יוסף הוא מעמיד פנים. מדי יום ביומו הוא חוזר הביתה ומעמיד פנים חדשות. בכל יום פנים אחרות. אשתו משתגעת מזה. יוסף, אולי תפסיק עם זה כבר? היא שואלת, וממשיכה לבחוש בסירים. יוסף לא מתיחס אליה. מה היא כבר יודעת, האישה הזאת. מה היא מבינה באמנות. יוסף הוא מעמיד פנים. מדי יום ביומו הוא מעמיד פנים חדשות על המדף. פנים לצד פנים הוא אוסף אותן. כשיוסף מניח את הפנים על המדף, הוא מלטף אותן, מביט ברוך בעיניהן החלולות, והן משיבות לו חיוך בשיניים בוהקות. פנים רבות יש לו ליוסף, והוא מחבב אותן בכל ליבו, וכל פנים עולם מלא עבורו. יוסף הוא מעמיד פנים. ולכל פנים סיפור משלהן, וכל העמדת פנים מגלמת דמות אחרת. טרגדיות לרוב מתקבצות על המדף של יוסף, זו לצד זו. ויוסף כותב את סיפוריהן בכל יום, ואוסף אותם לקובץ. אולי הוא יוציא ספר ביום מן הימים. אשתו משתגעת מזה. באמת, יוסף, אתה לא תוכל לעשות את זה! היא אומרת, וממשיכה לבחוש בסירים. יוסף לא מתיחס אליה. מה היא כבר מבינה באמנות, האישה הזאת. יוסף הוא מעמיד פנים. בכל יום, לאחר שהוא מסיים, הוא רוחץ ידיים ומחליף לבגדים החדשים. הוא מזדחל ביציאה ממערתו, ומחזיר את ההסוואה למקומה. מנער מעליו את העלים, וצועד אל העיר. יוסף הוא מעמיד פנים. בכל יום, לאחר שהוא מסיים, הוא הולך אל העיר ומעמיד פנים חדשות. בכל יום פנים אחרות. ולכל פנים סיפור משלהן, וכל העמדת פנים מגלמת דמות אחרת. פנים רבות יש לו ליוסף, והוא מחבב אותן בכל ליבו, וכל פנים עולם מלא עבורו. היום הולך יוסף אל התיאטרון, להעמיד פנים במקום הפנים החדשות שעל המדף. אין הוא יודע מה המחזה או כאיזו דמות עליו להעמיד פנים, אך אל דאגה. הרי יוסף הוא מעמיד פנים. כ"ג סיון ה'תשס"ג