[ליצירה]
לא נכון!!
תגובה לתגובה של נפש-
לא משלמים מחיר של שחיקה רוחנית-
בונים ויוצרים.
אם שותקים - מביעים הזדהות שבשתיקה עם הדבר הזה .
אתה לא חייב להיות חלק מזה.
כשמזדהים עם המדינה , אוהבים אותה , אך לא שותקים או מכסים על כל מומיה!!
מבקרים , ולא קוראים לרגש הדחיה בשם ילדותי, להפך מבינים שהוא גדולתינו , וממנו שואבים כוח להמשיך ולתקן.
נריה
[ליצירה]
יש צדק בדבריך
ברגע שאתה מקבל החלטה שאתה חלק מהעולם, נושא בצרת הרבים, הולך לצבא ויוצא לעבוד - אתה משלם מחיר של שחיקה רוחנית. גם אם יש לך כיפה שחורה, אתה מצביע ג' או שס ומקפיד בבית להימנע מכל הפאסט נישט.
לגבי המיזרוחניקעס, אומרים בשם 'גודויל' אחד שהשיטה שלהם היא הכי טובה, אבל רק אצל יחידי סגולה. אצל רוב העם יוצאים ממנה קלקולים נוראיים.
הוא צדק.
והלואי שנזכה להיות בין יחידי סגולה.
מועדים לשמחה!
[ליצירה]
כפי שכתב אביהוא, ההתבגרות והיציאה לחיים משנה את האדם. אני לא חושב שרק לרעה, וגם מההיבט הדתי.
לגבי ה'חברה'. איני מוסמך להכתיר יחידי סגולה או לפרש את דברי אותו גדול. אני חושב שיש בהם מן האמת:
א. החברה המיזרוחניקית מוציאה מתוכה אנשים מיוחדים במינם, שהצמצום האידאולוגי החרדי לא מסוגל להצמיח.
הטיב לבטא זאת אחד המשתתפים בפורום 'עצור כאן חושבים' באתר הייד פארק, המכונה 'אקדמאי' (המדובר באיש אקדמיה שגדל והתחנך בציבור החרדי') ושטבע את מושג ה'חרדים פלוס'. עיינו בלינק (הודעתו נמצאת בעמוד 5 באשכול).
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=5&topic_id=820654
ב. בד בבד, החברה המיזרוחניקית מוציאה המונים שרחוקים מדרכה של תורה בכל מובן, ואל לנו לטאטא את העניין אל מתחת לשטיח או לכיפה הסמלית.
נגה-נגה, על מיטב בנינו ובנותינו אני יכול להעיד שהם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מתודעת "השאיפה הבלתי פוסקת והניסיון המתמיד והצער המתלווה לכשלונות שבין לבין". במקרה הטוב, הם סתם משילים מחיהם סממנים הלכתיים וזה לא מטריד אותם במיוחד. במקרה הפחות טוב, הם עושים להשלה הזו אידאליזציה, ועוטפים בעטיפה ערכית כל סוג רפש המתגלגל ברחוב.
חג שמח!
[ליצירה]
הרגש הדתי ילדותי של פעם..
הוא לא אבד לבלי לשוב,פשוט התבגרת,
חפש אותו שוב..הצלחה..פסח כשר ושמח,והעיקר להוציא את החמץ מהלב,להוציא את המיותר,את הטפל..
[ליצירה]
מסכים עם כל מילה.
אגב, מעולם לא ראיתי חרדי נעלב שמכנים את החבר'ה שלו שחויייירים/דוסים/חריידים וכיו"ב. צאו מזה כבר מיזרוחניקעס.
מה יותר טוב - דתי-לאומי? ציוני-דתי-ריאלי? דתיה-מכנסים-ושרוולים בינוניים? כיפה סרוגה - בלי דוגמא?
[ליצירה]
---
לי יש בעיה עם הכינוי הזה, כיוון שהוא נובע מזלול חרדי בתנועה שדי מייצגת את התחלת התפתחותנו כחברה. גם עם המילה 'דוס' יש לי בעיה.
כיום הכוונה במילה מיזרוחניק היא לחפיפניק, ואני לא רוצה להביא דוגמאות למה זה חפיפניק.
בכל מקרה, בלי להיכנס לדיון (ובעיניי דווא מאוד מוצא חן שלאחרונה מתפתחים דיונים על יצירות ועל הערכים המובאים בהן), מאוד אהבתי את הקטע.
אבל בתמימות של הילד חסר משהו מהותי, חסרה ההבנה, ההפנמה.
הסינתזה בין האינטלקט של המבוגר לעשייה התמימה של הילד, היא הפיתרון, לענ"ד.
:)
[ליצירה]
[ליצירה]
משושה יקר
אפולוגטיקה בגרוש כמו ששטחת כאן כעת, היא אולי מתאימה לפורומים אחרים.
לי בתור 'מיזרוחניק' אין בעיה עם הכינוי הזה.
אין לי גם צורך בעשיית אידיאלזיציה לכל מה שמתקשר עם הכיפה הסרוגה שעל ראשי. בשביל זה מספיק להיות חרדי.
אתה מזכיר לי ששמעתי פעם מרב חב"די שנשאל על חבדניק שהתחלן. הרב ענה שכעת הוכח שהוא מעולם לא היה חבדניק.
חג שמח ושבת שלום.
[ליצירה]
לפעמים,
כשמזהירים בנים מלדבר על הצבא עם בנות שירות לאומי במיל' כי זה משעמם אותן להפליא, אני חושבת על כל הדברים שאני עלולה להפסיד בגלל המלצות שכאלה.
דיברתי הערב עם חברה שסיפרה שאחיה העביר את שביעי של פסח בתוך קקטוס (נשבעת!) בחיכיה לאיזה מבוקש, וחשבתי לי על כל הדברים שעוברים במוחו של ילד בן 19 בשבתו בתוך קקטוס בשביעי של פסח.
תודה על זה, קיץ טוב.
[ליצירה]
אחי,
תזכה למצוות ותאריך ימים.
באמת באמת יפה.
ולכל קודמי המגיבים: די עם הסרטים, צבא זה דבר מעצבן שכולם שונאים. ההירואיות נגמרת ברגע שהמפקד הראשון שלך בטירונות עושה פרצוף וקולות של חלאה ומשם ואילך, במעלה חוט השדרה הטיפש ונבזי של הצבא נתקעים בכל כך הרבה גועל נפש, שכל גיבור מהסרטים היה יורה לעצמו כדור ברגל ומשתחרר.
ולשמור שמונה שמונה זה לא הירואי. זה מדכא.
[ליצירה]
כנפי שחר,
בבית שלי, הניקיון לפסח הרבה פחות אובססיבי מאשר בבית הורי (ומן הסתם עוד יותר הרבה פחות מאשר בביתך), כיון שבעניין הזה די לי במה שאסרה התורה וההלכה ואין לי כל עניין לחפש פירורים שאין להם כל משמעות הלכתית ו/או להמשיך את מסורת הדורות של ניקיון אובססיבי חסר תכלית. להתכונן לפסח אפשר גם בדרכים פחות רוחניות, ע"י לימוד למשל.
במבט לאחור, היום אני מבין שהבעיה היא שניקיון בכיסים נחשב בעיני אנשים לסוג של 'קדושה', ושילדים (ולדבריך כנראה גם מבוגרים) נכנסים להיסטריה מכמה פירורים שנשארו להם בכיסים אחרי שהם ביטלו אותם, הפקירו אותם וליתר ביטחון גם מכרו אותם לערבי של המועצה הדתית.
[ליצירה]
למען הגילוי הנאות
הח"מ אינו יודע אם הוא ייצוגי. אולם, הוא יודע שאשכנזי, הוא לא, וכנראה גם לא יהיה.
עצם העובדה שבחרת לתייג אותי כ'אשכנזי ייצוגי' על סמך כמה קטעים ששפכתי על הצג, היא בדיוק העניין שאני מדבר עליו.
אני מודע לכך שאני חוטא לעיתים יותר מדי בניסיון להביא אותה ב'הפוך על הפוך'. אני מקווה שכעת אני יותר מובן.
[ליצירה]
אתה מדבר עלי? ;)
והנה, קטע שעשה לי את זה כשהייתי נער ואני עדיין אוהב לצטט (למרות שאיני 'קוקניק):
"מי שאמר עלי כי נשמתי קרועה, יפה אמר, בודאי היא קרועה. אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא שלם. אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה פנימית תמיד בקרבו. וכל עבודת האדם הוא לאחד את הניגודים שבנפשו על ידי רעיון כללי, שבגדולתו ורוממותו הכל נכלל ובא לידי הרמוניה גמורה. כמובן, אין זה אלא אידאל שאנו שואפים אליו, אבל להגיע לידי זה אי אפשר לכל יליד אשה. אלא שבהשתדלותנו אנו יכולים להתקרב אליו יותר ויותר..."
(קטע של הראי"ה קוק שלא נדפס בספריו, והובא בספר 'הרב קוק - בין רציונאליזם למיסטיקה', ב' איש-שלום, ע' 15).
בהצלחה לכולנו.
[ליצירה]
יפה...
הטיש בויז'ניץ' באמת מיוחד במינו, גם בגלל כמות החסידים המדהימה וגם בגלל האישיות של הרעבע שיאריך ימים על ממלכתו.
אגב, באחת הקלטות שהוציאו החסידים שילבו כמה קטעי תפילה של הרעבע וזה בהחלט 'מעויירר' טוב לשעות מתות, מניסיון.
[ליצירה]
נבעו מצפוניו
כמה הערות לקטע החביב:
א. לענ"ד מסתבר שמבעה הוא שן ולא אדם. וכמדומני שהר"ח אלבק הביא בפירושו מקבילה ארמית שמזהה את הפועל מבעה עם מבער.
ב. אני חושב שפיספסת פה במסר. כתבת ש"המבעה בחר את השדה כמטרה", ואולם כל יסוד אבות הנזיקין בבא קמא הוא בנזקין שאינם פרי כוונת אדם אלא התרשלותו במניעתם דווקא (ומי שהיטיב להראות זאת לאורך דוגמאות רבות במסכת הוא פרופ' שלום אלבק, הבן, בספרו 'פשר דיני הנזקין בתלמוד').
אמנם יכול להיות שאכן אין גם מה לעשות בכלל כנגד ההירדמות בשמירה שמסיבה נזק לזולת, ואולם במקרים אלו קשה להדביק פסול מוסרי באדם. גם הדוגמאות לגבי האדם המועד לעולם הם מקרים שבהם קשה לייחס למזיק פגם מוסרי כגון נזק בעת השינה וכד'. ואכן, ראשונים ואחרונים התחבטו בשאלה האם יש בתורה איסור להזיק או שבעצם יש רק חיוב להשבת הנזק שהוא כעין מילווה (וסיכם זאת ב'קהילות יעקב' סימן א').
אם כי יכול להיות שדווקא לכך כיוונת באמרך ש'בית הדין כבר לא יועיל', בניגוד לעבירות נושאות בחובן פגם מוסרי, ואז אני מסכים למסר :).
ג. יש לי חבר, בחור שיודע סעיפים רבים בשו"ע ונו"כ על בוריים, אבל לא מסוגל לפתוח דף גמרא עקב אירוע טראומטי אי שם בישיבה התיכונית. האירוע היה סוגיית 'מיטב שדהו'. אני רואה מהתגובות פה שהוא לא לבד. אני גם חושב שיש משהו קשה בבבא הזו ביחס לחברותיה.
אח...איזה פרץ ביינישיות השתלט עלי לפתע.
[ליצירה]
יפה ונוגע (כרגיל...)
ניכרים דברי אמת,
במיוחד במסגרת עשויה היטב.
אני חושב שגברים לעיתים נוטים שלא להבין עד כמה יש בכיסוי הראש מחנק. דרישה מהאשה לגנוז את הנשיות שלה.
[ליצירה]
גדול :)
אם כי אתה יכול להמשיך את זה הלאה. ייש לנו גם חמים וטעים שיורד מהשמים, זובור במקושש והמקלל, התברברות עצבנית בניווט (אם כי צריך עיון מי בדיוק התברבר, וד"ל), הדחת המפקד עקב התנהגות לא ראויה למפקד, גוזניק שמלווה את המחנה, מרד רובאית (בעצם אפילו כמה) ועוד כהנה וכהנה.
[ליצירה]
ואע"פ כן...
אני עדיין חושב שמקריאה אובייקטיבית אפשר לחוש פה באיזה חנק שיוצר הכיסוי, מעין ביקורת אולי לא מודעת:"השיער המזוייף הזה, המת הזה...", הכובעים שמסתירים את העניים והמטפחת שחונקת וכו'...
נכון שאיך שאת רואה את הדברים ביחס לחברה שלך, אז הקטע הזה הוא רק סימפטום אחד שמבטא שינוי כולל באישיות. ונכון שגם אצל גברים שלא צריכים לפתע להתכחש למרכיב כה מהותי בחיצוניות שלהם, השינוי אותו שינוי וכשחבר מתחתן - נוצר אוטומאטית איזה ניתוק מהרווק. אבל עדיין, אני חושב שיש פה עוד רובד...:).
והערת אגב (לאור דברי איש הי"ו): ביקורת כנה אינה מוקצה מחמת מיאוס. מותר לתת גם לקול הביקורתי לדבר כל עוד במישור המעשי אנחנו מקבלים עלינו את העול. לנסות לטייח אותו זו בעיני האופציה הפחות טובה.
ברור שיש בכיסוי גם משהו מאוד נשי (במיוחד אם מדובר בפאה מדהימה, וד"ל), אבל באותה מידה יש בזה משהו קצת טראומטי להיפרד לפתע מהשיער שמלווה את האשה מילדות.