אדם מן הישוב אינו מעיז פניו בפני בעל חובו ולכן מניחים שאם הוא כופר בכל החוב כנראה שאינו חייב (לו היה חייב באמת, היה מן הסתם מנסה רק למזער את הנזק).
איך זה מתקשר לענייננו?
בישיבות אוהבים לחקור בעניין ה'חזקה', האם המדובר בכלי שמבאר לנו מה היה המצב העובדתי בפועל ולמעשה פורך את הספק (שיטה זו היא שיטת ה'שב שמעתתא') או שבעצם הספק העובדתי ישאר והחזקה היא בסה"כ כלל התנהגות הכרחי בלבד על מנת לקבוע הלכה גם אם המציאות דה פקטו הייתה שונה (וזו שיטת ה'שערי יושר').
לפי הגישה השנייה, בעצם יכול להיות שאותו כופר בכל כן לווה כסף מהנושה, אך כיוון שאני מפעיל את הכלל ההתנהגותי, הרי שמבחינה הלכתית המציאות העובדתית אינה מעלה ואינה מורידה - והכלל ההלכתי כופה עצמו על המציאות...
ניתן אולי לומר שלפי הגישה הזו, ההלכה היא שקובעת מה המציאות דה פקטו.
[ליצירה]
לדעתי אתה טועה
הפ"מ לא טוען שאין שחור ולבן והכל אפור. הטענה היא שכל צבע הוא לגיטימי באותה מידה.
אם למשל טוב לי וצבעוני לי עם האדום אז האדום הוא האמת שלי, אפילו שכל המדינה חושבת שצבעי הלאום הם צהוב-כחול, שמעון מזרחי הוא ראש הממשלה ופיני גרשון הוא הרב הראשי שליט"א ובבא בשעותיו הפנויות.
זוהי השקפה הפוכה לגמרי מזו שאתה יוצא נגדה. זו שאתה יוצא נגדה, היא השקפתו של מודרניסט נבוך, שלקחו לו את השחור והלבן והוא מרגיש שלקחו לו את כל הצבעים.
דווקא מהבחינה הזו, הפ"מ יוצר הרבה יותר צבעים ואפרויות מאשר היו קודם לכן.