אם תראו את דודי,
מה תגידו לו?
אימרו לו שחיכיתי די,
חולה אני.
הפשטתני,
השארתני עירומה בחוצות העיר
ואיבדתי את הדרך חזרה
אל ביתי, אל חדרי המוגן.
הנה נצנוץ רחוק--
אתה שם, מאיר לי את הדרך.
מושכני, אחריך ארוצה
בשמחה ובאמונה תמימה.
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הוי, צריך לקרוא את זה בהזדמנות עוד כמה פעמים. הסוף באמת לא צפוי. [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט מדהים. ממש כמעט-מושלם. [ליצירה]
- [ליצירה] מה הקשר? בורה. באמת, מה הקשר. להוציא. להשאיר משהו בעולם. השירותים הינם מקום בו אתה נמצא לבדך, הבדידות הינה המוות. האתר שבבית האחרון הוא מטאפורה לגוף האדם, היצירות הן הדברים אותם הוא רוצה להשאיר לעולם. להדפיס, שישאר בטוח, שלא יהיה תלוי בנציגות הגשמית שלך בעולם. כשאדם נמצא בשירותים, הוא מרגיש לעיתים קרובות שהוא הולך למות. זה המקום בו אתה יכול לחשוב הכי הרבה. בשקט. לחשוב - ואז עולות בך כל המחשבות הרעות, ומשתלטות עליך, גם הבדידות. להנציח את הבדידות, להנציח את הרגשות. כשאתה לבד ויכול למות ואף אחד לא ישים לב, אף אחד לא יהיה איתך ברגעיך האחרונים ולא יוכל לשמוע את מה שיש לך להגיד, כך גם ב'צורה', אתה לא יכול לבטוח בשרת הזה. אולי לפתע כל היצירות יאבדו. כך גם אי אפשר לבטוח בחיים, בכל רגע אתה עלול למות. הדפס, כתוב את עצמך, את מי שהיית, את מה שהיית. אפשר לקשר את זה גם לשואה, מכיוון שאנחנו ביום השואה. האני השר יושב בשירותים במחנה השמדה, במסגרת מסע לפולין. הוא יושב בשירותים ונותן לרגשות להציף אותו, הוא לבד, מותר לו. הוא חושב על איש שאומנם לא ישב בשירותים סביר להניח, אך נתן לעצמו מעט פרטיות לרגע קט, לפני שישים שנה, על מה שהוא חשב, בידיעה שאלו הדקות האחרונות שלו. הוא לוקח את מחשבותיו של אותו איש דמיוני, או אולי איש כללי שהמדריך סיפר עליו, אולי איש ספציפי, ושם אותן מולו כצוואה לחיים. להדפיס. מסופר על אנשים שרצו שמשהו מהם ישאר בעולם הזה, זרקו מכתבים, יומנים, שירים, מתוך רכבות, שילמו לסוהר בשביל שישמור מכתבים ויביא אותם ליעדם, הבריחו אותם, מה לא עשו על מנת להשאיר גל עד לעצמם. כך גם אנחנו שכמותם לא יודעים מה ילד יום, עלינו להדפיס, ובזמן הישיבה בשירותים, בשעת ההזדהות הזאת, האני השר מבין את הכל יותר טוב וכמו מבטיח לעצמו להפיץ את הצוואה, תדפיסו. [ליצירה]
- [ליצירה] לא. לא רוצה. [ליצירה]
- [ליצירה] . הוי, מלא סתירות. מבלבל. אהבתי את השורה האחרונה. [ליצירה]
- [ליצירה] יו.. מעודד, הא? [ליצירה]
- [ליצירה] (ושוב עדי מוצאת את עצמה עומדת מול שיר של יאיר, ומרגישה אותו, ולא מצליחה להבין מה, ונשארת שותקת וחסרת מילים.) [ליצירה]
- [ליצירה] כן, באמת מקסים. האתר הזה באמת מעולה, נתקלתי בו לפני כחודש. מוכיח הכל. לקרוא ולא להאמין. ואנחנו חשבנו שהכל תמים כל כך.. [ליצירה]
- [ליצירה] .. כתוב טוב, אבל- איזו שפיטה מזעזעת! שנזכה, באמת, לראות כל אחד מעלת חברינו, ולא חסרונם. שבת שלום. [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, לא יודעת... מה אתה חושב? [ליצירה]
תגובות