נשמתי כלואה בתוך מחשכים בין סורגי גופי הדואב אסורה, כבולה בתוך מעמקים עצובה, ואין לה אוהב. את זעקותיה תיצעק לריק האוויר אל כלום, אל אבני הקירות דמעותיה לשווא יזלו אל השיר לעצמה תדליק היא נרות על עצמה תתאבל, על עצמה היא תבכה לעצמה, תקדיש היא קינות ובתוך הגוף-את עצמה היא תכה ותתייאש-אי אפשר לשנות היא נסתה כבר הכל וחפרה מנהרות סורגים ניסתה היא לשבור אך הכלא חזק ומלא מארות על הכלא, אין איך לגבור.