אולי חשבתן
שהנה
בסוף
לא נשארה בה טיפת ציניות
והיא בוכה
בגלל הסוף.
בגלל הסוף
לא בכיתי.
בכיתי
כי הנה
כמעט שלא נשארה בי
טיפת אהבה משמעותית אליכן.
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה ממש חמוד ביותר. אבל עכשיו אני מעוצבנת כי חשבתי על משהו, אבל אז חשבתי על זה שוב, והגעתי למסקנה, שלא יעזור לי אם אני אגיד את זה, כי יהיה לזה קצת קשה לשמש רעיה כנגדי, אז מה עם רע? כן. כל מה שתגידי ישמש רע כנגדך. נו טוב, יו גרנט. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב. יצא טיפה ארוך. זה ממכר! כל כך טיפשים, איזו איוולוּת! הייתי מוסיפה "כסילוּת", אך איני רוצה לפגוע - כי מהטיול לגואה ליבי שליו וגם רגוע נקי הוא וכלל לא נגוע בהעלבות מטופשות. (כדאי לכם זאת לנסות! ולאחר כמה פגישות מילותיכם כבר לא גסות!) אתם כבר בטח שואלים את עצמכם - מקולקלים אנחנו או שבאמת אנו שומעים בזו העת דברים בכלל לא נחמדים שמתאימים לשודדים ולא לאיזו מוזרה שמגואה היא חזרה? העניין הוא שפשוט היא אחוזה בהתרגשות מהכתיבה אל השרשור וכבר איבדה את הקישור למה שהיא רצתה לומר, והסוף נהיה כֹה מר, כי בגואה לא הייתי כנראה את זה הזיתי... שוב סוטה מהנושא. אז אשוב ואנסה: הטיפשות שלעיל מוזכרת מתוך צער נאמרת כי אתם כלל לא רואים שמרב רק *לי* תתאים? לו הייתי במקומה הייתי את המהומה מפסיקה בבת אחת בלי להתכונן לשבור שום צלחת! כי נמאס כבר מבנים שמעמידים פני-מסכנים כי אין אישה בחייהם ש"תרפא את פצעיהם" ותביא איתה כל טוב בלי היסוס ובלי עיכוב. גם אם פניהם אמיתיות, תפסיקו כבר עם השטויות! מי צריך בנים בכלל, פשוט לזרוק אותם לסל. (וירטואלית, כזכור, לכן יהיה זה סל-מיחזור.) ולפני אמרו רבים - לפעמים מתאהבים, ואז קצת מתחילים ריבים, בסוף תמיד מתאכזבים. לכן עדיף, מרב-עדי, בלי שום פרחים גם אם שמחים, בלי הממזר שלא עוזר, בלי היוסף שמתחצף, לומשנה גמלו, שלבד קר לו, הכל רק הבל, בנים זה סבל, וכולכם רעה רבה! (אל תדאגו, זה מחיבה (: ) ונסיים בשיר טיפשי, (באמת, זה לא אישי!): כל הבנים שבעולם השטן ברא אותם הם מקור הרשע, הם מקור הפשע, הם מקור הרע שבעולם. כל הבנות שבעולם הבורא ברא אותם (ן!) הן מקור היופי הן מקור הטופי הן מקור הטוב שבעולם. (שני החמשירים האלו הם עם חרוזים-כאילו, והם דיי תינוקיים, --הכרח המציאות, כי אם הם לא היו ודאי היה קם בן אדם כותב אותם ולא נדע אם זו בדיה, כי זהו סוד ההוויה.) ("עדי, חידלי מהשטויות! אז מה אם יש לך בעיות! אותן עדיף שלא תחציני, זה כמו ללבוש ביקיני!") טוב, די, תקחו אותי מכאן, אולי להצגה בחאן, כי הכתיבה דיי ממכרת, ואני קצת ממהרת, רק מילה שניה לרו- מסינגפור ועד פרו עוד לא שמעתי רעיון מוצלח, עולה על כל דמיון, נפלא כזה, אז קומו עורו, את המאה ניתן לגורו, הרי הוא עמירם אורו. ("אורי." "הוי, כן. וואלה. בפעם הבאה.") אך שאלה קטנה נשאלת, הודעתך יצאה נכפלת, האם אחת יחשבו השתיים? או שנספור כבר פעמיים? היו שלום, להתראות, חברים וחברות. ולא התכוונתי ב"על אמת!" עדי, שאת כולכם אוהבת. [ליצירה]
- [ליצירה] אז בניגוד לסליפ אני לא יודעת מי אתה.. אבל זה מקסים. השתיקה היא אחד מהדברים היפים יותר שנוצרו בעולם. סייג לחכמה שתיקה. כל ימי גדלתי לייד חכמים ולא מצאתי טוב לגוף- אלא שתיקה. השתיקה שלי- זאת הצרחה הכי גדולה שלי... השתיקה שלי- זה הכאב הכי שורף אצלי.... וכשהשקט יפול, כמו חול, קולי לאיש לא יגיע.. אני יכולתי לצעוק, אבל- פחדתי שזה יפריע.... (לא זוכרת בדיוק את המילים.. אביב גפן.) קטע יפה. אם כי לא יודעת עד כמה הפואנטה ברורה, ומהי בסוף, ועד כמה היא שייכת, או אם השיר מוביל אליה או לא.. לא יודעת. [ליצירה]
- [ליצירה] ואז איך השיר מובן? [ליצירה]
- [ליצירה] כל-כך עצוב.... *. [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק, אבל אתה לא חושב שיש כמה שלוש נקודות מיותרות? אני אישית לא אוהבת יותר מידי. [ליצירה]
- [ליצירה] . ה"כש" קשה לי. ידיעה מראש שזה מה שיהיה? ובכל זאת, ידיעה - לא להרפות. "אבקר", נשמע - לא שהות רבה, כן עזיבה, אם כך. נו, מצב מסובך. (בית שני, שורה שלישית, לא צריך להיות "בן"?) [ליצירה]
- [ליצירה] באמת מעלה תחושה של מוות.... ובעצם, זה אכן המוות של החלום. משום מה זה מקשר את זה גם למוות של הילד. אבל לא- הילד לא מת. ובקישור לאחור- גם החלום לא מת. וזאת הפואנטה. כן. הבנתי. אין מוות. רק לכאורה. [ליצירה]
- [ליצירה] בטח אף אחד לא יאמין לי שבכיתי בסוף. הקישורים כל כך... כל כך אמיתיים, כל כך... שאלות שאין עליהם תשובות. מזכיר לי שיר של אמיר גלבוע. טוב, כשאני אהיה בבית. [ליצירה]
- [ליצירה] הה, סוף סוף אתה מדבר לעניין. תנו לצה"ל לנצח! [ליצירה]
תגובות