ודיברנו על תנועות.
וניתחנו שפת-גוף.
וסיפרו על רגליים שאומרות אומץ,
ולימדו על ידיים מקרבות,
ואני יושבת פה, לבד, אחרי הכל,
מנתחת כל מילה.
כל תנועה, כל הברה,
את שפת הגוף שלך,
ומי ילמד אותי
את שפת-הגוף של
האהבה?
תגובות
בעזרת ה'.... הוא יגיע וילמד אותך....
ממש יפה הזדהתי ואהבתי כל מילה!
פרח בר...
[ליצירה]
הוי,
"ומלמדין אותו [את העוּבּר] כל התורה כולה... וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה." (נידה ל:)
המחשבה האחרונה שעוד נותרה לו לנחוץ.
(אוף. השיר של אמיר גלבוע לא כאן. הוא יפה, ומתאים.)
הסקרנות התמימה של הילד. היעדרותה של האם מהתמונה. רק האב בעולם שלו. אוהב, שליו, שלווה כזאת, דממה, אומרים שממש שקט שם בשניה שאחרי.
אהבתי את כל המשמעויות השונות של האצבע,
שיר טוב.
[ליצירה]
הוי, רעיה,
זה ממש מפחיד.
מפחיד שאי אפשר לכבות.
מפחיד שאי אפשר להגיע אליו.
ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד
אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב.
[ליצירה]
מתקרבת,
אני חושבת שזה לא בריא לקרוא הרבה יצירות שלך בבת אחת.
אבל זה ממכר.
אומנם הסוף היה צפוי עוד מהמשפט הראשון, אבל יש לך את הכישרון להפוך גם דבר כזה למרגש, עצוב, נוגע, כואב,
אז תודה.
[ליצירה]
נראה לי שמשפט המפתח בקטע הוא "ולאאאאאאא רוצה חברים אחרים..".
בד"כ אני דיי מחבבת את הכתיבה שלך, אבל זה פשוט לא כתוב טוב, ונכון שאמור להיות מנקודת מבט של ילד בכיתה ג', אבל זה פשוט לא זה, לפי דעתי הקטנה.
יום טוב.
תגובות