ודיברנו על תנועות.
וניתחנו שפת-גוף.
וסיפרו על רגליים שאומרות אומץ,
ולימדו על ידיים מקרבות,
ואני יושבת פה, לבד, אחרי הכל,
מנתחת כל מילה.
כל תנועה, כל הברה,
את שפת הגוף שלך,
ומי ילמד אותי
את שפת-הגוף של
האהבה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] היי, זה ממש חמוד. ממש. רק, איך לומר, קצת עיצבנו כל ההמוני אנטרים שבין לבין, זה עצר את הסיפור. [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, לא יודעת... מה אתה חושב? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה מרגש. אבל מה זה אומר עכשיו? [ליצירה]
- [ליצירה] ישועות, נחמות. מסתבר שלשיר הזה דווקא יש משמעות. אחד מהשירים עם המשמעות הכי רבה. טראגי. [ליצירה]
- [ליצירה] שכחתי לאמור לכם תודה רבה על התגובות הנחמדות בהחלט. וגם על אלו שלא. אבל כולן היו נחמדות. לא משנה. תודה בכל אופן. זה משמח. [ליצירה]
- [ליצירה] ......... שתהיו בריאים. וזמן טוב, שיהיה. (: [ליצירה]
- [ליצירה] חשבתי דווקא שמדינת ישראל ידועה באובר-סוציאליזם שלה. מעט קפיטליזם יוכל רק לעזור. מיסוי גבוה, יצירת מקומות עבודה בעזרת הכסף של המיסים, לאכוף אותם באופן מוחלט מכולם, להכשיר עובדים, וכל אחד שכשיר לעבודה (ואינו נכה או קשיש) יעבוד. אין סיבה שלא. כשאתה נותן לאדם כסף כי הוא מסכן ואתה צריך כמדינה לדאוג לו, הוא לא יזיז אצבע לטובת שינוי המצב. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, לא שמתי לב לזה.. עד עכשיו, הא הא הא. בזכות אלול. באמת קשה, שכמו שאמרה שקופית, הסוף כביכול אמור להיות בדיוק ההפך, שרוקנו את אלוהים מכל משמעות שקשורה אלינו. אז יפה לחשוב על הדבר ההפוך בדיוק. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב. יצא טיפה ארוך. זה ממכר! כל כך טיפשים, איזו איוולוּת! הייתי מוסיפה "כסילוּת", אך איני רוצה לפגוע - כי מהטיול לגואה ליבי שליו וגם רגוע נקי הוא וכלל לא נגוע בהעלבות מטופשות. (כדאי לכם זאת לנסות! ולאחר כמה פגישות מילותיכם כבר לא גסות!) אתם כבר בטח שואלים את עצמכם - מקולקלים אנחנו או שבאמת אנו שומעים בזו העת דברים בכלל לא נחמדים שמתאימים לשודדים ולא לאיזו מוזרה שמגואה היא חזרה? העניין הוא שפשוט היא אחוזה בהתרגשות מהכתיבה אל השרשור וכבר איבדה את הקישור למה שהיא רצתה לומר, והסוף נהיה כֹה מר, כי בגואה לא הייתי כנראה את זה הזיתי... שוב סוטה מהנושא. אז אשוב ואנסה: הטיפשות שלעיל מוזכרת מתוך צער נאמרת כי אתם כלל לא רואים שמרב רק *לי* תתאים? לו הייתי במקומה הייתי את המהומה מפסיקה בבת אחת בלי להתכונן לשבור שום צלחת! כי נמאס כבר מבנים שמעמידים פני-מסכנים כי אין אישה בחייהם ש"תרפא את פצעיהם" ותביא איתה כל טוב בלי היסוס ובלי עיכוב. גם אם פניהם אמיתיות, תפסיקו כבר עם השטויות! מי צריך בנים בכלל, פשוט לזרוק אותם לסל. (וירטואלית, כזכור, לכן יהיה זה סל-מיחזור.) ולפני אמרו רבים - לפעמים מתאהבים, ואז קצת מתחילים ריבים, בסוף תמיד מתאכזבים. לכן עדיף, מרב-עדי, בלי שום פרחים גם אם שמחים, בלי הממזר שלא עוזר, בלי היוסף שמתחצף, לומשנה גמלו, שלבד קר לו, הכל רק הבל, בנים זה סבל, וכולכם רעה רבה! (אל תדאגו, זה מחיבה (: ) ונסיים בשיר טיפשי, (באמת, זה לא אישי!): כל הבנים שבעולם השטן ברא אותם הם מקור הרשע, הם מקור הפשע, הם מקור הרע שבעולם. כל הבנות שבעולם הבורא ברא אותם (ן!) הן מקור היופי הן מקור הטופי הן מקור הטוב שבעולם. (שני החמשירים האלו הם עם חרוזים-כאילו, והם דיי תינוקיים, --הכרח המציאות, כי אם הם לא היו ודאי היה קם בן אדם כותב אותם ולא נדע אם זו בדיה, כי זהו סוד ההוויה.) ("עדי, חידלי מהשטויות! אז מה אם יש לך בעיות! אותן עדיף שלא תחציני, זה כמו ללבוש ביקיני!") טוב, די, תקחו אותי מכאן, אולי להצגה בחאן, כי הכתיבה דיי ממכרת, ואני קצת ממהרת, רק מילה שניה לרו- מסינגפור ועד פרו עוד לא שמעתי רעיון מוצלח, עולה על כל דמיון, נפלא כזה, אז קומו עורו, את המאה ניתן לגורו, הרי הוא עמירם אורו. ("אורי." "הוי, כן. וואלה. בפעם הבאה.") אך שאלה קטנה נשאלת, הודעתך יצאה נכפלת, האם אחת יחשבו השתיים? או שנספור כבר פעמיים? היו שלום, להתראות, חברים וחברות. ולא התכוונתי ב"על אמת!" עדי, שאת כולכם אוהבת. [ליצירה]
- [ליצירה] מישי, אני חושבת שהוא התכוון לזה. רסיס, אני לא באמת אמורה להיות מופתעת מהיופי, מהקסם, מהקיטשיות, מההזדהות. [ליצירה]
תגובות