כשהירח נדלק בשמיים
ונשמותיהם של רב בני האדם
מתערסלות בחללי העולמות
העליונים
האויר דרוך לקראת כל קול
והעייפות נשטפת
דרך הקור באצבעות הרגליים
חדות מכאיבה דוקרת
את המחשבות
כשמאירים בתוכי כמו
להבה מתלכדת
הפחד, התקווה והתשוקה
והתשוקה לקטוף את יהלומי
נשמתי ולשבצם
כמחרוזת כוכבים
ברקיע מכושף ואינסופי.
תגובות