בלילה ההוא התאבלתי על אובדן היופי
על סוף הרוע מיררתי.
על כל מה שהיה ואיננו, שנשבר
בכוונה תחילה
בידי איש צר ואוהב.
הטוהר המעושה נטמא,
הלכלוך התפוצץ.
אני צריכה אותך שתחזיק לי את היד -
אבל מי אתה.
תגובות
אהבתי את הכל!
פשוט מלא עצמה....
ועדין מן קורטוב של עצבות,טיפה של מיסתוריות,
פשוט כתיבה נפלאה...
תודה עדי.
פרח בר.
[ליצירה]
..
כן, בתקווה שמישהו יראה בזה ביקורת בונה, ולא סתם יגחך בקול, או לחילופין, יצעק "שמאלנית" או משהו כזה.
[ליצירה]
[ליצירה]
ערכים מוחלטים?
האם ערכים מוחלטים נובעים מאחורי כל התאבדות כזאת?
זאת הנקודה, אני חושבת.
חוסר האונים של המתאבד. הם אנשים חלשים. כמו אנשים שמתאבדים מטעמים אחרים. מנצלים אותם. אני חושבת שהיצירה באה להראות ש - ערכים מוחלטים הם לא תמיד הסיבה. (והייתי הולכת עוד ואומרת שאפילו לרוב.)
(ולקרוא חצי יצירה? נו נו נו.)
[ליצירה]
הוי, שתהיה לי בריא,
נו, תעשה טובה, אז עכשיו אתה לא הולך למדורות ולא מתכופף לחפש סוכריות? אהבה, מה משנה האהבה אם אתה
חייב לזכור מאין באת, ולא רק זה- להיות מסוגל לחזור לשם (ככה נראה לי).
ואולי קצת קשה
לראות את האור המנצנץ
כחול, אדום, צהוב, ירוק,
כשהוא רחוק כל כך.
והגב כואב, ואתה רק הולך אל
ילדים קטנים שפעם היו
אתה.
מעניק להם קצת ממך,
ירוק, צהוב, כחול, אדום,
איך לא שמתי לב וכבר שכחתי...?
תגובות