עומר-
לענ"ד אתה טועה כל היופי בתמונה שכזאת שהיא נותנת לך את המקום לראות לחשוב לפרש ולהבין כראות עינך ולכן זה ממש לא נראה לי תמונה סתמית, לכן גם אני חושב שדווקא לא היה צריך לתת כותרת לתמונה...
[ליצירה]
זה החמוד מכולם!!
כי פעם ציירתי ציור מוזר,(שאני מתכוונת להכניס אותו לכאן) עם כאלה עיניים בדיוק.... ואפילו עם כזה ראש.
צלום יפה, חזקי ואמצי.
[ליצירה]
[ליצירה]
עומר-
לענ"ד אתה טועה כל היופי בתמונה שכזאת שהיא נותנת לך את המקום לראות לחשוב לפרש ולהבין כראות עינך ולכן זה ממש לא נראה לי תמונה סתמית, לכן גם אני חושב שדווקא לא היה צריך לתת כותרת לתמונה...
[ליצירה]
ענק! נפלא! מצוין! זה בדיוק העניין- לתפוס רגע סתמי לכאורה ולתת לו נפח ע"פ המשמעות שאת מצאת בו.
ממש נדמה כגולגולת בוכה. באמת יופי של תמונה, אהבתי מאוד
[ליצירה]
יפהפה. האוירה,הרעיון, הדמיון, השיבוצים, הכל. אני חושבת שהיה כדאי להרחיב יותר על הקשר בין כל אחת מהדמויות לנפטרת, והקשר ביניהם.
איזה כיף להיכנס מדי פעם לדפיוצר שלך, לטעום כל פעם עוד קצת מכל היופי הזה.
[ליצירה]
[ליצירה]
לנוחיות הקוראים, מוגש מקבץ הפנינים החדש של שמוליק:
"אתם רשעים אמיתיים, ולא הרוצחים". על פי אמנת שמוליק הבין לאומית, עושר הוא חטא חמור יותר מרצח.
למי שתוהה, אם כן, מדוע מהלל שמוליק את בריה"מ העשירה שלחמה בגרמניה (הרצחנית אך ענייה), נשיב: עוד לא למדת שאין לחפש היגיון בשירתו של ירושלמי?
אותה התשובה גם מצפה למי שישאל מדוע עושק העשירים ע"י העניים (שכבר יהיו עשירים) הוא מוסרי יותר מאשר עושק העניים ע"י העשירים (שלפני כן היו עניים), ומה יהיה ההבדל בכלל בין המבנה החברתי של עכשיו לזה שאחרי המהפכה (מלבד ההתחלפות בין האוכלוסיות של שתי השכבות), ובאיזה צד יהיה שמואל אחרי המהפכה, שמא יצדד בעניים (שהיו עשירים עשוקים), או שמא אולי כבר היתה המהפכה, ואנחנו לא הבחנו בהבדל?..
והערה אחרונה: מי יודע מה מתחרז עם "אין כפרה"?
יפה שמוליק, "אין לכם כפרה", מצוין. רואים שיש לך עתיד.
[ליצירה]
מוצאת חן בעיני השירה הקצת משוגעת הזו, שזורמת עם האסוציאציות של עצמה.
זו דוגמה נהדרת לשיר שמרגישים בעצם הקריאה שלו את הנושא שלו.
הסוף נוחת בשקט. אולי זה טוב, אני מנסה לחשוב איך זה ייראה אם תמשיכי את הכאוס עד הסוף. אולי ויתור על הנקודה ישאיר עדין את התחושה של חוסר שקט.
[ליצירה]
אז ככה:
כאשר משבצים מהתנ"ך, השיבוץ נעשה מתוך הנחה שהקורא מכיר את המקור. כך גם, לפעמים, בשירי מחווה למשוררים אחרים, או כאשר מתייחסים לשיר אחר. (פראפרזות, פארודיות, או ארמז)
בכל המקרים הנ"ל קיים יחס בין המקור לבין השיר החדש מבחינה רעיונית, ולא נעשה שימוש מקרי במילים של מישהו אחר.
בנוסף, על התנ"ך לא חל חוק זכויות יוצרים, כמו גם על כל דבר שנכתב לפני למעלה משבעים שנה. כך שתיאורטית אף אחד לא יכול למנוע בעדך לכתוב בעצמך את שירת חנה.
אבל תסכימי איתי שעדיין זה לא יהפוך את הכתיבה שלך למקורית, נכון?
עד כאן דעתי הקטנה.
וחוץ מזה, התייעצתי עם אנשים שמבינים בעניין יותר ממני, ואני שמחה לקשר לדעת הגדולים:
[ליצירה]
אהלן רעות :-)
רואים שהשיר נכתב ממקום של רגש מאד אמיתי.
מצד שני - הדימוי של א"י לאישה אהובה כבר נכתב כמעט בכל דרך אפשרית, וצריך להתאמץ הרבה כדי להפוך שיר כזה למקורי ומחדש.
בהצלחה!
נ.ב.
אני מקוה שהגעת בסוף הביתה בשעה נורמלית...:-)
[ליצירה]
יפה מאד.
לענ"ד עדיפה חריזה של כל השיר, או בלי חריזה כלל על פני חריזה חלקית. (אא"כ יש סיבה מיוחדת ש"תתיר" לשוורת מסוימות לשבור את החריזה)
"בשלושת הקדושות" -צ"ל "בשלוש הקדושות".
עלה והצלח!
[ליצירה]
אם כבר שאלת - אני מאמינה שכך זה גם אצל האדם. כל נפילה נועדה לרומם למקום גבוה יותר.
אבל בהייקו הזה לא כיוונתי דווקא לכך.
בהייקו בדרך כל מתוארת תמונת נוף שיש בה מן ההקבלה לנפש האדם.
השיר (המוקדש לאפרת - בחורה מוכשרת מאד שכותבת הרבה בתחום ההייקו) מבקש להימנע מההקבלה אלא לדבר ישירות על האדם. (לפעמים הדימוי בשיר הוא כל כך נוקב וחד שהוא מכאיב יותר מאשר מילים פשוטות)
ובאותה נשימה, המילים "נשיר עלינו" מהוות גם מטאפורה לאדם כעץ. (כשכתבתי חשבתי דווקא על העצב שמשיב הסתו, אבל לא אני אהיה זו שתאמר לא להסתכלות אופטימית וחיובית)
תגובות