[ליצירה]
כמה תחושות
בס"ד
הפכפך הוא האדם כעונות השנה.
מדהים ממש.
גרמת לי להרגיש גם כן כסערה ביום קיץ,
בא' טבת (=
(בכסלו ממש - אם הייתי קוראת את היצירה אתמול).
תודה!
[ליצירה]
מתחילה למצוא את עצמי
את מקומי, לאט לאט
מתחילה לזקוף את הראש
בלי לחשוש מכל מבט
מתחילה פתאום להשלים
את המילים החסרות
מתחילה סוף סוף להבין
ולהבחין בין אות לאות. (מלים של אהוד מנור)
הודיה - לא קשה להזדהות במיוחד הסוף,
חזקי ואמצי
כּנרת.
[ליצירה]
אהבתי
איני יודע אם התכוונת למה שאני מבין מהשיר, אהבתי מה שקראתי, לדעתי היוצר כותב לעצמו במטרה שכל אחד ימצא את מה שהוא רואה בשיר ואם זה קורה, כולם מרוצים:)
[ליצירה]
איזה שיר, איזה שיר, אני שמח להגיב ראשון!
הסיום ממש פצצה שקטה למי שיבין.
כיסופי ערגתי במדבר!
הם צמאים ומשוועים אל אהובה ככל חי במדבר הצמא
למים.
אהבתי ונהנתי.
תודה:
חיים
[ליצירה]
כתיבה מעולה ומסקרנת.קצת קשה להגיב על התוכן כי לא קורה פה יותר מדי (בכל זאת פרק ראשון...), כשרון כתיבה ללא ספק יש, השאלה היא האם הסיפור יהיה מעניין מספיק (ואת זה אי אפשר לדעת על סמך הפרק הזה)
[ליצירה]
לפני כמה שנים שמעתי על משפחה שבה האמא הייתה דתייה והאב חילוני ותמיד תהיתי איך זה במשפחה שבה זה ההפך- ועכשיו זכיתי לקרוא, היה מעניין, ונקודת המבט הילדותית מאוד המחישה את הסיפור.
[ליצירה]
?
זו ביקורת ממש חריפה, וממש קשה לי איתה. טשטשת לגמרי את הגבול בין "פקןדה בלתי חוקית בעליל" לבין פקודה שחלק מהציבור אומנם לא מסכים איתה, אבל בכל זאת, לא מדובר ב"בבאי יאר- 2"! אתה מציג באור מאוד נלעג הן את המפקד, והן את החיילים- שהם כולם חסרי מצפון למרות כל הציוד ה"דוסי" הכבד שעליהם. אני לא יודעת אם זו ביקורת שאתה מביע, פארודיה וכ"ו, אבל אותי זה הרגיז. אל תחשוב לרגע, שלמישהו מהחיילים או המפקדים, הולך להיות קל ומהנה אפילו- ב-י' באב.
[ליצירה]
המשחק ששיחקת בשיר של נעמי שמר
הניגוד בין השיר למציאות
והמשחק מילים (הקול- הכל...)
מעידים על שיר יוצא- דופן, שאפשר לגלות עליו עוד בקריאה שניה ושלישית ואפשר פשוט להנות גם רק בקריאה ראשונה. מקסים, תודה.
[ליצירה]
תמיד אומרים כשילדים: מתחיל במכות ונגמר בנשיקות... כנראה יש משהו משלים בין השנים. בכל אופן, זה העלה לי חיוך ענק על הפרצוף. רעיון יפה- וכתוב בצורה שמשאירה את הקורא בסוף- מופתע.
[ליצירה]
דווקא זה נראה כאילו שאת כן קצת כועסת- כי אם לא היית כועסת לא היית מעלה את הנושא וזוכרת אותו... אני מאחלת לך שתזכי בהכרה בה את חפצה, כי את ראויה לה... שיהיה רק טוב.
[ליצירה]
כואבת ולא מאשימה.
אני מבינה את כאבך דינה, כואבת איתך.
קשה לי עם המשפט האחרון- על כך שהעולם כמנהגו נוהג הוא חסר חיים. אמת. יש משהו אטום באנשים שלא מרגישים כלום בעת הזאת- אבל אין זה הופך אותם ל"חסרי חיים". זה הופך אותם אולי ל"מנותקים" מהעם, לאדישים, אפתיים- אבל ליבם ונשמתם במקומם מונחים- ברוך ה'.
[ליצירה]
הקטע שאב אותי לרגע לתוך הסיטואציה הקשה. גם אותי מפחידה המחשבה על המחשבה. זו שתבוא "אחרי".... קשה להגיד משפטים נוסך "יהיה טוב" כי הכל תלוי בנו, במה שנחליט, שנאחז, שנקבע. תודה לך על הכתיבה, זה חשוב לקרוא דברים כאלו.