[ליצירה]
ההמלצה היתה יותר מבמקום, איך אפשר שלא להזדהות-
בדיוק התיאורים, ברגישות לתחושות הקטנות, למחשבות ולאמת הכ"כ, כ"כ...
רק שתדעי- שאחרי הכל- כורסא איכותית תישאר איכותית, ואל תיכנעי לשחק המשחקים ולההפך, בעל כורחך לכסא ים, או ספסל רעוע.
אני מאמינה (ומקווה גם בשבילי), שבסוף יבוא הבנ"א שיעריך את זאת ויישאר, עד בלי סוף, עד בלי די, עד...
יתקן הריפוד, יאוורר וישקיע, יחזק הצבע שדהה וירגיע.
רק טוב ואושר!
[ליצירה]
יוסי יקירי,
לא פיספסת דבר, אם היא האחת של חייך, תלחם עכשיו- אף פעם לא מאוחר (החרוז יצא בטעות...)
אם מרגיש שוויתרת מוקדם מדי: א. זה לא נכון, כנראה שלאז זו היתה ההרגשה ואיתה היית צריך לזרום...
ב. עכשיו תקום- תצעק ותילחם, תגייס את כל שיש בך/לך ואל תתייאש, ואם זה לא ילך- תדע שניסית ותוכל בלב שלם יותר, רגוע יותר, כואב יותר, אבל גם יותר למוד ניסיון ומפוכח.
בנוגע לשיר- תנסה פחות חרוזים, יותר לזרום עם המילים, לקטוע שורות, לא להתחייב לסיומות... (טוב נידבקתי ממך בחיידק החרזת, אני מפסיקה כי אני כבר נסחפת)...
נדבר...
איה:)
[ליצירה]
יוסי- ניכר ניסיון שבירת הצורך הכפייתי לחרוזים, ניסיון חיובי, שאכן משדרג, משהו, את הכתיבה...
תנסה למצוא את הרגש שבך ולהגדיר אותו ממקום קצת אחר, מרובד שונה, מהסתכלות אחרת. פחות מבחוץ, תדלה אותו ממעמקי הלב- ותכתוב אותו ישר ומיד- על דף, אל תמחק, אל תתחייב לשורות/צורות/כללים.
תזרום, תתנגן עם המילים, עם הרגשות, עם הכאבים, תנסה למצוא גם נקודה שמחה- לתיבול, ואל תתיאש, עד אשר תבוא על סיפוקך!!!
ובעצם- מי אני שאשפוט?
ומנגד, הרי לשם כך אנחנו כאן, ואתה כבר יודע- שהכל מאכפתיות ואהבה...
היה בטוב,
איה :)
[ליצירה]
תודה :)
ושי- אני אחשוב על זה.
עם זאת, דווקא ערבוב הזמנים מבטא, בעיני, את האנרכיה, את הכאוס, את הסירוב, את המרד....
אבל אני אשקול זאת שוב, וגם אתה, נסה לראות זאת לרגע באור זה....
תגובות