בע"ה
כמו האביב -אני
פורחת וקמלה
עלומיי עמוסי אור
חום לוהט, שרבי
וימי סגריר בהם
צורב הרוח כפות רגליים
יחפות
בהם מכסה השמיכה
מגינה ומחבקת
מפני שיברון ליבי
וכל גרגרי האבק
המחוללים ברוח- נעים
כמקצב הפועם בחזי
הודיה -
-
אוהבת לחולל בכרמים, או גם סתם על רצפת פרקט או על דף נייר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] הקטע שאב אותי לרגע לתוך הסיטואציה הקשה. גם אותי מפחידה המחשבה על המחשבה. זו שתבוא "אחרי".... קשה להגיד משפטים נוסך "יהיה טוב" כי הכל תלוי בנו, במה שנחליט, שנאחז, שנקבע. תודה לך על הכתיבה, זה חשוב לקרוא דברים כאלו. [ליצירה]
- [ליצירה] ? זו ביקורת ממש חריפה, וממש קשה לי איתה. טשטשת לגמרי את הגבול בין "פקןדה בלתי חוקית בעליל" לבין פקודה שחלק מהציבור אומנם לא מסכים איתה, אבל בכל זאת, לא מדובר ב"בבאי יאר- 2"! אתה מציג באור מאוד נלעג הן את המפקד, והן את החיילים- שהם כולם חסרי מצפון למרות כל הציוד ה"דוסי" הכבד שעליהם. אני לא יודעת אם זו ביקורת שאתה מביע, פארודיה וכ"ו, אבל אותי זה הרגיז. אל תחשוב לרגע, שלמישהו מהחיילים או המפקדים, הולך להיות קל ומהנה אפילו- ב-י' באב. [ליצירה]
- [ליצירה] בשמי ובשם מייק (מה?! מה מיכל עושה פה?!- כן, היה לנו בדיוק שעה לעשות משהו וזה לא הספיק לסרט, והיה מוקדם מדי ללכת לישון, אז אמרתי: וואי, מיכל- יש אתר מה-זה- מגניב- את חייבת לראות וכך נתגלגלנו לכאן בדרך לא דרך...) טוב, אז בשמי- כבר אמרתי לך מה אני חושבת, רק שהעניין מקבל כל הזמן משמעויות נוספות ושונות בחיים שלי, ופעם אני עומדת מצד זה של המתרס- ובד"כ מצידו האחר, לילה טוב לך (השעה עשר!!! ומחר אנו קמות בשש ללמוד להסטוריה..) אני מעבירה את השרביט למיכל... [ליצירה]
- [ליצירה] נהנתי מכל רגע! פשוט מקסים! מאוד שנון עם המטבחון והכל- תהיתי למה בחרת דווקא לנפשות הפועלות תבלינים וכלי עבודה במטבח, אבל נראה לי שזה ממש הוסיף. אני מתלבטת לגבי הסוף- אם הוא מוסיף או גורע מהסיפור ומהתובנות החשובות של גיבוריו לגבי השנאת חינם וכ"ו- אבל מצד שני הוא סוגר יפה את הכל, אז אהי חושבת שזה ממש טוב גם ככה. נהנתי מכל רגע- יש לך חוש הומור, המון דמיון,כשרון כתיבה ומסרים נסתרים שביחד הופכים למשהו שפשוט כיף לקרוא. נ.ב - למה השמות של האנשים לועזיים? הם הרי יהודים שמכינים את הבית לפסח?! [ליצירה]
- [ליצירה] זה מעניין, לראות יד אוחזת עיפרון- לכל אדם יש אחיזה טיפה שונה, אחת כזו ששיכת רק לו... זה מין דיוקן עצמי דרך הידיים. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] סופסוף קראתי [ליצירה]
- [ליצירה] דרור, המושג של הנגיעה בגוף של עצמך הפכה להיות זולה- ומפורשת בצורה פרובוקטיבית והמונית. חבל שכך. כוונתי הייתה, בסה"כ להביע איזשהו חיבור בין הגוף לנפש מאחר שכפי שאני מקווה שהובן בשיר- החיבור לא היה קיים. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיה- זה כל-כך.... מהלב וישר לדף כמו שאמרת פעם, מה שיפה בכתיבה שלך זה שהיא כל כך טבעית וזורמת, בלי מילציות והתיפייפות, המילים והסגנון דיבור (דיבור!) המיוחד שלך נטו. ......וגם ריגשת אותי, מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השיר, נחמד לדעת שישנם עוד אנשים שזוכרים את אותה העיר הלבנה... המשחק מילים עם הלטיפות והטיפות מצא חן בעייני. פשוט שיר של גשם! תודה [ליצירה]
