אין לי זמן
לדבר איתך כרגע.
אני צריכה להספיק
להביט בעננים.
יש דפוסים של אור
שעדיין לא למדתי.
איך הזמן נותן לרוח
לפסל לי בַּפָּנִים.
אם תתן לי רק לגשת
ולגעת מקרוב -
יש ניחוח גשם
והדשא עוד רטוב.
אני חושבת שהשמש מהתלת בי.
זה לא ששכחתי ממך.
לשנינו יש מה לעשות.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חשבתי שבנות יודעות לעשות יותר מדבר אחד בו זמנית,מה הבעיה? תסתכלי בעננים תוך כדי דיבור. (: בצחוק... היה מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] השירים שלך- זה פשוט לקרוא, ואז לקרוא שוב, וזה כמו להביט במראה מבעד לצעיף מחורר. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים מקסימקסימקסימקסים! ואני קרא עכשיו שוב, כמו שאומר חתלתולי, ואשמח במקסימוּת הזאת. חגית. [ליצירה]
- [ליצירה] מיוחד ממש כיפי [ליצירה]
- [ליצירה] נעתקה נשימתי ראוי היה האתר הזה לקום, ולא רק כדי שנקרא את השורה "איך הזמן נותן לרוח לפסל לי בפנים". נתת לי חומר למחשבה לשעה הקרובה... [ליצירה]
- [ליצירה] אויש זה היה אמור להיות "ולו רק כדי", וגם לא להישמע ציני. [ליצירה]
- [ליצירה] . איזה כיף שהחורף הגיע, אני רואה שזה כבר מתחיל להשפיע... החורף מוציא מאנשים את המיטב, איזה כיף! [ליצירה]
- [ליצירה] אסתר שטרן יש כאלה שנולדים עם נפש של משורר. הם לא צריכים להתאמץ כדי לגעת, הם משחקים עם המילים בפשטות והנה - שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] מאוד מאוד מאוד אהבתי! שבירת התבנית הקבועה של הבתים- בבית האחרון- משאירה תחושה של......... עשה לי טעם לעוד! איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] מניס, ברור שאני מסוגלת לעשות כמה דברים בוזמנית - אבל לא כשמדובר בעננים... חוץ מזה שיש עוד רובד של משמעות מאחורי השיר הזה, אבל איזה כיף לי שרק אני מבינה אותו כרגע:) תודה לכולם על התגובות (גם לך, יאיר!). שימחתם אותי עד מאוד:) אסתר, שגם הלילה לא ישנה מספיק. [ליצירה]
- [ליצירה] אח.... הצלחת לעשות לי כאן צביטה בלב... וכאן נכנסת המורה לספרות: "זו הנקודה בה העלילה מסתבכת. מכאן נעבור דרך שיאו הדרמתי של הסיפור והישר אל ההתרה והסיום". ממשיכה... [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב. [ליצירה]
- [ליצירה] טל, אני לא חושבת שהוא ניסה לרמוז שאסור לאחרים לפרסם או שהוא רוצה יותר ביקורת. אני חושבת שהקטע הזה פשוט מבטא את התחושה הזאת של כולנו להרגיש שלמישהו אכפת ממה שאנחנו כותבים פה. שזה לא סתם. שאנחנו לא הולכים לאיבוד בתוך הים הזה של היצירות שבאות והולכות ונגנזות להן עמוק בנבכי האתר, כי יש מי שהמילים שלנו הצליחו לגעת בו לרגע. כי כשזה קורה - זה אומר שבמילים שלנו יש משהו ששייך לכולם, והוא אמת, והוא נצחי. ככה לפחות אני מבינה את זה. יום טוב! (כן, אני יכולה להיות פה לא רק בלילה.) [ליצירה]
- [ליצירה] לא בטוחה שהבנתי אותך, אבל לקחתי את זה לפרשנות האישית שלי, וזה מאוד מצא חן בעיניי :) אגב, אני כבר לא כל כך משוכנעת שיש קוסם, אי שם בסופה של הדרך. או שצריך להיות לדרך סוף. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה "העצבים החשופים מסבים לי כאב עם כל משב רוח". ממש ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] * אני חושבת שזה הסיפור הקצר הכי מכאיב שקראתי בחיים. אני הולכת לנשום קצת. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... פעם ידעתי שהכל נכון. פעם ממש *ידעתי* את זה. ואז גם לי, כמו לכולם, הגיעו הספקות. אני חושבת שמה שבאמת מחזיק אותי עכשיו זה הזיכרון של הידיעה. זה היה כל כך מוצק פעם, שזה פשוט חייב להיות נכון, לא? עכשיו אני כבר לא יודעת כלום. [ליצירה]
- [ליצירה] הלוואי על כולנו... סוערה - זה נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה וכואב. ממליצה לכולם להכנס. לכל היצירות שלך. המשפטים שבסוגריים קצת צרמו לי. הם שוברים את הזרימה של השיר. ובכלל, יש כלל בכתיבה שאומר שמה שכתוב בסוגריים צריך להמחק, או שאפשר לכתוב אותו בלי הסוגריים (כמובן שיש יוצאים מן הכלל, אבל זה בגדול). וגם לי צרמו המילים "מאכלת שלך אצלי". [ליצירה]
- [ליצירה] :-) יהודית, פשוט אין לך מושג עד כמה שימחת אותי :) עוף, אתה כזה מצחיק :) תודה על ההסבר. זה בערך כמו "קווה אל ה', חזק, ויאמץ ליבך, וקווה אל ה'". (ברוח ימים אלו). אבל זה כל כך קשה להמשיך ככה! זה תמיד לגרור עוד קצת ועוד קצת בלי לראות בעצם שום התקדמות! ----------- נטע!!! חזרת! מסרישי ממש בדרך... ובואי למפגש!! [ליצירה]
תגובות