בס"ד נסתרתי מאת ד' ובשגרה חפנתי את עצמיותי לתוך צרורות מהודקים וקשורים של סתמיות ותפילתי מתמלמלת ונבלעת בתוך עבותות היומיום וניצני נכמשים ונובלים וגוועים וכי איך אוכל? אלי לצאת מתוך החול אל הקודש- מתוך החומר לרוח- מחושך לאור...? רק שלא אגמר לעולם ואהה אני אני עדות מחוללת לאלם הבוער הנחנק.