את נסכת בי כאב,

אהבה איתנה.

את עוררת אותי אליך,

ללא קול, בדממה.

[את הובטחת לי לנצח]

את פקחת את עיניי,

אל היופי, אל הבריאה.

את לי מקור נחמה,

בחום לילותייך.

[איך אוכל, ואביט בהקרעך מעליי?]

את לי השראה,

באצילותך, בהדרך, בנעם דרכייך.

את לי תבנית מולדת,

זכרונות זהובים של שחוק ושכרון נעורים.

[קרים לילותיי, וליבך כה שסוע]

את לי חושך ואור

בתמהיל אמונה, בתמצית של היסטוריה.

[גדועה, ולא אדע היאך ארפא את הפצע]