אין האדם יכול להתקלקל ולהִתַּקן בעת ובעונה אחת. על כן, עוצרת אני דמעותיי כשאני באה לנגבן. וחוזרת חלילה, וחוזרת חלילה, הן ממש המון! חלילה לי מלהפסיק, זה בריא לבכות. כורח המציאות הוא- שהרי אין להן סוף, לא נגמרות, ממכרות. תיהני מהרגע. קחי מהן את כל הטוב, וצאי מהן מרוממת, מ ל א ת ח י ו כ י ם ! והעיניים- אדומות, אל תסתכלו עליי בגללן, הרי אני מ ל א ת ח י ו כ י ם ! ומפיצה אותם לכל עבר! וגם לבפנים. זה שיר שמח.