אני פוקח את עיני ורואה את אבא שלי מתפלל,אבא אני שואל "מה זה?"-" זאת טלית", -"וזה?" -"זאת ציצית, בטלית יש ארבע ציציות, ובתפילה אני  אוסף את כולן ומנשק אותן מספר פעמים". -"ומה אלו?" -"אלו תפילין, בכל קופסה שחורה יש דף שעליו כתובה תפילה, באותיות כמו בתורה". אבא שלי דתי והוא עושה הרבה מצוות,במיוחד הוא אוהב לעזור לאנשים זקנים וחולים.  אמא שלי לא דתייה, ואני.. אני עוד לא יודע. זה מאד מעניין כשאבא מתפלל ואני מסתכל בו מהצד ומאד רוצה לדעת מה הוא ממלמל שם בשקט. לפעמים הוא עומד ומתנדנד קדימה ואחורה והמבט שלו תמיד לאותו כיוון, כאילו הוא מדבר עם מישהו, אבל אני יודע עם מי הוא מדבר-הוא מדבר עם אלוהים. את אלוהים אי אפשר לראות. בשבת אבא הולך לבית הכנסת ולפעמים אני הולך איתו, בבית הכנסת הרבה אנשים, כולם עם כיפה וטלית וכולם מתפללים ביחד, על במה קטנה יש איש אחד שמתפלל בקול רם, ולפעמים הוא גם שר בקול נעים- קוראים לו החזן. יש כמה שירים שאני ממש אוהב לשיר כשכולם שרים, אחד השירים הוא:לכה דודי- ששרים בקבלת שבת, ויש גם את השיר :אל אדון- ששרים בשבת בבוקר, שאני מאד אוהב כשכולם שרים- זה עושה לי הרגשה מיוחדת בתוך הגוף. אני מאד אוהב כשקוראים בתורה במנגינה מאד יפה, אני לא מבין מה שקוראים, אבל זה נשמע חשוב, כי כולם אומרים לי להיות בשקט, ומראים לי עם האצבע על הפה שלהם, וכמעט צועקים ששש... בפנים כועסות.  הכי אני אוהב כשיש בר-מצווה וחתן הבר-מצווה ,שהוא בכלל ילד קטן ולא חתן , קורא בתורה בקול דק דק, וכולם מתרגשים, ובמיוחד האמהות והדודות בקומה השנייה. אני עולה לפעמים לאמא, כשהיא באה לבית הכנסת ,יש שם ריחות טובים של אמהות, ושמלות בכל מיני צבעים, והאמהות מדברות ומדברות, אבל לא עם אלוהים. יש גם הרבה אבאים שלא ממש מתפללים, הם מדברים בשקט אלה עם אלה אבל האחרים כועסים עליהם וגם מראים עם האצבע ולוחשים ש..ש..ש. כשאנחנו מגיעים לבית הכנסת האנשים תמיד נראים שמחים ומברכים אותנו בשבת שלום , וגם  אבא מברך ולוחץ להם את היד.לי הם מלטפים את הראש או צובטים לי את הלחי או את האף. יש דוד אחד שכל פעם כשאני בא ,הוא נותן לי סוכריה,  וכשפעם אחת הדוד הזה לא בא, אמרתי לאבא שאני רוצה ללכת, כי אם אין סוכריה אז היום לא שבת. כל הילדים מביטים למעלה לכיוון האימהות והדודות, ומחכים לרגע שמישהו מהדודים ייתן סימן, ואז יפלו עלינו המון  סוכריות כמו גשם חזק. ואז ,אני, כמו כל הילדים זוחל מתחת לספסלים ולאנשים כדי לתפוס הכי הרבה סוכריות, גם אבא תופס בשבילי, ולפעמים גם דודים שאין להם ילדים. אחר כך מתפללים עוד תפילה לא לפני שאני מנשק את התורה כשדוד אחד מחזיר אותה לארון שלה שקוראים לו ארון הקודש, והוא ארון יפה במיוחד, ועליו מן וילון מבד יפה שקוראים לו קטיפה,  ועליו ציורים של אריות וכתוב כל מיני דברים בצהוב.  בסוף התפילה עולים כמה אנשים במדרגות לבמה של ארון הקודש, הם חולצים את הנעליים ונשארים בגרביים, מכסים את הראש בטלית ואומרים כמה מילים ואז אבא מכסה לי את הראש בטלית שלו, ואני מאד אוהב את הרגע הזה שרק אני ואבא לבד,רק שנינו, מחובקים מתחת לטלית- כאילו שאנחנו מתחבאים. אבא אומר שאסור להסתכל על האנשים האלה שקוראים להם כוהנים , כאילו שכשהם מברכים עובר שם אלוהים, ואני כל כך רוצה לראות שאני מציץ ,אבל כל מה שאני רואה זה הטליתות של הכוהנים וזה גם מראה יפה מאד. בסוף התפילה ילד קטן שהוא קצת גדול ממני, עולה לבמה ושמים עליו טלית כמו לגדולים והוא שר שיר שמתחיל ב"אנעים זמירות" במנגינה יפה מאד , הוא שר שתי שורות וכולם עונים אחריו וזה ממש נעים ושמח לי, ואני גם יודע שעוד מעט הולכים .  אחרי התפילה כשיש בר מצווה,עושים ארוחה באולם הכניסה וכל האנשים אוכלים ומדברים, ואחר כך שרים שירים יפים שאני כבר מכיר ואוהב, ולבסוף שוב מתפללים. אבא אומר שהם אומרים תודה לאלוהים על האוכל,וקוראים לזה בירכת המזון.    בבית אחרי התפילה אבא עושה קידוש עם גביע מכסף ויין אדום שאני אוהב לטעום קצת, ואמא מחלקת לכולנו את העוגה שאני מה זה אוהב ,שהיא אפתה לכבוד שבת .   *לזיכרה של אימי יהודית גרינברג ז"ל ולאבי ישראל גרינברג שה´ יאריך ימיו בנעימים.