תמונה מקצועית על גבול הסתמית.
כלומר, אני לא יודעת אם התכוונת לזה אבל משחקי האור והצל מוסיפים המון. מצד שני נוצרת התחושה שהתמונה צולמה בחטף, תוך כדי תנועה.
בכל מקרה- אהבתי אפילו יותר אחרי ההסבר (מוכר לי שתמונה ש'עושה עלייה' מאבדת מאיכותה).
תודה. זו כפפת גומי - והיד השניה עשויה מחימר.
הפוקוס - אני מקוה לפגוש אותו יום אחד באופן אישי. בינתים אני עובדת על אוטומט.
(בתמונה הזו הפוקוס ידני, וזו הסיבה. זה הפילם השני שצילמתי כ"צלמת". וסיבה נוספת - התמונה הרבה פחות גרועה במקורי, והיא נהרסה כתוצאה מהעליה לרשת.)
זה..מצמרר. כף יד זה הדבר הכי אנושי,הכי אירוטי שיש, וכפפת ניילון הופכת אותה לקרה ונטולת חום.
מבחינת צילום, איפה הפוקוס איפה?? הבחירה באור צהוב הייתה נכונה אם באמת רצית ליצור תחושת "שתיקת הכבשים 3"..
את יוצרת עניין,ללא ספק.
[ליצירה]
תמונה מקצועית על גבול הסתמית.
כלומר, אני לא יודעת אם התכוונת לזה אבל משחקי האור והצל מוסיפים המון. מצד שני נוצרת התחושה שהתמונה צולמה בחטף, תוך כדי תנועה.
בכל מקרה- אהבתי אפילו יותר אחרי ההסבר (מוכר לי שתמונה ש'עושה עלייה' מאבדת מאיכותה).
[ליצירה]
תודה. זו כפפת גומי - והיד השניה עשויה מחימר.
הפוקוס - אני מקוה לפגוש אותו יום אחד באופן אישי. בינתים אני עובדת על אוטומט.
(בתמונה הזו הפוקוס ידני, וזו הסיבה. זה הפילם השני שצילמתי כ"צלמת". וסיבה נוספת - התמונה הרבה פחות גרועה במקורי, והיא נהרסה כתוצאה מהעליה לרשת.)
[ליצירה]
זה..מצמרר. כף יד זה הדבר הכי אנושי,הכי אירוטי שיש, וכפפת ניילון הופכת אותה לקרה ונטולת חום.
מבחינת צילום, איפה הפוקוס איפה?? הבחירה באור צהוב הייתה נכונה אם באמת רצית ליצור תחושת "שתיקת הכבשים 3"..
את יוצרת עניין,ללא ספק.
[ליצירה]
ממש מרגישים את הכאב, בשיטפון של מחשבות שעולות אחת על השניה. יש לצורה הזו יתרונות - היא מאד טבעית ומעוררת הזדהות. אבל מצד שני היא מקשה על הקריאות של הטקסט.
וחוץ מזה - מומלץ להימנע משגיאות דקדוק והקלדה.
בהצלחה
ניץ.
נ.ב.
ערוגה, תעשי טובה ותמחקי את התגובות שמעלי. אין להן שום קשר ליצירה.
[ליצירה]
לא! אל תורידו את שמואל מהאתר! עד שיש פה מישהו שכותב אחלה נונסנס כמו שצריך, אתם רוצים להוציא את הבנאדם (זה אמנם מוטל בספק שמדובר בבנאדם, אבל בכל זאת..)?
ודרך אגב - אין, אין עוד אנשים כל כך פרימיטיבים שעדיין תקועים בשנות הארבעים ומאמינים בקומוניזם! יש לך נטיה כרונית לסתור את עצמך.
[ליצירה]
מוכר כל כך..
לפני שלוש שנים היתה הפעם הראשונה שבכיתי תשעה בב על החורבן. פתאום הבנתי מה זו גלות. מה זה חורבן. מה זה ריחוק, מה הם כיסופים.
כתיבה שקטה וכואבת.
[ליצירה]
אוי, עצוב.
גרם לי להיזכר בביקור האחרון שלי שם. שורה ארוכה של קברים קטנטנים. ולא רק הם.הרוב המוחלט של הטמונים שם הם למטה מגיל שלושים.
אני זוכרת שחיפשתי נואשות קבר של מישהו מבוגר, משהו שיוכיח על אחיזה בחיים..
תגובות