[ליצירה]
כמה תחושות
בס"ד
הפכפך הוא האדם כעונות השנה.
מדהים ממש.
גרמת לי להרגיש גם כן כסערה ביום קיץ,
בא' טבת (=
(בכסלו ממש - אם הייתי קוראת את היצירה אתמול).
תודה!
[ליצירה]
מתחילה למצוא את עצמי
את מקומי, לאט לאט
מתחילה לזקוף את הראש
בלי לחשוש מכל מבט
מתחילה פתאום להשלים
את המילים החסרות
מתחילה סוף סוף להבין
ולהבחין בין אות לאות. (מלים של אהוד מנור)
הודיה - לא קשה להזדהות במיוחד הסוף,
חזקי ואמצי
כּנרת.
[ליצירה]
אהבתי
איני יודע אם התכוונת למה שאני מבין מהשיר, אהבתי מה שקראתי, לדעתי היוצר כותב לעצמו במטרה שכל אחד ימצא את מה שהוא רואה בשיר ואם זה קורה, כולם מרוצים:)
[ליצירה]
איזה שיר, איזה שיר, אני שמח להגיב ראשון!
הסיום ממש פצצה שקטה למי שיבין.
כיסופי ערגתי במדבר!
הם צמאים ומשוועים אל אהובה ככל חי במדבר הצמא
למים.
אהבתי ונהנתי.
תודה:
חיים
[ליצירה]
כתיבה מעולה ומסקרנת.קצת קשה להגיב על התוכן כי לא קורה פה יותר מדי (בכל זאת פרק ראשון...), כשרון כתיבה ללא ספק יש, השאלה היא האם הסיפור יהיה מעניין מספיק (ואת זה אי אפשר לדעת על סמך הפרק הזה)
[ליצירה]
לא נחלשת
הלהבה לא נחלשת, רק לפעמים זה נדמה, כי לפעמים מתעלמים מהלהבה ומנסים לשפוך עליה מים, אבל היא לא נחלשת כי כמו שאמרת- היא נשמה, ונשמות לא נחלשות, אנחנו פשוט מחביאים אותן לפעמים.
חוצמיזה זה יפה, כן ואמיתי. מסכימה בהחלט.
[ליצירה]
?
זו ביקורת ממש חריפה, וממש קשה לי איתה. טשטשת לגמרי את הגבול בין "פקןדה בלתי חוקית בעליל" לבין פקודה שחלק מהציבור אומנם לא מסכים איתה, אבל בכל זאת, לא מדובר ב"בבאי יאר- 2"! אתה מציג באור מאוד נלעג הן את המפקד, והן את החיילים- שהם כולם חסרי מצפון למרות כל הציוד ה"דוסי" הכבד שעליהם. אני לא יודעת אם זו ביקורת שאתה מביע, פארודיה וכ"ו, אבל אותי זה הרגיז. אל תחשוב לרגע, שלמישהו מהחיילים או המפקדים, הולך להיות קל ומהנה אפילו- ב-י' באב.
[ליצירה]
רעיה-
זה כל-כך....
מהלב
וישר לדף
כמו שאמרת פעם, מה שיפה בכתיבה שלך זה שהיא כל כך טבעית וזורמת, בלי מילציות והתיפייפות, המילים והסגנון דיבור (דיבור!) המיוחד שלך נטו.
......וגם ריגשת אותי, מאוד.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
נושא מעניין לדיון...
אני מסכימה עם מה שכתבת, באמת כשעסוקים כל כך ב"לתפוס" את הרגע, פשוט מפספסים אותו. ויש גם את העניין של חוסר התמודדות עם המתרחש במציאות כשמתחבאים מאחורי העדשה. ובכל זאת, לפעמים תמונה שווה יותר מאלף מילים.
נושא מעניין לדיון, בכל אופן.
[ליצירה]
דרור, המושג של הנגיעה בגוף של עצמך הפכה להיות זולה- ומפורשת בצורה פרובוקטיבית והמונית. חבל שכך. כוונתי הייתה, בסה"כ להביע איזשהו חיבור בין הגוף לנפש מאחר שכפי שאני מקווה שהובן בשיר- החיבור לא היה קיים.
[ליצירה]
די נו! לא התכוונתי לשלוח את הכותרת של הקודם, סתם לחצתי אנטר וזה מה שיצא, אז הקודם זה הכותרת לעכשיו:
יופי, בגלל שלא הבאת לי לקרוא את סיפורך (ואנא בלי תירוצים) ניגשתי למלאכה בעצמי, והריני נפעמת:
ראשית, אני פשוט נהנת הנאה עצומה לקרוא את מה שאת כותבת, זה פשוט כיף. קולח, זורם, מובן אבל מתוחכם, עם מסר שהוא לא רק: "ועכשיו ילדים, תתייחסו יפה לילד הדחוי בכיתה" ותמיד משאיר מקום להרהר עמוקות על המדובר. שנית, נראה לי שיכלת הכתיבה שלך הולכת ומשתדרגת ומשתבחת עם הזמן, לא רק התוכן אלא גם האופן שבו את בוחרת לעצב את העלילה והתמונות בסיפור (למשל איך ששתי תמונות שונות של שני מצבים הולכות ומתמזגות אחת בשניה, וכו וכו) אז תודה רבה לך, שאת מאפשרת לי להנות מכל זה, זו זכות, באמת.