אהבתי. מאד. גם את הרעיון וגם את הביצוע - העקמומיות דווקא מוסיפה לתחושת הקדרות, שהניילון המקולף מלמעלה והשחור-לבן משרים...
אולי אפשר היה להשתמש בטכניקה של חלק שחור לבן וחלק צבעוני, כלומר - לעבד את התמונה בפוטושופ כך שהרקע, החלון וכו' יהיו בשחור לבן, ורק הים בגווני הכחול? (או הים והשמים, או רק השמים) - כמו בתמונות של הילדים המתוקים שתמיד מוכרים..
בכולופן - מקסים...
אופק- בחרתי לצלם בצורה מעט עקומה כדי להדגיש את האמירה (ובכלל-לא אוהבת תמונות עם קומפוזיציה מושלמת מדי), יודעת שזה מעט צורם לעין..מחיר הביטוי האישי :-)
נשמת- מכירה את הקונספט, אבל מאמינה ב"טוהר הצילום"..יסלח לי נביא שקר, אבל אני נגד עיבוד (ממוחשב או ידני) של תמונות. כל העניין,מבחינתי לפחות, הוא לצלם מלכתחילה מה שאתה רוצה לומר, ולא "לסדר" את זה אח"כ כדי שייראה כך.
ושיר-ניצלתי את השם כטריגר :-)
אגב, זה צולם בבית כנסת בשירת הים- שזו השכונה החדשה בנווה דקלים (בקרוב בע"ה תמונת המשך..).
[ליצירה]
אהבתי. מאד. גם את הרעיון וגם את הביצוע - העקמומיות דווקא מוסיפה לתחושת הקדרות, שהניילון המקולף מלמעלה והשחור-לבן משרים...
אולי אפשר היה להשתמש בטכניקה של חלק שחור לבן וחלק צבעוני, כלומר - לעבד את התמונה בפוטושופ כך שהרקע, החלון וכו' יהיו בשחור לבן, ורק הים בגווני הכחול? (או הים והשמים, או רק השמים) - כמו בתמונות של הילדים המתוקים שתמיד מוכרים..
בכולופן - מקסים...
[ליצירה]
הרעיון יפה ומקורי וגם הנוף יפה למדיי.
הבעיה היא:
א. שזה עקום-זה בכוונה?
ב. הצילום קצת חשוך ומטושטש מדיי.
רואים שכולם היו בגוש קטיף...
גם אני......
[ליצירה]
<מנערת אבק מעל דף היוצר שלי..>
אני איתך באמירה. החוסר בצנזורה באתר גרם לקליקה איכותית להפוך למועדון "כל-היודע-לומר-חרוז-תפוז". יכולה להעיד על עצמי שזו הסיבה שהפסקתי להתארח כאן.
[ליצירה]
וואו!! זו פעם ראשונה שאני קוראת משהו מקטגוריית "אגדת ילדים" וכמו שחשדתי- היא אינה מיועדת לילדים כלל ועיקר.
בד"כ אני בעד ביקורת בונה, אבל פה.. חבל להרוס את הקסם בניתוח קר. נהניתי, חייכתי, הרהרתי, ורצה לקרוא שוב! :-) יש לך את זה
[ליצירה]
הביקורת נוקבת מדי לטעמי..
כדתיה ייצוגית מעולם לא דחיתי על הסף שואלי שאלות-פילוסופית-סתם-לעצבן, מעולם לא אמרתי למישהו שלא מן הציבור שלי כי "לא תוכל להבין", (אמת- אם לא נותנים ממנה במינון הנכון,יכולה להיות קטלנית ולהשיג תוצאה הפוכה), ומעולם לא מדדתי בגד מוזר עם חוטים מוזרים (טוב, זה כבר ויכוח אחר לגמרי...).
הציבור שלנו פיתח אהבה גובלת באובססיביות להלקאה עצמית. אולי הגיע הזמן לחשוב ולשקול האם זה באמת חיובי ומפתח,או להיפך.
[ליצירה]
ואולי זו בדיוק הנקודה.. האם אתה כותב מתוך צורך פנימי עמוק לבטא את שמתחולל בתוכך, או רק לשם תשומת לב? והאם שיר שנכתב מתוך מקום כזה יכול להיות מוצלח באמת?
(וזה נאמר כתגובה לשיר הזה בלבד, לא קראתי עדיין את שאר היצירות שלך).
זו נקודה למחשבה להרבה מאוד יוצרים כאן.
תגובות