שבע-עשרה, צמד של מילים הטומנות בחובם כל כך הרבה משמעות. שבע-עשרה, מספר, טו"ב שנים. שָבֵע-עֵשרה, שבעת משנות העשרה, 'השנים היפות של חייך', אם רק היו יכולים הם להיות כמו של המתבגר ההוא מהסרט, שנמצא בעשירון העליון, ועובר משברון, ובסוף הכל טוב ויפה וכולם מאושרים. שָׂבָעת כבר מכל הטיפשעשרה, אכלת כבר יותר מדי זבל. * אתה בן שבע-עשרה ויום. איך היה אתמול? חגגת את היומולדת? מה, לא? סתם העברת אותו כמו עוד יום רגיל? מישהו ידע שיש לך יומולדת? לא? לא סיפרת לאף אחד? * -מה קרה, הכל בסדר? -כן, בטח. מה כבר יכול לקרות? -לא יודע. העיניים שלך, קצת, איך לומר, אדומות, קצת נפוחות מהרגיל.. -אה.. לא.. כן.. בדיוק חתכתי בצל, ממש נורא הדבר הזה, סיוט ממש. -בצל? אתה בטוח? אנחנו נמצאים בפנימיה, מאיפה יש לך בצל? -אמ.. זה בטח אלרגיה של תחילת החורף.. * יושב, לבדך, בחדרך, אתה בן 17, מנסה לשחזר 17 שנים מחייך ולהכניס הכל במחשבה אחת. טוב רע, שמח עצוב, הכל מצטמצם לרגע, שחולף. קנית לעצמך 4 חפיסות שוקולד ושני קופסאות גלידה, בחרת להטביע בהם את יגונך. מצאת אצלם אוזן קשבת, אתה בולס ובולס ללא הכרה, תחושת מתיקות חולפת לך בפה ומעודדת קצת את רוחך. * "מזל טוב, וברוכים הבאים לעוד סיבוב ברכבת ההרים שלנו, הרכבת המפותלת והמסוכנת בעולם. רכבת החיים" אמרה קריינית בקול מונוטוני עם נימה צינית קרירה. 'מזל טוב' –איחלת לעצמך לפני הסיבוב הבא. *