אם פעם ייצא לך ללכת להנאתך בדבלין, ותחשוב לעצמך פתאום ש-  הו, כמה שהחיים משעממים, או- מזמן לא נראו לי מימי האגם הבוציים האלה מרווים כל-כך...

מומלצת לך בחום, חוויה שאין להישאר בה יבשים (בגרון) או רדומים ומשועממים (כל עוד לא שתית חבית של בירה בערב שלפני) ושמה: ממלכת החרסינה של לואיזה. ונא להוריד גבה מורמת או את קצה חיוכך העקום! לא מדובר בחנות המלאה עד אפס מקום במבחר של בובות מגונדרות וחיוורות פנים, בעלות תלתלים של זהב ועיניים כחולות מצועפות מבט, וגם לא בחנות לאביזרי אמבט! ממלכת החרסינה של לואיזה הנה ממלכה של ממש לכלי חרסינה נפלאים- עשויים פורצלן דקיק ומובחר, הנשמר במיוחד לשעת התה לאורחים, או לארוחות חגיגיות במשפחה... החנות ממוקמת בסמטה קטנה הקרובה לפארק הגדול שבעיר, ליד הפאב "התלתן המרובע", והיא נחבאת מאחורי דלת זכוכית כחלחלה ומצוחצחת, המטשטשת את הסחורה הנמצאת פנימה. בהיכנסך להיכל (כי כך, מרגישים כשנכנסים- כאילו זה הרגע חדרת למקום קדוש ממש) יצלצלו שלושה פעמוני חרסינה קטנטנים וחצופים, וינערו ממך את כל מחשבותיך בניגון מאולתר, דקיק ומפתיע. או אז תמהר לקראתך גברת נכבדה, בשמלה שחורה וגבוהת צווארון המטשטשת היטב את קווי מתאר הגוף, וכן את גילה- תקוד קידה קלה בעזרת ראשה בלבד, ותאמר: "נעים מאוד, אני לואיזה, התחפוץ בסיור קצר בממלכת החרסינה?" או אז, ידידי היקר, הרי לך הצעה שאין לעמוד בפניה! כי עוד רגע קט ביותר, תגלה מחוזות רחוקים ומקומות נפלאים שטרם ידעת על קיומם, הנרקמים למול עינייך ממש, בעזרת פורצלן בלבד. והגברת לואיזה, תפנה את פניה לעבר גרם מדרגות בעל מעקה עשוי עץ מייפל ממורט, ובצעדי איילה קלילים ומפתיעים תעלה בו ותחלו במסע הקטן הזה. הסיור בוודאי יתחיל כרגיל, בחדר המלחמה- ובו מערכות כלים שלמות לארוחה של 12 איש, המתעדות סיפורי גבורה: אצילים על סוסיהם הנאבקים על לבן של עלמות צעירות, תותחים הפוערים לוע ענק על צי של ספינות, קרבות של חרב בין סייפים מוכשרים, ומצביאים דגולים הסוחפים אחריהם צבאות שלמים לקראת הלא נודע... ובין השאר ניתן למצוא שם את נפוליאון, אלכסנדר מוקדון, ועוד גיבורים וגדולים שכמותם... וכל זה במשיכות מכחול מדויקות וצבעוניות המעטרות באסתטיות את הכלים הלבנים. בחדר הבא, הוא חדר האגדות, תגלה להפתעתך, את סיפורי ילדותך מצויירים על מערכות לתה- הכוללות בין השאר: קומקום, כלי לסוכר, וכמובן 6 ספלוני תה נמוכים וצלוחיות דקיקות. שם שלגיה נופלת עת התפוח המורעל מתגלגל, נגוס, מידה, והנסיך נושק ליפהפייה הנמה, כיפה אדומה משוחחת עם הזאב ועמי תמי אוכלים את ביתה של המכשפה... וכך, תעברו, אתה והגברת לואיזה בין עוד ועוד חדרים המספרים דרך עיטורים מרהיבים על נופים של ארצות נידחות, על ארמונות מהודרים ונסיכות חינניות, על פרחי גן ועצים תמירים ועל עוד ועוד דברים... לקינוח, תשובו לקומת החנות הראשונה, והגברת לואיזה תמזוג לך תה בספל עדין ונחמד- עטור עלי שלכת זהובים- שבהם ניתן להבחין בכל פרט וקו שבעלים, באור הרך הנופל עליהם ובקמטים העדינים והדקים השזורים בהם. ואז, רק אם תמצא חן בעיניה של הגברת לואיזה (וכאן, לא יעזרו לך שום התפעלויות, הינהוני ראש וקריאות רגשניות למיניהן- כי הגברת לא בוחרת בלקוחות הנלהבים ביותר, אלא באלו שעמדו באיזה שהם קריטריונים הידועים לה בלבד), היא תוציא לך, כממתיקת סוד, תיבה כבדה, עשויה עץ מהגוני חום, המרופדת מבפנים בקטיפה אדומה. היא תפתח אותה לאט- כעומדת לחשוף לעינייך אוצר- ותראה לך את כלי החרסינה היפים בעולם. וכאן, ידידי בעל הגרון הניחר, צר לי מאוד לומר,  כי נבצר ממני לתאר לך אותם- שכן נשבעתי בפניה של לואיזה לא לספר את המעוטר על אותם הכלים לאדם...

(פרק ראשון מתוך ספר שהתחלתי לנסות ולכתוב, אשמח לתגובות... )