<align=center>יש תאוריה הגורסת כי אם אי פעם מישהו יגלה לשם מה בדיוק נועד היקום ומדוע הוא נמצא כאן, ייעלם היקום כהרף עין ויוחלף במשהו מוזר ובלתי מובן עוד יותר.
יש תאוריה אחרת הגורסת כי כל זה כבר קרה.
(דאגלס אדאמס)</align>
[ליצירה]
אהבתי..
אני לא היחידה שיש לה את הקטעים האלה? ש- מתארת לעצמך סיטואציה, שתקרה, בבקשה שתקרה!! והוא יגיד ככה, ואז אני אגיד ככה, וכו'. מבלה שעות על גבי שעות בלדמיין את זה,
ומשום מה, הסיטואציות האלה אף פעם לא מתגשמות. למה? עד שסוף סוף אני מוכנה כל כך, עם התשובה שלופה בכיס, לכל שאלה..
[ליצירה]
בטח אף אחד לא יאמין לי
שבכיתי בסוף.
הקישורים כל כך... כל כך אמיתיים, כל כך...
שאלות שאין עליהם תשובות. מזכיר לי שיר של אמיר גלבוע. טוב, כשאני אהיה בבית.
[ליצירה]
רוצה לבכות?
תשאיר את העיניים פקוחות פקוחות בלי למצמץ, זה יבוא גם עם כל האפקטים הנלווים, העיניים האדומות והכל. למען האמת- אפילו עם העצב. תופעה מעניינת. כשאתה בוכה, גם אם זה לא אמיתי, אתה נהיה עצוב. ולהיפך. אם תחזיק חיוך מאולץ, תהיה שמח- אפשר להסתכל על זה כסוג של דיסוננס קוגנטיבי- איך זה יכול להיות שאני עצוב, הרי אני מחייך. מסקנה: אני צריך להיות שמח. ואז נהיים שמחים. ולהיפך.
השיר ממש יפה, אהבתי את ה'הצפתי מבט'!!