בלילה ההוא התאבלתי על אובדן היופי
על סוף הרוע מיררתי.
על כל מה שהיה ואיננו, שנשבר
בכוונה תחילה
בידי איש צר ואוהב.
הטוהר המעושה נטמא,
הלכלוך התפוצץ.
אני צריכה אותך שתחזיק לי את היד -
אבל מי אתה.
תגובות
אהבתי את הכל!
פשוט מלא עצמה....
ועדין מן קורטוב של עצבות,טיפה של מיסתוריות,
פשוט כתיבה נפלאה...
תודה עדי.
פרח בר.
[ליצירה]
משחקים במחבואים,
מתחבאים מהחיים,
אמא לא מחפשת אותנו.
זרוק לי קוביית סוכר,
למשחק יש טעם מר,
אמא לא מחפשת אותנו.
בוא נצא מהפינה,
אמא לא מבינה...
[ליצירה]
הממממ....
לא יודעת עד כמה זה רסיסים שהם דווקא של *עצמך*. כאילו, הם רסיסים אנושיים, שנמצאים אולי גם בך, וגם באחר.
אולי- למצוא רסיסים שמזכירים לך את הרסיסים שלך. ואז זה הופך את זה ליותר אישי, וזאת ההזדהות.
ואולי זה סתם פורט על כמה מיתרים בלב.
[ליצירה]
רן,
יש שיר של דנה ברגר, שהשם שלו זה 'נכנעת' בהווה.
"..כל יום אני מתפרקת
כל יום אני מתאחה
כל יום אני מתרסקת
כל יום אני שלמה
...
הפרח נובל
הקרח נמס
אני נכנעת..."
בקיצור, היא מתארת מצב יומיומי.
מה גרוע יותר?
תגובות