עצמתי עיניים. רציתי לרחף, לפרוש איזה כנפיים ולעוף, להתנתק כמו הרוח שמשחקת לי בשערות, כמו הציפור ההיא שמציירת קו באופק, כמו המוזיקה שמתנגנת לי בפנים. רציתי לברוח, לא להרגיש, לשכוח כמו הגלים שמתנפצים אל תוך עיניי העייפות, שחוזרים אל הים שוב ושוב מכים, ושוב בעוצמה מתחדשת, כאילו אף פעם לא היו שם. רציתי להתכנס בתוך עצמי, להתרכז, להשתתק כמו הסלע עליו ישבתי, שלא נותן למלח לחדור לנבכיו ולהכאיב לו, ולצרוב. רציתי להתפרץ אל המרחב, להתנדף, להתפזר להיות בכל המקומות, בכל האנשים, כמו הקרניים שצרבו לי את הפנים, כמו הריח שזרם לי בעורקים. רציתי לעוף, כמו שכותבים בכל השירים כמו הנערות האלה בכל הסיפורים שתמיד יש מישהו שחולם עליהן אי שם, ולא הצלחתי. הצלחתי רק לשמוח.