<align=center>יש תאוריה הגורסת כי אם אי פעם מישהו יגלה לשם מה בדיוק נועד היקום ומדוע הוא נמצא כאן, ייעלם היקום כהרף עין ויוחלף במשהו מוזר ובלתי מובן עוד יותר.
יש תאוריה אחרת הגורסת כי כל זה כבר קרה.
(דאגלס אדאמס)</align>
[ליצירה]
כתבתי דברים טיפשיים.
ואז זרקתי אותם.
אחר כך רציתי לקרוא, רק בשביל לזכור מה הייתי... אבל לא יכולתי. כי זרקתי.
תאר לך מה היה קורה אם החבר של קפקא אכן היה שורף את כל כתביו? האמת, התוצאה הייתה מעולה מבחינתי, כי עוד לא סיימתי לקרוא את "המשפט" ויש לי בגרות על זה השנה, אבל יש אנשים שטוענים שזה היה יכול להיות חבל מאוד.
[ליצירה]
לשקוע בשינה,
לתת לשינה לשקוע בך.
תתקע את השינה
במקום הראוי לה.
בהישג יד,
אבל לא קרוב מידי.
היא עמוקה,
תיכנס ולא תדע איך לצאת,
תחשוב שאין כבר שום סיבה לצאת,
צריך לדעת להפסיק.
שים אותה על המדף.
היא הסוד שלך,
שאף אחד לא יגלה לעולם.
תעטוף אותה
בספר,
בכדורים,
בחלב חם.
כשעוטפים משהו הוא פחות נגיש.
אז מה יצא לך, הא?
השינה האידיאלית לא צריכה תחפושות.
אתה כבר תזהה אותה
בחלומות טעימים
שיעבירו לך את הלילה בנעימים
ולא תזכור אותם כשתקום -
הם שייכים לה,
הם ילכו איתה.
====================
מלא ניגודים. ניגודים של אמצע הלילה. ניגודים טהורים. מזדהה בכמה קטעים. ואני התחלתי ללמוד תורה מתוך שינה. וחבל על דאבדין ומשתכחין.
[ליצירה]
אויש,
שי, שוב אתה עם הדברים האלה שלך?
זה לא בסדר, סוף כזה, הרי זה ברור שהוא מגביה את "קול המוזיקה" ברדיו, ותסלח לי, אבל זה פשוט לא שייך באתר כזה. איפה הצנזורה??
זה מסוכן, לעשות דבר כזה בכביש.
אתה לא בסדר.
זה בעצם שיר על אדם שניסה, והשתדל, אבל החיים שוחקים אותו, והוא שט בזרם כמו דג מת שלא חושב, מוזיקת חייו כבר לא משפיעה עליו, ואתה מדמיין לעצמך את התמונה, ושומע את המוזיקה הרגועה, ורואה אותו מציץ מהחלון, מוציא את הראש, המוזיקה נפסקת ככה, שומע את הצפירות, מכניס שוב את הראש, הסונטה של באך (או מה שזה לא יהיה, לא מבינה בזה) מגיע לקטע הגבוה, חזק, בומבסטי הזה שלה, הוא מוציא שוב את הראש מהחלון ודופק קללה עסיסית כזאת.
זהו. אבוד לו. הוא נכנע, הוא כל כך חלש, ואפילו לא מודע לזה. האוויר המזוהם הרעיל אותו. אולי הוא מתרץ לעצמו, זהו, אם אני רוצה להמשיך לחיות בעולם הזה, אני חייב להתרגל לזיהום. רק ככה,
כמו דג מת.
[ליצירה]
[ליצירה]
היי, קראתי את זה עכשיו.
ומה להגיד?
עדין. שברירי. אמיתי. נוגע. מצמרר.
נו באמת, אין מילים.
[ליצירה]
לא, זאת. תחשבו שוב. זאת היצירה.
ואני שמחה שזאת זאת.
כי היא עם איחול לא רגיל לשנה החדשה (;
אבל גם סתם ככה, שיר יפה. אומר המון בקצת מילים.
(בואו נעשה את זה לאט: בלי היצירה הראשונה שם, היו 10007. בלי השנייה - 10006... בלי היצירה הזאת היו 9999, לכן איתה זה 10000.)