לעיתים כבה הנר כשמישהו נושף בגפרור שהדליק אותו
הודיה -
-
אוהבת לחולל בכרמים, או גם סתם על רצפת פרקט או על דף נייר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אשרי המדליק כמה יפה כמה נכון כמה עמוק. [ליצירה]
- [ליצירה] אמירה כ"כ יהודית...אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] זה... חזק מאד. השורש שלנו, צריך לשמור עליו חי, אם יפגעו בו זה עלול להמית אותנו. [ליצירה]
- [ליצירה] קולע. אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] אז אולי כדאי לקרוא לזה "ערבוּת להבות"? כי אולי הגפרור לא מאושר שהנר כבה, כמו ב"אשרי הגפרור" של חנה סנש נדמה לי? אהבתי. לשמור על הגחלת. [ליצירה]
- [ליצירה] פשש!!!!! כמה פשטות וכמה עומק!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון וכמו שהלך רוח כתב\ה אנחנו באמת חייבים להוכיר לאנשים שעוזרים לנו ומשיבים לנו את החיים לקחתי לתצומת ליביץ [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השיר, נחמד לדעת שישנם עוד אנשים שזוכרים את אותה העיר הלבנה... המשחק מילים עם הלטיפות והטיפות מצא חן בעייני. פשוט שיר של גשם! תודה [ליצירה]
- [ליצירה] *** בס"ד היה לי נעים לקרוא, מעניין שאת כותבת על גשם דווקא בקיץ. איכשהוא אני מרגישה שמה שכתבת יכול לקרות רק בסיפורים. אולי זה בגלל שאני כבר לא סופרת מרצפות כשאני הולכת ברחוב, או סתם כי בחום כזה של קיץ קשה לדמיין שלולית. [ליצירה]
- [ליצירה] לפני כמה שנים שמעתי על משפחה שבה האמא הייתה דתייה והאב חילוני ותמיד תהיתי איך זה במשפחה שבה זה ההפך- ועכשיו זכיתי לקרוא, היה מעניין, ונקודת המבט הילדותית מאוד המחישה את הסיפור. [ליצירה]
- [ליצירה] חבובה זה מה שאמרת לי אז, מנוסח בכזה דיוק. הדימוי בעיניי נפלא, באמת. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] דרור, המושג של הנגיעה בגוף של עצמך הפכה להיות זולה- ומפורשת בצורה פרובוקטיבית והמונית. חבל שכך. כוונתי הייתה, בסה"כ להביע איזשהו חיבור בין הגוף לנפש מאחר שכפי שאני מקווה שהובן בשיר- החיבור לא היה קיים. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מעניין, לראות יד אוחזת עיפרון- לכל אדם יש אחיזה טיפה שונה, אחת כזו ששיכת רק לו... זה מין דיוקן עצמי דרך הידיים. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] די נו! לא התכוונתי לשלוח את הכותרת של הקודם, סתם לחצתי אנטר וזה מה שיצא, אז הקודם זה הכותרת לעכשיו: יופי, בגלל שלא הבאת לי לקרוא את סיפורך (ואנא בלי תירוצים) ניגשתי למלאכה בעצמי, והריני נפעמת: ראשית, אני פשוט נהנת הנאה עצומה לקרוא את מה שאת כותבת, זה פשוט כיף. קולח, זורם, מובן אבל מתוחכם, עם מסר שהוא לא רק: "ועכשיו ילדים, תתייחסו יפה לילד הדחוי בכיתה" ותמיד משאיר מקום להרהר עמוקות על המדובר. שנית, נראה לי שיכלת הכתיבה שלך הולכת ומשתדרגת ומשתבחת עם הזמן, לא רק התוכן אלא גם האופן שבו את בוחרת לעצב את העלילה והתמונות בסיפור (למשל איך ששתי תמונות שונות של שני מצבים הולכות ומתמזגות אחת בשניה, וכו וכו) אז תודה רבה לך, שאת מאפשרת לי להנות מכל זה, זו זכות, באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] בשמי ובשם מייק (מה?! מה מיכל עושה פה?!- כן, היה לנו בדיוק שעה לעשות משהו וזה לא הספיק לסרט, והיה מוקדם מדי ללכת לישון, אז אמרתי: וואי, מיכל- יש אתר מה-זה- מגניב- את חייבת לראות וכך נתגלגלנו לכאן בדרך לא דרך...) טוב, אז בשמי- כבר אמרתי לך מה אני חושבת, רק שהעניין מקבל כל הזמן משמעויות נוספות ושונות בחיים שלי, ופעם אני עומדת מצד זה של המתרס- ובד"כ מצידו האחר, לילה טוב לך (השעה עשר!!! ומחר אנו קמות בשש ללמוד להסטוריה..) אני מעבירה את השרביט למיכל... [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת למהללים אני קוראת לזה: זעקה אילמת. ומה שיפה הוא שכל אחד יכול לקרוא לזה איך שהוא רוצה. בעיניי זה מאוד מוסיף המיקוד של האור על היד והחושך בצדדים. זה מאוד ממקד את המבט של המסתכל. [ליצירה]
- [ליצירה] קצת אבל הרבה שיר עם מעט מילים שמעביר הרבה תחושה- תחושה של סתיו קצת מנוכר, צבאי כזה. היה לי משונה החיבור בין חיילים לריקוד של שמחה. אבל דווקא זה גורם לקורא לעצור רגע, ולקרוא שוב. גם אני ילדה של סתיו, יש בו משהו, שגורם להתרפק, להתרגש, להשתולל ולהתכנס... [ליצירה]
תגובות