[ליצירה]
כמה תחושות
בס"ד
הפכפך הוא האדם כעונות השנה.
מדהים ממש.
גרמת לי להרגיש גם כן כסערה ביום קיץ,
בא' טבת (=
(בכסלו ממש - אם הייתי קוראת את היצירה אתמול).
תודה!
[ליצירה]
מתחילה למצוא את עצמי
את מקומי, לאט לאט
מתחילה לזקוף את הראש
בלי לחשוש מכל מבט
מתחילה פתאום להשלים
את המילים החסרות
מתחילה סוף סוף להבין
ולהבחין בין אות לאות. (מלים של אהוד מנור)
הודיה - לא קשה להזדהות במיוחד הסוף,
חזקי ואמצי
כּנרת.
[ליצירה]
אהבתי
איני יודע אם התכוונת למה שאני מבין מהשיר, אהבתי מה שקראתי, לדעתי היוצר כותב לעצמו במטרה שכל אחד ימצא את מה שהוא רואה בשיר ואם זה קורה, כולם מרוצים:)
[ליצירה]
איזה שיר, איזה שיר, אני שמח להגיב ראשון!
הסיום ממש פצצה שקטה למי שיבין.
כיסופי ערגתי במדבר!
הם צמאים ומשוועים אל אהובה ככל חי במדבר הצמא
למים.
אהבתי ונהנתי.
תודה:
חיים
[ליצירה]
כתיבה מעולה ומסקרנת.קצת קשה להגיב על התוכן כי לא קורה פה יותר מדי (בכל זאת פרק ראשון...), כשרון כתיבה ללא ספק יש, השאלה היא האם הסיפור יהיה מעניין מספיק (ואת זה אי אפשר לדעת על סמך הפרק הזה)
[ליצירה]
"זה מורכב"
יש לי חברה שתמיד אוהבת להגיד: "זה מורכב" אבל כנראב שזו גם חלק מהבעיה שלנו, שאנחנו לא לגמרי מסוגלים להחליט ולשים את הנקודות במקום שצריך. אני ממש מסכימה וחושבת שיש מקום רב להעלות את הנושא ולהתדיין עליו- תודה על הארתך.
[ליצירה]
***
בד"כ אנל'א נוהגת להסכים עם אנשים אחרים באופן מוצהר אבל דגון צודק בכל אמירותיו. ממש הוציא לי ת'מילים מהפה. וגם רציתי להגיד תודה, כי ממש לא בכוונה גרמת לי מאוד לחייך בדיוק בקטע של עצבות, ואין דבר גדול מזה בשבילי.
[ליצירה]
נושא מעניין לדיון...
אני מסכימה עם מה שכתבת, באמת כשעסוקים כל כך ב"לתפוס" את הרגע, פשוט מפספסים אותו. ויש גם את העניין של חוסר התמודדות עם המתרחש במציאות כשמתחבאים מאחורי העדשה. ובכל זאת, לפעמים תמונה שווה יותר מאלף מילים.
נושא מעניין לדיון, בכל אופן.
[ליצירה]
דרור, המושג של הנגיעה בגוף של עצמך הפכה להיות זולה- ומפורשת בצורה פרובוקטיבית והמונית. חבל שכך. כוונתי הייתה, בסה"כ להביע איזשהו חיבור בין הגוף לנפש מאחר שכפי שאני מקווה שהובן בשיר- החיבור לא היה קיים.
[ליצירה]
?
זו ביקורת ממש חריפה, וממש קשה לי איתה. טשטשת לגמרי את הגבול בין "פקןדה בלתי חוקית בעליל" לבין פקודה שחלק מהציבור אומנם לא מסכים איתה, אבל בכל זאת, לא מדובר ב"בבאי יאר- 2"! אתה מציג באור מאוד נלעג הן את המפקד, והן את החיילים- שהם כולם חסרי מצפון למרות כל הציוד ה"דוסי" הכבד שעליהם. אני לא יודעת אם זו ביקורת שאתה מביע, פארודיה וכ"ו, אבל אותי זה הרגיז. אל תחשוב לרגע, שלמישהו מהחיילים או המפקדים, הולך להיות קל ומהנה אפילו- ב-י' באב.
[ליצירה]
הקטע שאב אותי לרגע לתוך הסיטואציה הקשה. גם אותי מפחידה המחשבה על המחשבה. זו שתבוא "אחרי".... קשה להגיד משפטים נוסך "יהיה טוב" כי הכל תלוי בנו, במה שנחליט, שנאחז, שנקבע. תודה לך על הכתיבה, זה חשוב לקרוא דברים כאלו.
[ליצירה]
בשמי ובשם מייק
(מה?! מה מיכל עושה פה?!- כן, היה לנו בדיוק שעה לעשות משהו וזה לא הספיק לסרט, והיה מוקדם מדי ללכת לישון, אז אמרתי: וואי, מיכל- יש אתר מה-זה- מגניב- את חייבת לראות וכך נתגלגלנו לכאן בדרך לא דרך...) טוב, אז בשמי- כבר אמרתי לך מה אני חושבת, רק שהעניין מקבל כל הזמן משמעויות נוספות ושונות בחיים שלי, ופעם אני עומדת מצד זה של המתרס- ובד"כ מצידו האחר, לילה טוב לך (השעה עשר!!! ומחר אנו קמות בשש ללמוד להסטוריה..) אני מעבירה את השרביט למיכל...
[ליצירה]
קצת אבל הרבה
שיר עם מעט מילים שמעביר הרבה תחושה-
תחושה של סתיו קצת מנוכר, צבאי כזה. היה לי משונה החיבור בין חיילים לריקוד של שמחה. אבל דווקא זה גורם לקורא לעצור רגע, ולקרוא שוב.
גם אני ילדה של סתיו, יש בו משהו, שגורם להתרפק, להתרגש, להשתולל ולהתכנס...