צפירה מלווה בדממה רועשת ופנים פנים קודרות מהקיר בצד עמדה לה אם נרגשת ובוכה בוכה על בן יקיר ולא ידעתי את אותו הבן את שמו לא לחשה לי הרוח לא ידעתי את אותו הבן אך שמו היה שם על לוח על לוח ליבה וזולג פניה חרוט בדמעות כאילו לקוח משחור צעיפה, מאדום של עיניה בכאבה המר, החמוץ, המלוח. ולא ידעתי אותו הבן או את נפנוף עב בלוריתו לא ידעתי את אותו הבן או עת פילח כדור ליבתו כי אימו סיפרה לי בלי מילים את סיפור היותו ואיננו ויפי צעדיו על מרבד של עלים שפסע אל הנצח ממנו וכך עת מררה היא בבכי משולב יד ביד על חזי ואיתן ידעתיו כאילו היה הוא אחי ובכיתי כמו ילד קטן.