ידיים
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמונה מקצועית על גבול הסתמית. כלומר, אני לא יודעת אם התכוונת לזה אבל משחקי האור והצל מוסיפים המון. מצד שני נוצרת התחושה שהתמונה צולמה בחטף, תוך כדי תנועה. בכל מקרה- אהבתי אפילו יותר אחרי ההסבר (מוכר לי שתמונה ש'עושה עלייה' מאבדת מאיכותה). [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. זו כפפת גומי - והיד השניה עשויה מחימר. הפוקוס - אני מקוה לפגוש אותו יום אחד באופן אישי. בינתים אני עובדת על אוטומט. (בתמונה הזו הפוקוס ידני, וזו הסיבה. זה הפילם השני שצילמתי כ"צלמת". וסיבה נוספת - התמונה הרבה פחות גרועה במקורי, והיא נהרסה כתוצאה מהעליה לרשת.) [ליצירה]
- [ליצירה] זה..מצמרר. כף יד זה הדבר הכי אנושי,הכי אירוטי שיש, וכפפת ניילון הופכת אותה לקרה ונטולת חום. מבחינת צילום, איפה הפוקוס איפה?? הבחירה באור צהוב הייתה נכונה אם באמת רצית ליצור תחושת "שתיקת הכבשים 3".. את יוצרת עניין,ללא ספק. [ליצירה]
- [ליצירה] שאלה: איך מצלמים דבר כזה? זו לא תמונה רגילה, נכון? (או ששוב הצבעים השתנו בגלל הבוהק? ממתי יש בוהק בסתיו?) טוב, לשאלות שלי יש נטיה להתפצלות. תמונה יפה, כמעט שכחתי... נראה כמו שמים יותר מאשר ים. [ליצירה]
- [ליצירה] ???? למה באמת? אולי כי יש לך דמיון פורה יתר על המידה. בעצם, עכשיו שאמרת פתאום אני שמה לב שזה באמת מזכיר ג'ירפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אז למה התעצבנת כשמישהו השווה את ערפאת להיטלר? הגיון הוא תכונה בלתי מזיקה, ואפילו מומלצת לפעמים. תנסה פעם. [ליצירה]
- [ליצירה] לא סכיזופרן. לא סכיזופרן בכלל. זה רק האישיות המפוצלת שלך... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מלא כנות. קצת מפריע מעבר השפה באמצע (המילה "מפלרטט" לא מתאימה לשאר השיר שכתוב במשלב גבוה יותר) אבל עדיין- אהבתי והזדהיתי מאד. (ורשמתי לי את שמך כשם שצריך לזכור.) [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, כואב. ואם לא היה כל כך כואב עד שאין מילים, הייתי מוסיפה- כתוב נהדר. עדינות מיוחדת. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי כל כך!! ואני לא טובה בשמות... מה עם "אף אחד"? הייתי מורידה את המרכאות מ"אבל "אף אחד".." זה יותר נחמד כשאת משאירה אותו פתוח. [ליצירה]
- [ליצירה] כמה דברים עולים לי בראש כשאני עוברת על יצירותייך, אבל אני אגיד רק את מה שנראה לי רלוונטי כרגע- זו לא יצירה. שימי לב, דף היוצר שלך לא אמור להיות בלוג של סיפורים על חייך,( עבר הווה והלוואי שיש לך עתיד, ) אל דף יצירות, כלומר שכל דבר שמתפרסם צריך לענות להגדרה "יצירה". כיוון שבעצם אין הגדרה אובייקטיבית מוחלטת, על השירים והמונולוגים שלך עוד אפשר להתווכח, אבל סתם לפרסם תמונה משפחתית שאפילו לא את הצלמת - אני לא רואה דרך להגדיר כיצירה. ובגלל שאני כבר בשוונג, אז אני מוסיפה את הדבר השני שחשבתי, והוא: את חיה בדיאלוג מתמיד עם העבר שלך. כל הזמן משווה, מתוך מאמץ להתרחק. את אולי לא מודעת לזה, אבל ככל שאת מדגישה יותר את הריחוק שלך מהדת - ניכר שהיא קושרת אותך אליה בחבלים שאת פשוט לא מצליחה לנתק. ביצירות שלך את לא מכניסה כלום מהעולם הפנימי שלך, מהאדם שבך, מהמחשבות והרגשות שיש לכל אחד. את חיה כל הזמן את הדתל"שית, ורק אותה. אני מרגישה שלא הסברתי את עצמי היטב, אז אני אדגים: אני למשל- הזהות שלי מורכבת מהרבה גורמים: אני שומרת מצוות. אני ימנית.אני בחורה. וכן הלאה.. ואת? דתל"שית. רק דתל"שית. שימי לב, אני לא אומרת שאין בך מעבר לזה, אלא שככה את מראה את עצמך וככה, כנראה, את תופסת את עצמך, וזה חבל להצטמצם בתוך עולם כל כך קטן, שאין בו כלום חוץ מתוויות. תיפתחי, תגדלי.. שלך, בכנות.. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה. כמה חיוכים, למרות שזו הפעם השלישית שאני קוראת את הסיפור הזה. הוא מלא חן, מתיקות ונועם, שלא אכפת לך אם הוא עמוס במוסר השכל. [ליצירה]
- [ליצירה] * (ניצן. רואה כוכבים.) [ליצירה]
תגובות