ולפעמים היא חושבת,
למה רק לי אין דוד גיבור שנפל במלחמה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אויש.. ..מהמחשבות האלה, שלא נעים לנו (לי לפחות) להודות בהם. חזק וקולע. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון... זה כמו אחרי פיגועים, לא עלינו, קודם כל מקווים שלא נפצע או נהרג מישו שמכירים וכשזה קורה מצטערים שלא מכירים אפילו מישו אחד, כי אז קשה יותר לכאוב באמת... שלא נדע צער. [ליצירה]
- [ליצירה] ... חס וחלילה לא רוצה דוד גיבור כזה מעדיף דודים חיים , באמת אף פעם לא חשבתי אפילו בכיוון הזה , את יודעת זה גם נשמע מאוד אגואיסטי . [ליצירה]
- [ליצירה] באמת? פשוט, אני מכירה המון אנשים שכן חשבו את זה. וגם לא מנקודה של "לא להתחבר לצער". זה אכן אגואיסטי, אבל- תחשוב מנקודת המבט של מי שאומר את זה.... ילדה בגן, אפילו, רואה את כולם עצובים, מתפארים בדודים הגיבורים שלהם, שמתו במלחמה. תראה את אלה שיצאו ממנה חיים, אבל בלי עין או משהו כזה. זה הערצה, סגידה אליהם.... במובן מסויים. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שזה נכון אבל... מכיוון שנתת את זה ככה במשפט אחד הקורא (שבמקרה זה הוא אני) לא מצליח לפתח אמפתיה כלפי הדמות שאומרת. נכון שכולנו לפעמים רוצים סיבה שנטיל בה את כל סיבות הצער שלנו ועוד זה יהיה לגיטימי, והעולם יחבק אותנו, אבל משפט כזה תלוש מהקשרו לא גורם לי להתחבר אליו, על אף שיש בו מן האמת. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה עצוב ולפעמים נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב ומרגש... מאוד קולע... ולפעמים גם די נכון אפילו שזה כואב... תמיד בשמחה! :) בת מלך... [ליצירה]
- [ליצירה] נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] . .. אמיתי. . [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד בהחלט. הקטע של התהילים באוטו... מוכר, אין מה לומר (: [ליצירה]
- [ליצירה] פיספסתי משו. אז עם מי היא התחתנה שם? (לא, עדי, לא מסבירים דברים כאלה. תחשבי לבד.) [ליצירה]
- [ליצירה] אייאייאיי! לא צנוע! רואים לה את הבטן! איך הכניסו את זה לכאן, השם ישמור?! התקוממו כולכם, רוח האתר. [ליצירה]
- [ליצירה] בעצם, ניתן לאבחן בני אדם לפי הקורנפלקס אותו הם אוהבים: "הנה רשימה של אבחונים, אם יש לכם עוד רעיונות - תוסיפו:" 1. או שלא. עדי, לא במוזה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, ממש משורר ירושלמי! [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה. אוהבת את הסגנון. בכלל, כן. [ליצירה]
- [ליצירה] הה, אנחנו בידיוק לומדים את זה בספרות. והיסטוריה. והכל. [ליצירה]
- [ליצירה] כי יותר קל, הרבה יותר קל למות למען העם על קידוש השם, מאשר לחיות את החיים הנוראיים האלו. האווירה בסוף המגילה כל כך חברותית. מרדכי, אסתר ואחשוורוש "ביחד" (במיוחד במגילה של אורי פינק :), ואסתר לא יכולה לחזור אל מרדכי. היא מחוייבת להישאר נשואה לגוי. ומעתה, כל בעילה ובעילה נחשבת מרצון. נשים הן לא כוח. מה היה היחס אליה בכלל. חלופות-מכתבים עם חכמי ישראל. אישה עם כבוד? שוות-מעמד לאחשוורוש? בקרב עמה, ודאי שיותר ממנו. אך מצידו? העניינים האלו כל כך מסובכים. חודש טוב, שיהיה. מישה. מישה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא דיברת על כך שבצורה השתנה והיצירה האחרונה נמצאת בתחילת הרשימה, במקום מה שהיה פעם - שהיצירה הראשונה הייתה בהתחלה? "מי יקרא את תוכי?" מה עדיף לך, שיקראו את 'אתה הישן'? או שמא פשוט כיום אתה מרגיש שאתה נחשף פחות? שכיום היצירות שלך הן פחות 'תוכך', אם אפשר לומר זאת כך? [ליצירה]
תגובות