בלילה ההוא התאבלתי על אובדן היופי
על סוף הרוע מיררתי.
על כל מה שהיה ואיננו, שנשבר
בכוונה תחילה
בידי איש צר ואוהב.
הטוהר המעושה נטמא,
הלכלוך התפוצץ.
אני צריכה אותך שתחזיק לי את היד -
אבל מי אתה.
תגובות
אהבתי את הכל!
פשוט מלא עצמה....
ועדין מן קורטוב של עצבות,טיפה של מיסתוריות,
פשוט כתיבה נפלאה...
תודה עדי.
פרח בר.
[ליצירה]
לצחי נוי-
לא יודעת עד כמה זה לא מודע. יכול להיות שזה לא מודע. אבל אני בהחלט מסכימה איתך. מכל האווירה של השיר ה'צעקני', קריאת האינדיבידואליסט - קריאה, מניפסט צעקני, אני לא אלך בשביל - רק בגלל שמישהו צעד שם קודם. אהיה אינדיבידואליסט - אשליט זאת על עצמי. לא אעשה משהו שמישהו עשה מקודם. חייב לחדש.
אבל לא תמיד זה טוב לחדש. לפעמים עדיף ללכת בדרך בה כולם הולכים.
לא חייבים לדרוך על העקבות של הקודמים. אפשר לחדש גם בשבילים הקיימים.
[ליצירה]
לא דיברת על כך שבצורה השתנה והיצירה האחרונה נמצאת בתחילת הרשימה, במקום מה שהיה פעם - שהיצירה הראשונה הייתה בהתחלה?
"מי יקרא את תוכי?"
מה עדיף לך, שיקראו את 'אתה הישן'?
או שמא פשוט כיום אתה מרגיש שאתה נחשף פחות? שכיום היצירות שלך הן פחות 'תוכך', אם אפשר לומר זאת כך?
[ליצירה]
אז בניגוד לסליפ אני לא יודעת מי אתה..
אבל זה מקסים.
השתיקה היא אחד מהדברים היפים יותר שנוצרו בעולם.
סייג לחכמה שתיקה.
כל ימי גדלתי לייד חכמים ולא מצאתי טוב לגוף- אלא שתיקה.
השתיקה שלי-
זאת הצרחה הכי גדולה שלי...
השתיקה שלי-
זה הכאב הכי שורף אצלי....
וכשהשקט יפול, כמו חול,
קולי לאיש לא יגיע..
אני יכולתי לצעוק, אבל-
פחדתי שזה יפריע....
(לא זוכרת בדיוק את המילים.. אביב גפן.)
קטע יפה. אם כי לא יודעת עד כמה הפואנטה ברורה, ומהי בסוף, ועד כמה היא שייכת, או אם השיר מוביל אליה או לא.. לא יודעת.
תגובות