<align=center>יש תאוריה הגורסת כי אם אי פעם מישהו יגלה לשם מה בדיוק נועד היקום ומדוע הוא נמצא כאן, ייעלם היקום כהרף עין ויוחלף במשהו מוזר ובלתי מובן עוד יותר.
יש תאוריה אחרת הגורסת כי כל זה כבר קרה.
(דאגלס אדאמס)</align>
[ליצירה]
זה יפה.
נשמע מיואש משהו, חסר-תקווה,
לא הבנתי את החיים בתוך החומה. זאת אומרת, באופן יחסי. זה הדבר שהכי פחות הבנתי, לא מצאתי שום רמז. נו, צריך לחשוב על זה אולי עוד קצת.
(כדורים זה לא פיתרון!)
שיר טוב.
[ליצירה]
מדהים.
מעביר את ההרגשה. אי-הנעימות. ההקלה, אולי השלמה?
ההתחלה מפחידה. כי הנמשל כל כך יפה, למרות ההקדמה, חשבתי על כלה, שנדרסת רגע לפני החופה, ואז, כשמשליכים אותה על השבת, מבינים את הכאב...
אהבתי.
[ליצירה]
**.
שיר שיוצר תחושת הזדהות עמוקה.
הרגשות שמוכרים לכל אחד - השליטה, לאבד שליטה=לאהוב, החולשה שבשחרור הרגש.. אני חזקה - אף אחד לא משפיע עליי, לא שולט עליי.
המילים שלך. יש איזה שיר שמדבר על זה, של ויטני יוסטון,
And so you know the way it feels to cry
The way that I cried when you broke my world in two
And baby I learnt the way to break a heart
I learnt from the best
I learnt from you
סתם, הזכיר לי.
[ליצירה]
אוי, זה כל כך...
להסתכל על אנשים מההשתקפות בחלון... ואתה בכלל לא צריך להסיט את המבט, מקסימום אתה יכול להסתכל מחוץ לחלון וזהו. שימושי.
אהבתי את הסיפור. ממש מזדהה בהמון מהחלקים. (נו, החיים באוטובוס.)(והחיים בארץ, כמובן.)
רן, הפעם הגזמת. אבל למה לנו לעשות דיון לא-סימפטי שכזה ע"ג יצירה מקסימה שכזו. קישטא! ((:
[ליצירה]
המממ.
כתבתי הרבה, ואז חשבתי שעדיף שלא. אהבתי את כל ההתנהלות של הזמן בשיר. השיר הוא כביכול מעל-הזמן. וכולו נותן את ההרגשה הזאת, של איטיות - אך שם השיר הוא "פרידה מהירה". קביעות של זמן - מול השתנות ותהליכים. הזמן עוצר, קופץ, רץ, שוחה לאיטו, והכל בבת אחת. זה יפה.
דבר שני שחשוב לומר,
קשה להתקדם ככה.
השאיפות ישאוך אל העננים ויקלו ממך את משאך,
אבל התככים יגרמו לך להשתכשך בבוץ טובעני.
וקצת קשה ככה להתרכז במשהו.
עוד חודש בדיוק ראש השנה.
מותר, ואף רצוי, להתחיל כבר מעכשיו את התשליך.