זו יצירה שנכתבת מאוחר בלילה לאחר שנאלצתי לגרור את כלבךָ המת. זו בעצם היתה טובה גדולה כי מה לי ולעצמים מתים? הוא היה קשה כאבן מסריח כמו העולם הבא וכבד כמו חברתי לשעבר. שמתי אותו על מריצה וסחבתי. "רק שהראש לא יפול" חזרתי ואמרתי. אין דבר יותר עלוב מלראות ראש כלב נגרר על רצפה. לפני שסגרנו את הפח הגדול בחוץ שאלתי אם יש לְךָ משפט אחרון- ושתקת. אחר כך אכלתי. דמיינתי שאני אוכל אותו את הבשר היבש והזקן. אתם מבינים לא הייתי חייב אך- זו היתה טובה גדולה כי מה לי ולעצמים מתים?