אתר האינטרנט נמצא.
ממתין לתשובה.
מתחיל להוריד מן האתר.
פותח דף.
(מתוך שורת המצב באינטרנט)
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מישי ואוהב, למה לרדת? זה דווקא ממש מקורי. חמוד. גם אני תמיד מסתכלת שם, זה כ"כ מעצבן, כל פעם מחדש... [ליצירה]
- [ליצירה] הו, תודה לך! אכן, ממש חוצפנים, אלה. כאילו, פסדר, מה שהם אמרו אז בסבבה, אבל כזאת נימה של זילזול! אם הייתי מכירה אותה, הייתי מרביצה לה. (אני מכירה אותה, אני מרביצה לה.) [ליצירה]
- [ליצירה] חחח. איזה חמוד זה. נכנסתי לכאן שוב, בכלל לא זכרתי שכבר קראתי את זה. זה ממש חמוד. ומישי ואוהב ממש רשעים. מה את, שמוליקיפוד? תרביצי לב חזק, גם בשמי. סתם... [ליצירה]
- [ליצירה] מדהיייים!!! ב"ה כמובן שיש כאן אלגוריה עצומה. אין ספק. היוצר/ת בא/ה להראות עד כמה כל העולמות משתלבים יחדיו, ואיך עולם האינטרנט והעולם האמיתי נפגשים, כי הכל בא מאותו מקור. והרי הפירוט: "אתר האינטרנט נמצא" - האתר שאותו האדם מחפש נמצא, הוא מצא את הכיוון אליו הוא רוצה ללכת. "ממתין לתשובה" - אך כמובן, יש עליו להמתין לתשובתו של הקב"ה... "מתחיל להוריד מן האתר" - לאחר קבלת התשובה החיובית, (וכמובן גם במשמעות של חזרה בתשובה), מתחילים להוריד מן השפע העליון. היוצר/ת המהולל/ה רומז כאן שאין בידינו להגיע למעלה, ולכן עלינו כביכול להוריד אלינו את האתר, למשוך מהשפע שלו. "פותח דף" - כמובן, רק אחרי תהליך כואב ומייגע זה אפשר פתוח דף חדש. ניכר שזאת שורת המחץ, ואליה חותרת כל היצירה כולה. התהליכים שתוארו ביצירה לא קורים סתם למען ההנאה, אלא הם מקדשים את המטרה - הדף החדש, ההתחלה הנקיה והטהורה. ניתן לראות את הרמז לכך גם בשם העמוק של היצירה, שכמובן נבצר ממני להבינו עד סופו - כל פעם מחדש... מכאן ניתן ללמוד גם שהיוצר/ת לא רק אומר/ת שהדברים אלו, הם שמאפשרים להתחיל מחדש, אלא גם מעודד שלמרות שכל פעם צריך להתחיל מחדש ולפעמים משתבשים דברים, חייבים להתחיל שוב מחדש, עם כוחות חדשים ועם רצון, ולפתוח דף חדש ונקי לגמרי... איזו יצירה עמוקה. אין ספק. [ליצירה]
- [ליצירה] ושכחתי לציין ש ב"ה העובדה שאחרי כל משפט מופיעה נקודה מעידה על החתירה לנקודה העמוקה שבנו. [ליצירה]
- [ליצירה] שכחת אוד משהו מישי אתר האינטרנט נמצא - אינטר מלשון להיכנס - פנימה - בתוך, האדם מחפש את האני העצמי שלו. איך שכחת?!!?!!?!! [ליצירה]
- [ליצירה] כמעט אבל...... לא. שימי לב שלא רק מהקטע הרוחני, כל מקום אליו את נכנסת אליו. חברה חדשה, אפילו חברה מוכרת- כל פעם מחדש. [ליצירה]
- [ליצירה] נו באמת קודם כל- אחלה רעיון. הרי כולנו יושבים מול המחשב בבהייה כזאת לא ברורה אבל אף אחד לא קישר את זה למובנים אחרים. היופי בשירה הוא שהפרשנות ונקודת החיבור לכל שיר היא אישית אך אף על פי זאת אני חושבת שהחיבור של היצירה לתשובה ולדת ממעיט מערכה הטהור והמורכב של היהדות. בעניי הפשטות של היצירה דורשת פרשנות פשוטה , אני רואה את זה כמו תיאור של קשר זוגי בעטיפה קרה ורמיזה למחזוריות- הכוונה היא שבכל קשר אתה מרגיש שאתה נשאב לכל הכיוונים אם זה לבכי ולייסורים או לצחוק והקסם שבאהבה, כל זה בלי יכולת רגשית לשים לב להדדיות העניין, להבין שיש פה צד שני שמרגיש שהוא נשאב ומתרוקן, וכל אחד מרוכז בהתאהבות הפרטית שלו בשני או בכאב שנוצר לו בקשר.. והפאנץ' כאו, הוא שזה בעצם אוניברסלי, כי זה אינטרנט, והוא מסיר ממך את כל ההגדרות - הומו, לסבית, זה לא משנה איך החברה בחרה לעגן את הרגשות שלך בתוכה, ככה זה , ככה נראית הבועה הזאת של האהבה. [ליצירה]
- [ליצירה] חחח יותר מהיצירה אתם הצחקתם אותי לאללה....חח חמוד מאוד שצוטט את זה.... ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] מן ההר אל העמק יש מדרון. הוא מדרון הקולות, אליו המחשבות נמזגו=נכנסו לתוכו, והמדרון, הווה אומר הקולות, והמחשבות - הפכו אחד, תוך מחול ערפילי של צלילים. בעצם, האני השר רוצה לבטא את הסוגים השונים של הצלילים - הקולות מחד, והמחשבות מאידך. גם המחשבות הן צליל, בעצם. צליל פנימי של הנפש. הקולות הם הצלילים החיצוניים, כמו שהמדרון בין ההר לעמק נמצא בחוץ. 'בשובי מן ההר אל העמק' - העמק הוא ביתו הקבוע של האני השר, אך הוא טיפס, אולי לטיול, אל ההר. את כל המחשבות שהוא רצה לחשוב, הוא רצה לחשוב בירידה בחזרה, לא בעליה. אך מחשבות אלו לא נחשבו לתוך עצמו - הוא לא ספג את המחשבות אל פנימיותו וחשב אותן, אלא - הן נספגו בדרך, במדרון הקולות. הוא, בעצם, הכניס מעצמו לדרך, כמו טבע בה את צעדיו. וכל זאת - 'במחול ערפילי של צלילים'. הקולות והמחשבות נמזגים במטושטש זה בתוך זה, אל תוך צליל לא ברור, בתוך ריקוד, המחול הלז מזכיר את מעוף הכלולות של הנמלים בעונת הזיווג (נו, הייתי חייבת!), ריקוד משולהב בו נמזג הפנים והחוץ - המחשבות והקולות - אל תוך הצליל העליון והנצחי, המחבר בין השמיים והארץ, בין הפנים לחוץ, העל-אנושי. המחול ערפילי, שכן - איננו יודעים בדיוק מה קורה באותו מפגש מסחרר. אולי זה מעל ליכולת ההבנה האנושית שלנו. הבית השני נראה קשור, אך עם זאת - לא קשור. הוא מדבר על אותה הדרך, אלא שמהצד העולה שלה - נדמה שהאני השר נזכר ברגעים בהם עלה אל ההר, מהעמק שהוא ביתו. רגעים יקרים שחלפו - נותן הרגשה של 'התבזבזו'. כל אותם רגעים שהתבזבזו כביכול, נתעטפו במסגרת זהב - זהב הוא דבר יקר. אולי הרגעים לא נתבזבזו - אלא פשוט היו יקרים, ועברו בנעימים, ולכן מוסגרו במסגרת זהב - לא מוסגרו, נתעטפו, נותן הרגשה חמימה יותר, אישית, מחבקת, ביתית. נראה שהאני השר מתגעגע לחמימות ביתית. אך בכל זאת - מסגרת זהב זה דבר נוקשה. הזהב הוא מתכת, ומטבע כל מתכת הוא להיות קרה. המסגרת הזאת 'בוהקת בינות לצללים'. - היא נקודת אור יחידה בין צללים רבים, בין דברים רעים, רגעים פחות יפים אולי, החשוכים, הקרים, הלא-ביתיים. תמיד קר יותר בפסגת ההרים. העמק מסמל את הבית והחמימות. למעלה - על ההר - קר. אבל בכל זאת, הרגעים היקרים חלפו בעת ההתרחקות מהבית ומהחום, אולי הם פשוט היו מיוחדים ויוצאי דופן, לכן הם יכלו להיכנס לתוך מסגרת זהובה, שמאירה את העולם שמחוץ לבית, שוב, הפנים והחוץ. מה יש בתוך המסגרת, ומה מחוצה לה. כמו תמונת-מזכרת, חוויה שעברה ולא תחזור, נתלה בחדר, מסגרת מזהב. היה נחמד לצאת מהבית, אך כעת אין לכך עוד טעם. הרי בבית, אחרי ככלות הכל, תמיד הכי חמים, וזהו המקום אליו תמיד חוזרים. (אך, לו לא היכרנו את קורות חייו של המשורר הדגול...) החיבור בין החוץ והפנים בבית השני הוא המסגרת. המסגרת מבדילה - אך יש בה שני צדדים - מצד אחד היא זהובה ויקרה, מצד שני היא קרה. היא שומרת את החום בתוכה, את הרגעים היקרים, אך מאירה לבחוץ. כמו הצלילים - שמחברים בין המחשבות שהן הצלילים הפנימיים, לקולות, שהם הצלילים החיצוניים. אך ההבדל בין שני הדברים הוא, שהמסגרת והרגעים בתוכה הם 'רגעיים' יותר. הניגוד בין המחשבות והקולות תמידי. [מזכיר במקצת את האווירה של אלתרמן בכוכבים בחוץ...] הה. יוצר דגול, בזה אין ספק. ישירות ליצירות האהודות. [ליצירה]
- [ליצירה] אין לי זכות וכו'. [ליצירה]
- [ליצירה] מתקרבת.... לוידעת מה אני עושה פה ב6 בבוקר, אבל אני פשוט יושבת פה ב6 בבוקר, ובוכה מול המחשב, ו.... וואו. זה כל כך עצוב..., אהבתי את הקטע של החלום, ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] יו, רן, יש לך כמה מיותרים בשבילי? כי אני מרזה, ר"ל. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, ליאורה, פשוט תשאלי אותו אם הוא פנוי וזהו. [ליצירה]
- [ליצירה] יו, אוי, אתה כזה מותק. (: האמת, גם צפוי. שבת שלום לך. [ליצירה]
- [ליצירה] סיפורים רציניים, סיפורים לא רציניים, את פשוט מוכשרת.... טוב, טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אוהו. חוסר היכולת לצאת, הצורך במתווך, מאיפה הוא בא? מהו הכלא בו הדמות נמצאת? לקראת הגרדום. החיים כדרך שמטרתה היא סופה? אכול ושתה כי מחר נמות. ספר לי על אוכל ושתיה כי מחר נמות. בניגוד לנסיך הקטן, הציור לא צריך להפוך למשהו אמיתי. זאת המציאות שמנסה להיכנס לתוך שבלונת המילים, הקווים, הציורים. יש כאן את הרצון בדברים הטובים, אבל לא להסתיר גם את המוות. את העצב שבתמונות. הידיעה שהמציאות רעה, אבל הרצון, בכ"ז, לקבל תיאור מפורט על 'מה שקורה שם'? נהניתי. שמרתי. סיכנשתי. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, זאת. תחשבו שוב. זאת היצירה. ואני שמחה שזאת זאת. כי היא עם איחול לא רגיל לשנה החדשה (; אבל גם סתם ככה, שיר יפה. אומר המון בקצת מילים. (בואו נעשה את זה לאט: בלי היצירה הראשונה שם, היו 10007. בלי השנייה - 10006... בלי היצירה הזאת היו 9999, לכן איתה זה 10000.) [ליצירה]
- [ליצירה] אה, מישי- באמת, מי לא מעריצה את יאיר? ;) [ליצירה]
תגובות