בלילה ההוא התאבלתי על אובדן היופי
על סוף הרוע מיררתי.
על כל מה שהיה ואיננו, שנשבר
בכוונה תחילה
בידי איש צר ואוהב.
הטוהר המעושה נטמא,
הלכלוך התפוצץ.
אני צריכה אותך שתחזיק לי את היד -
אבל מי אתה.
תגובות
אהבתי את הכל!
פשוט מלא עצמה....
ועדין מן קורטוב של עצבות,טיפה של מיסתוריות,
פשוט כתיבה נפלאה...
תודה עדי.
פרח בר.
[ליצירה]
וואו.
זה שיר מדהים.
מדהים.
יפה.
אין לי מילים.
(למרות שנראה כאילו יש כמה טעויות דקדוקיות, שׁפתיך עם נקודה בצד ימין של השי"ן? אז לא הבנתי את המילה. תזכורי? אמותה? זה רק בשביל הקצב? המילה יפה כך יותר, אבל זה מוזר..)
פשוט,
וואו.
(אוף, תגובה חסרת תוכן. לא אוהבת להגיב ככה. אבל זה שיר מדהים.)
[ליצירה]
אהבתי!!
חמוד להפליא.
מאז שיש לי משהו שהוא לא נוקיה, הסנייק שלי משעמם, עם שלבים מוגדרים ומספר מוגבל של מעויינים לכל פעם, ועם מלא אבנים בדרך שמונעות ממנו להגשים את חלומו. בעצם, אני אפילו לא בטוחה שזה מעויינים!
אבל יש בזה דברים טובים בהחלט.
עכשיו אני מכורה לבלק-ג'ק.
[ליצירה]
אכן, להזדהות, ממש.
כאילו- היי, עכשיו אמרתי את זה- אם אני אמות יהיה ככה וככה.
איך שיזכרו אותך לנצח.
אה, יהודית- אנחנו מסתכלים. יש לך בעיות עם זה? :)
[ליצירה]
רופא שיניים.
באמצע טיפול.
קורא, כמו בכף יד, את המטופלת.
ולא לפחד מהטיפול, הרי הוא נגמר.
אל תפחדי מהחיים, בעצם, גם.
אולי.
דרך השיניים הוא קורא את המצב שלה. מקצועי.. (?)
[ליצירה]
אוי,
זה כל כך עצוב...
(מקווה שמשום מה מנותק ממציאות כלשהי?)
"חתמנו את היותנו", זה משפט יפה.
והדיוק והסדר שבכל פועל ופועל בשיר, שקדנות, נו, על פרטים קטנים והכל - חתימה, מדידה, למידה, שברירי, תקנה, הדרכה, כל כך מדוייק - שזירה.
ולעומת זאת, ההרס.
זה, זה,
זה אדום ושורף בעיניים.
(והזכיר קצת זך - הבית השני של גדול הוא האומץ לחכות. סתם, הזכיר.)
(ואתה, נושא אלומותיו, ברוך שובך!)
תגובות