זה כמו אחרי פיגועים, לא עלינו, קודם כל מקווים שלא נפצע או נהרג מישו שמכירים וכשזה קורה מצטערים שלא מכירים אפילו מישו אחד, כי אז קשה יותר לכאוב באמת...
שלא נדע צער.
פשוט, אני מכירה המון אנשים שכן חשבו את זה. וגם לא מנקודה של "לא להתחבר לצער".
זה אכן אגואיסטי, אבל- תחשוב מנקודת המבט של מי שאומר את זה.... ילדה בגן, אפילו, רואה את כולם עצובים, מתפארים בדודים הגיבורים שלהם, שמתו במלחמה. תראה את אלה שיצאו ממנה חיים, אבל בלי עין או משהו כזה. זה הערצה, סגידה אליהם.... במובן מסויים.
אבל...
מכיוון שנתת את זה ככה במשפט אחד הקורא (שבמקרה זה הוא אני) לא מצליח לפתח אמפתיה כלפי הדמות שאומרת.
נכון שכולנו לפעמים רוצים סיבה שנטיל בה את כל סיבות הצער שלנו ועוד זה יהיה לגיטימי, והעולם יחבק אותנו, אבל משפט כזה תלוש מהקשרו לא גורם לי להתחבר אליו, על אף שיש בו מן האמת.
[ליצירה]
נכון...
זה כמו אחרי פיגועים, לא עלינו, קודם כל מקווים שלא נפצע או נהרג מישו שמכירים וכשזה קורה מצטערים שלא מכירים אפילו מישו אחד, כי אז קשה יותר לכאוב באמת...
שלא נדע צער.
[ליצירה]
באמת?
פשוט, אני מכירה המון אנשים שכן חשבו את זה. וגם לא מנקודה של "לא להתחבר לצער".
זה אכן אגואיסטי, אבל- תחשוב מנקודת המבט של מי שאומר את זה.... ילדה בגן, אפילו, רואה את כולם עצובים, מתפארים בדודים הגיבורים שלהם, שמתו במלחמה. תראה את אלה שיצאו ממנה חיים, אבל בלי עין או משהו כזה. זה הערצה, סגידה אליהם.... במובן מסויים.
[ליצירה]
אני חושבת שזה נכון
אבל...
מכיוון שנתת את זה ככה במשפט אחד הקורא (שבמקרה זה הוא אני) לא מצליח לפתח אמפתיה כלפי הדמות שאומרת.
נכון שכולנו לפעמים רוצים סיבה שנטיל בה את כל סיבות הצער שלנו ועוד זה יהיה לגיטימי, והעולם יחבק אותנו, אבל משפט כזה תלוש מהקשרו לא גורם לי להתחבר אליו, על אף שיש בו מן האמת.
[ליצירה]
[ליצירה]
ביקורת?
גם בתור זאת שהתיימרה להיות המעריצה מספר אחת (א לונג טיים אגו..) - תחדש, נבקר. בכל פעם זה נוגע, נותן את ההרגשה שבוודאי שרצית לתת, כמו קסם, מכניס את כל הכאב, היופי, בכל פעם זה מדהים.
תחדש, נבקר (:
[ואתה גם יכול לבקר, אהם אהם.]
שבוע טוב.
[ליצירה]
וואו.
רן, אתה פשוט כישרונאי. (עכשיו כל שנותר הוא למצוא שחקנים, צלם, ומימון)
הטלנובלה הישראלית הראשונה שכתובה בספרדית...?
צ'מע, היה מוזר הקטע בו ערן דיבר עם בוני בבית החולים ו-
"ילדה בת 15, מן הסתם מעריצה שרופה של "המורדים" עם
פוסטר של בנחמין בחדר, פנתה אלינו בהתלהבות.
"אתם מדברים ספרדית?" שאלה בספרדית, מקווה לתרגל את הספרדית
שלה.
ממש לא התחשק לנו לענות לה."
כאילו- ומה היה ערן? בכל פעם שהייתה לו הזדמנות- וקיוויתי שכך עם השיחות שלי עם רבקה אוכל לתרגל מעט את הספרדית שלי.
[ליצירה]
ללומשנה גמלו-
יש לי קטע בשבילך - אולי היה לך קצת קשה לרדת בימים האחרונים מעט עם החץ, קטע שכולנו קצת שכחנו ממנו, קטע פלצני שלא ברור מה הוא עושה שם, קטע.
"זה מגיע ממקומות שונים
הוא עושה זאת כי רצה כבר המון זמן לפרסם ולא ידע איך והיכן וכמה ומתי
היא כתבה סתם למגירה לא חשבה שיראו את זה בשום צורה.
היא חשבה יאללה שיהנו כולם למה שאשמור רק לעצמי?
והוא חשב רק שאיך קוראים לה לא תיכנס ותראה מה בגללה עשיתי למילים
היא אמרה המילים האלה עושות לי טוב - הזקנים האלה יודעים לכתוב
והוא חשב וערימת טענות לטובתו כאלה שטויות מי מסוגל להגות??
והם ישבו בבית מול המסך עטופים בפוך ותה קר לצידם קראו חידודים וקצת סיפורים הלכו לבדוק מה קורה עם הילדים.
כל אחד והמקום שלו אצלו זה בעולם ,אצלה זה בפנים,
כי אנחנו בעיקר כאלה שמבטאים.
"
קטע חסר כל חרוזים. שאם מישהו רואה אותו, מה שבטוח - זה לא מה שיגרום לו להיכנס לאתר. נו, שיהיה. בכל אופן, הפואנטה בדברים שלי היא, שגם יצירה ברמה של כיתה א' [דבר שכמובן שיצירתו של חגי לא מתקרבת אליו, ועל כך כולנו מסכימים, כמובן], תיכנס לכאן.
השאלה כאן היא על מהות האתר. [מי אמר עיתון בית ספר..?]
הוא אתר שנותן במה [שום במה! שנותן צורה!] טוב, שנותן צורה ליוצרים צעירים [ההוא והיא מהקטע הלז] לעשות מה שבראש שלהם, ושיגיבו להם. על כן, המשפט ההוא שאמרת -
"ברור שפה מדברים על איכות וטיב היצירה, בסופו של דבר האתר הזה הוא אתר לפרסום יצירות, ואם הוא רוצה להמשיך ולהיות כזה, אני חושב שצריך להכניס בו קצת פרופורציות של אומנות."
- מוטעה מיסודו. אתר לפרסום יצירות. מה זה יצירה? האם ציור של ילד בן שנה יכנס לכאן? פרופורציות של אומנות? כמו שטל אמרה, לפי מה אתה הולך? מה הקריטריונים שלך? האם יצירות של ילדים בני שנה יהרסו את האתר? יש פה יצירות שלא היו נכנסות לשום מקום שמחשיב את עצמו, וגם לשום מקום שלא מחשיב את עצמו. אבל פה זה יותר מאתר של יצירות. יש כאן קהילה. קהילה יוצרת. היצירה היא הרבה מעבר ליצירה. היא כוללת גם את האדם שמאחוריה. אי אפשר לפסול כלום.
לילה טוב,
עדי. (שצריכה לנסות להתחיל ללמוד לנסח את עצמה באופן ברור ומובן.)
[ליצירה]
הוי,
"ומלמדין אותו [את העוּבּר] כל התורה כולה... וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה." (נידה ל:)
המחשבה האחרונה שעוד נותרה לו לנחוץ.
(אוף. השיר של אמיר גלבוע לא כאן. הוא יפה, ומתאים.)
הסקרנות התמימה של הילד. היעדרותה של האם מהתמונה. רק האב בעולם שלו. אוהב, שליו, שלווה כזאת, דממה, אומרים שממש שקט שם בשניה שאחרי.
אהבתי את כל המשמעויות השונות של האצבע,
שיר טוב.
תגובות