ידיים
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמונה מקצועית על גבול הסתמית. כלומר, אני לא יודעת אם התכוונת לזה אבל משחקי האור והצל מוסיפים המון. מצד שני נוצרת התחושה שהתמונה צולמה בחטף, תוך כדי תנועה. בכל מקרה- אהבתי אפילו יותר אחרי ההסבר (מוכר לי שתמונה ש'עושה עלייה' מאבדת מאיכותה). [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. זו כפפת גומי - והיד השניה עשויה מחימר. הפוקוס - אני מקוה לפגוש אותו יום אחד באופן אישי. בינתים אני עובדת על אוטומט. (בתמונה הזו הפוקוס ידני, וזו הסיבה. זה הפילם השני שצילמתי כ"צלמת". וסיבה נוספת - התמונה הרבה פחות גרועה במקורי, והיא נהרסה כתוצאה מהעליה לרשת.) [ליצירה]
- [ליצירה] זה..מצמרר. כף יד זה הדבר הכי אנושי,הכי אירוטי שיש, וכפפת ניילון הופכת אותה לקרה ונטולת חום. מבחינת צילום, איפה הפוקוס איפה?? הבחירה באור צהוב הייתה נכונה אם באמת רצית ליצור תחושת "שתיקת הכבשים 3".. את יוצרת עניין,ללא ספק. [ליצירה]
- [ליצירה] כמה מוכר. כמה מפחיד. כמעט שהפחד מפחיד יותר מכשזה קורה באמת. וכמה שכתבת את זה חזק. רשמתי לפני לעקוב אחרייך. אפשר שהפחתת פסיחות היתה מיטיבה עם השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] מה דעתך לעשות חיבור בין שתי היצירות האלה? (איך שראיתי את הציור מייד קפץ לי..) [ליצירה]
- [ליצירה] אתה לעולם לא מפסיק להפתיע אותי ביכולת שלך להחמיא לעצמך. ולעניין היצירה - מצד אחד - כשרצית מילה מסוימת התפשרת על חריזה לא מושלמת או אפילו על חוסר חריזה בכלל. אפשר לכתוב בלי חרוזים, אבל אם באמצע קטע מחורז יש פתאום שורות שלא מתחרזות - כדאי שתהיה להן סיבה טובה לכך. ומהצד השני, יש לא מעט משפטים שהתחביר שלהם עוקם כדי שיתאימו לחרוז. בנוסף, נראה לי שהיה לך רעיון נחמד, אבל הוא הלך לאיבוד עם כל האורך והסרבול הזה. חבל. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יהיה קצת יותר מדי kb... וחוץ מזה אני עדיין ממשיכה לצלם את הסדרה הזו . [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הטיעון ש"הר הבית מקודש למוסלמים".. הנה חידה: למי עוד הר הבית מקודש? ואגב, אש"פ הוא ארגון מתקדם? בהשוואה למה? (אולי בהשוואה לק.ג.ב. ודומיו..) [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה: כאשר משבצים מהתנ"ך, השיבוץ נעשה מתוך הנחה שהקורא מכיר את המקור. כך גם, לפעמים, בשירי מחווה למשוררים אחרים, או כאשר מתייחסים לשיר אחר. (פראפרזות, פארודיות, או ארמז) בכל המקרים הנ"ל קיים יחס בין המקור לבין השיר החדש מבחינה רעיונית, ולא נעשה שימוש מקרי במילים של מישהו אחר. בנוסף, על התנ"ך לא חל חוק זכויות יוצרים, כמו גם על כל דבר שנכתב לפני למעלה משבעים שנה. כך שתיאורטית אף אחד לא יכול למנוע בעדך לכתוב בעצמך את שירת חנה. אבל תסכימי איתי שעדיין זה לא יהפוך את הכתיבה שלך למקורית, נכון? עד כאן דעתי הקטנה. וחוץ מזה, התייעצתי עם אנשים שמבינים בעניין יותר ממני, ואני שמחה לקשר לדעת הגדולים: [ליצירה]
- [ליצירה] היי אמונה - זה יפה!! אף פעם לא ראיתי אותך כותבת בשפה הזו. סומסום - תודה. הלוואי שזה היה נכתב על מישהי מסוימת. זה יותר משהו כמו.. אממ.. איך לנסח את זה? התמודדות שלי עם האפשרות שפעם אני אהיה זקנה. אז זאת הזקנה שאני מקווה לתת לעצמי. ותודה גם לכל השאר. [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן כמה נקודות ששבו את ליבי: התפילות המהוססות, שאת לא יודעת באמת איך להתפלל, והפחד לאבד את היכולת לאהוב. לא הבנתי למה נצרך החיתוך לאחר "הפשוטות", וגם מפריעים לי מעברי המשלב. ("שלא ברור.." מרגיש לי כמו שפה דבורה, לעומת "השלכתי תקוותי" הפיוטי.) באופן כללי, אותו "איש אחד" מרגיש לי טפל לשיר, כאילו הכרחת אותו להיות הנושא כשזה בכלל לא הוא, אלא אותן נקודות תפילה, חולשה ופחד. [ליצירה]
- [ליצירה] עוד קצת וזה היה הייקו. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש מרגישים את הכאב, בשיטפון של מחשבות שעולות אחת על השניה. יש לצורה הזו יתרונות - היא מאד טבעית ומעוררת הזדהות. אבל מצד שני היא מקשה על הקריאות של הטקסט. וחוץ מזה - מומלץ להימנע משגיאות דקדוק והקלדה. בהצלחה ניץ. נ.ב. ערוגה, תעשי טובה ותמחקי את התגובות שמעלי. אין להן שום קשר ליצירה. [ליצירה]
תגובות