[ליצירה]
אבל..
אבל חייב להיות (כפל-לשון-לא-ברור-שכזה).
זה חוש הטעם שלך שהתקלקל מלעיסת-יתר. יש עוד טעם, אבל אולי התרגלת אליו. תחפש את עצמך, תסתכל על עצמך, פשוט לא שמת לב.
[ליצירה]
אכן, להזדהות, ממש.
כאילו- היי, עכשיו אמרתי את זה- אם אני אמות יהיה ככה וככה.
איך שיזכרו אותך לנצח.
אה, יהודית- אנחנו מסתכלים. יש לך בעיות עם זה? :)
[ליצירה]
אוי, אל תהיו קטנוניים. שכחתי לשים חיוך. אז הנה:
(;
שי, הזכרת לי את הילדות היום בקיטנה, אפינו פיתות ואז אכלנו אותן, עם שוקולד. והן בכוונה ליכלכו את כל הפה ואת כל הסביבה במרחק של קילומטר, ולאחת התלכלכו אפילו הרגליים.
[ליצירה]
תחושת הזרות יוצרת נבדלות? ובסוף לא רואים כלום, כמו המשקפיים של פורד פרפקט, מסכה של חושך רגוע ירדה עלינו, זה לא רוגע, זה הקו המתמשך שאומר שאין חיים, אין תנודות. הרוגע המעושה שחונק את הלב, לא נותן לו להתפרץ, לא נותן לרגשות, החיוביים והשליליים, לצאת.
הייתם אומרים, החוזק הוא לשמור את הרגש בפנים? הו, לא, זאת חולשה. קשה לשחרר את הקו הזה.
אבל כאן יש שלווה, שקט, עצים, עמק, ציפורים, ו - ארעיות של יום אתגרי. גם היום האתגרי והקשה, גם הוא ארעי ורגעי, וסך הכל - העולם מלא שלווה.
כמוהו, גם הרוח פזורה, נודדת, לא מוצאת את מקומה. בדיבורו איתה, הוא צריך להתאמץ בשביל למצוא את המילים שלה.
ללא כח, חלש, נידח, שכוח אל, מרגיש זר, גר, אבוד, בודד,
פעם זה היה המקום שלו. השייכות שלו. עכשיו הוא התנתק.
זהו. התנתק. עצם עיניו.
[ליצירה]
וואו,
ממש מזדהה.
לפעמים אי אפשר להיאבק כל כך ו
מה יש חוץ מלבקש
ולפעמים זה לא מוּדע.
אז איך.
(אגב, זה 'להברא', בלי ת', לא?)
כל כך אהבתי.
יהיה טוב.
[ליצירה]
.
ה"כש" קשה לי. ידיעה מראש שזה מה שיהיה? ובכל זאת, ידיעה - לא להרפות.
"אבקר", נשמע - לא שהות רבה, כן עזיבה, אם כך.
נו, מצב מסובך.
(בית שני, שורה שלישית, לא צריך להיות "בן"?)
תגובות