"מעט מאוד יודעים להקשיב.
הטרדות שלהם מושכות אותם אל מחוץ לשיחה או שהם מנסים בתוך תוכם לשפר את המצב או שהם מדמיינים כיצד תהיה הכניסה שלהם כשהשני יסתום כבר את הפה ויגיע תורם לעלות לבמה"
(חוש השלג של סמילה/ פטר הוג)
ונגיעותיה הכמהות של היד הנעלמה, אלו שפועמות בעוז במסתרי הנפש, משלהבות ומרתקות את עיני החיים אשר מרצדים בהן בחשאי, מרקדות מבעד לאפלוליותו של הרגע הקמל בין נבכי הזמן.
רק אלו אשר רצון עז כברזל, חד כתער ובוהק כמראה יוכלו לדעת את אותו המסע הנעלם מבין נחלוליו הכוזבים.
עד כאן הסתלבטות על שרה.
ודנדוש:
דווקא יפה מה שכתבת, ואני הייתי במילואים מזמן אבל עדיין יש קונוטאציות. עמך הסליחה.
אדם יקירי, אמנם ההליקופטרים עדיין באוויר, הגיפים עדיין בכוננות והחיילים הקרביים עדיין מנסים לתפוס את היימח שמם,
אבל
יש עדיין דברים פיוטיים מאשר חייל קרבי.
היית לאחרונה במילואים?
שרה, לא הבנתי את התגובה שלך. תכוונת שכשאנחנו מוצאים משו מעצמינו במילים או בטקסטים של זה שמולינו, ההקשבה היא לא אמיתית?
הרי כשזה קורה, ואותו בנאדם ואנחנו נמצאים בעצם באותו מקום, מבינים את מה שהוא אומר מהמקום שלו-שלנו, וזה מה שגם הוא היה רוצה שיקרה כשהוא מספר- שנתחבר למה שהם תיאר, ואיזו התחברות יותר גדולה מזו יכולה להיות?
כמובן שהבנה של מי שמולינו, גם ללא ההזדהות המוחלטת, או כמעט מוחלטת- אפשרית רצויה וצריך לשאוף לה גם כשאין נקודת חיבור ממשית.
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
לא יודעת עד כמה זה רסיסים שהם דווקא של *עצמך*. כאילו, הם רסיסים אנושיים, שנמצאים אולי גם בך, וגם באחר.
אולי- למצוא רסיסים שמזכירים לך את הרסיסים שלך. ואז זה הופך את זה ליותר אישי, וזאת ההזדהות.
ואולי זה סתם פורט על כמה מיתרים בלב.
[ליצירה]
"מעט מאוד יודעים להקשיב.
הטרדות שלהם מושכות אותם אל מחוץ לשיחה או שהם מנסים בתוך תוכם לשפר את המצב או שהם מדמיינים כיצד תהיה הכניסה שלהם כשהשני יסתום כבר את הפה ויגיע תורם לעלות לבמה"
(חוש השלג של סמילה/ פטר הוג)
[ליצירה]
הנה התגובה הרצינית
ונגיעותיה הכמהות של היד הנעלמה, אלו שפועמות בעוז במסתרי הנפש, משלהבות ומרתקות את עיני החיים אשר מרצדים בהן בחשאי, מרקדות מבעד לאפלוליותו של הרגע הקמל בין נבכי הזמן.
רק אלו אשר רצון עז כברזל, חד כתער ובוהק כמראה יוכלו לדעת את אותו המסע הנעלם מבין נחלוליו הכוזבים.
עד כאן הסתלבטות על שרה.
ודנדוש:
דווקא יפה מה שכתבת, ואני הייתי במילואים מזמן אבל עדיין יש קונוטאציות. עמך הסליחה.
[ליצירה]
אדם יקירי, אמנם ההליקופטרים עדיין באוויר, הגיפים עדיין בכוננות והחיילים הקרביים עדיין מנסים לתפוס את היימח שמם,
אבל
יש עדיין דברים פיוטיים מאשר חייל קרבי.
היית לאחרונה במילואים?
[ליצירה]
זו לא התגוננות זו התמודדות. זה מה שכיף בשיר - אפשר לקטר. זה פשוט שיר על אחד מהימים האלו, שהכל עולה ומציף, הכל עמוס, כולם רוצים הכל בבת אחת ואין לך טיפה לעצמך. זה פשוט שיר לשחרור לחצים, ואני - באמת שאין לי מה להתלונן על בן זוגי. ברוך ד', 99.9 מהפעמים זה באמת נגמר אצלו ולא בכרית. אבל מה? אז לא יוצאים שירים עצובים. הם יוצאים מהפחות מהאחוז שבה הכרית היא היא התחנה הסופית....
[ליצירה]
עד "מצאתי את עצמי קבור", מצאתי את עצמי בשיר. יש לך קצב מעולה, פתיחה טובה, ועניין שיצרת להמשיך ולקרוא.
השורה האחרונה, די קוטעת את הרצף, אבל זה נראה לי קטיעה חדה מידי, כיוון שלא הבנתי אותה והיא שוברת את מה שבנית כל השיר. לדעתי אפשר להוציא יותר. השורה האחרונה עלומה מידי...לא?
[ליצירה]
זה עצוב קצת, לא?
דווקא יש הרבה דרכים לחגוג בהם תיומולדת!
-אפשר לעשות את הקטע הזה של החשבון נפש.
-אפשר לעשות משהו חשוב וסימלי, שתמיד תזכור שעשית את זה ביומולדת שלך.
-אפשר לארגן לעצמך מסיבת הפתעה עם בלונים והכל
-נו, טוב, גלידה זה גם טוב.
מזל טוב.
[ליצירה]
מה נסגר היקר, אולי בגלל שלכולנו המחשבה הזאת עולה בתור תחושה, למרות שכולנו מתעלמים ממנה מהר מאוד?
ולך יהודית, לוא דווקא הוידאו הוא הרעיון בשיר, אלא התחושה כולה. אני גם מתלבשת יפה לחתונה כי אני כאילו מרגישה שזה הזיכרון האחרון שאני אשאיר אצל הרבה מאוד אנשים, כי אחרי הכל, חתונה זה מפגש של מלנטה אנשים שלא פגשת מלא זמן,ואז כאילו את לא תפגשי אותם יותר, אף פעם...
תגובות