הזדהות - למצוא רסיסים
של עצמך בהשתקפויות של
אנשים אחרים.
דנדוש ביסלי
-
אוהבת עמיחי ומילים קטנות ופשוטות. מנסה לחיות...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בס"ד. כל כך נכון ומדוייק! יופי של משפט.. [ליצירה]
- [ליצירה] * יפה :-) מבטא את זה די טוב :-) [ליצירה]
- [ליצירה] כן, זה בהחלט מעביר את זה לא רע... אני תמיד חושבת שזה כמו לשמוע את ההד של הריקנות שבך מהדהד בריק של האחר. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] כחייל קרבי, תמיד חלמתי למצוא רסיסים משל עצמי בגוף של אנשים אחרים. זה אומר שהזדהיתי איתם? [ליצירה]
- [ליצירה] היי אדם! שים לב: "בהשתקפויות של אנשים אחרים"; לא "בגוף של אנשים אחרים" כמו ש'תה כותב. החיילים הקרביים של ימינו, גם כן. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מבין רסיסים בהשתקפויות שלהם הכוונה איך שהם משתקפים דרך הכוונת הטלסקופית שלי? [ליצירה]
- [ליצירה] "מעט מאוד יודעים להקשיב. הטרדות שלהם מושכות אותם אל מחוץ לשיחה או שהם מנסים בתוך תוכם לשפר את המצב או שהם מדמיינים כיצד תהיה הכניסה שלהם כשהשני יסתום כבר את הפה ויגיע תורם לעלות לבמה" (חוש השלג של סמילה/ פטר הוג) [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ואבוי, שרה, כתבתי משהו לא רציני. אני נורא מצטער שפגעתי. מיד אשתדל לתקן את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה התגובה הרצינית ונגיעותיה הכמהות של היד הנעלמה, אלו שפועמות בעוז במסתרי הנפש, משלהבות ומרתקות את עיני החיים אשר מרצדים בהן בחשאי, מרקדות מבעד לאפלוליותו של הרגע הקמל בין נבכי הזמן. רק אלו אשר רצון עז כברזל, חד כתער ובוהק כמראה יוכלו לדעת את אותו המסע הנעלם מבין נחלוליו הכוזבים. עד כאן הסתלבטות על שרה. ודנדוש: דווקא יפה מה שכתבת, ואני הייתי במילואים מזמן אבל עדיין יש קונוטאציות. עמך הסליחה. [ליצירה]
- [ליצירה] אדם יקירי, אמנם ההליקופטרים עדיין באוויר, הגיפים עדיין בכוננות והחיילים הקרביים עדיין מנסים לתפוס את היימח שמם, אבל יש עדיין דברים פיוטיים מאשר חייל קרבי. היית לאחרונה במילואים? [ליצירה]
- [ליצירה] ואליי מחר, מה יהיה? עת יחליף אור השחר הלבן, את אור נרות בדידותיינו? שמא יתפוגגו הצמידים, וימוגו הגמלים יחד עם אור הגחליליות? [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! התימצות שבמילים כלל לא בא לידי ביטוי. במספר מועט מאוד את מספר חיים שלמים. שלושת הבתים קצרים, ארוכים, מלאי חן ומרגשים. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] יואו, זה מדהים איך לפעמים כל כך מעט מילים יכולות להכיל כל כך הרבה... אני מרגישה את הכאב, הניסיון לאיפוק, להשלמה ואולי בעצם לא. היש טעם להלחם? השיר מקסים, המציאות פחות. דנדוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אקח את זה כמחמאה... החרוזים בשירות הפן הצורני והם עוזרים ליצור את המקצב. אולי בגלל זה זה מסתדר. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, כן, בטח עברו שנים מאז שכתבת את זה ואתה אפילו לא זוכר שזה פה, אבל רק רציתי להגיד שדברים כאלו, אני יותר אוהבת מהיצירה החדשה שלך (שגם טובה...) [ליצירה]
- [ליצירה] שיקה יקירי משכבר הימים... מלא חן כתמיד, ובדידות גדולה. מקווה שהכל אצלך טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר ממש נחמד. אנלא רוצה להיות קטנונית אבל מילים נשארות, לא נשארים, ככה שהחרוז הזה די צרם לי. חוצמזה, יש שימוש בהרבה מאוד מנטרות. מעין "הפתגם לחיים...". נחמד! [ליצירה]
- [ליצירה] חובב יקר, סליחה על התגובה המאוחרת מאוד, רק עכשיו שמתי לב... המשפט הזה נכתב בשאיפה דווקא בגלל שזה קשה כל כך. לו היה זה קל, לא היינו צריכים לכתוב על זה תאוריות, היינו פשוט עושים. זה נכתב מהפחד לא להצליח. מהפחד שכן נקום בגיל 50 או60 ולא נזהה מי שעומד בראי שניצב מולנו.... המון בהצלחה... דנדוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השיר, המבנה והקצב של השיר. זה גם מוסיף שאין נקודות, בעיקר בסוף. לגבי הנושא - מה נעשה? הכל תלוי בנו. כל מעשה קטן משפיע, ונקווה להמשיך להעביר את האור. נסי לחייך לאנשים מבוגרים ולומר להם בוקר טוב, סתם, בלי סיבה ומבלי להכירם, תראי איך תאירי את יומם... דנדוש. [ליצירה]
- [ליצירה] נו באמת, תעשי לי טובה!! ממש נשמות נהורות שירדו לעולם ואיבדו את דרכם! אולי צריך גם לרחם עליהם? על זה שהם איבדו את הדרך? שבגלל שהם לא מבינים את מהות החיים העמוקה הם בטעות רוצחים אותנו??? מזל שיש ילדות קטנות ומחייכות, שמביאות לעולם את הגאולה! במילים אחרות?פשששש, איזה כיף שיש לנו אנשים טובים, רק צריך להראות להם ת'אור, וישר יחזרו לעבוד את השם. [ליצירה]
תגובות