הריסות מזבח נשקפות, מבעד שברי ציפיה נושנת, עוצבות בחופן מבט כרמי תקוות השני. ומבין נבכי זיכרון, זוהב ניצוץ בחדוות שתיקתו, בתום עיניו הגדולות מלטף, וחודר. יוקד אור-ירח. פשטות חסרת פשרות. ואני- יחף על להט אדמת טרשים, ודם מסמא מראות מציאות, תרמיל השיכרות נגדע כאז, מול אגם סיכויים לואט קרירות. נאסף אל שחק תוגה, פוזר לובן ענני דרך, מאליו נבנה בשבירת הכלים, פתח נוסף. ניצוץ.