אם לא היה חושך- לא היה אור, כי לא היה מה להאיר.
ואם תדליקי פנס באמצע היום, זה לא יוסיף שומדבר.
רק כשיש חושך, אנחנו מבינים כמה אור יש, בעצם.
נפקא מינה- בשעותינו הקשות, כל הטוב מתגלה. ורק להסתכל מסביב- ורואים כמה שזה נכון.
בקיצור--
אופטימיזם.
[ליצירה]
==>
אם לא היה חושך- לא היה אור, כי לא היה מה להאיר.
ואם תדליקי פנס באמצע היום, זה לא יוסיף שומדבר.
רק כשיש חושך, אנחנו מבינים כמה אור יש, בעצם.
נפקא מינה- בשעותינו הקשות, כל הטוב מתגלה. ורק להסתכל מסביב- ורואים כמה שזה נכון.
בקיצור--
אופטימיזם.
[ליצירה]
אה...
הדס כותבת תגובה שנראית לחלוטין לא קשורה ליצירה. ואני אומרת: מה?
בכל אופן: מסכימה עם הרעיון, הכתיבה טובה, עדיף להקפיד על המראה החיצוני - זה משפר את הרמה. רווחים אחרי פסיקים.
והעניין של המרכוז, גם קצת מפריע.
אבל שיר טוב. שכחת להוסיף את העניין של שלושת הפלאפונים. לפחות. שיש למשפחה ענייה ממוצעת. ויש שיאמרו - טלויזיה זה מוצר הכרחי. עם כל הערוצים. ענייה שכמותי. יש לי רק שניים.
[ליצירה]
אוי, זה..
יש לזה אווירה שכזאת של לידה מחדש, כל האווירה של השיר,
וכל שורה ושורה עם משמעויות יפות כל כך,
אווירה של טהרה.
איזה כיף לי שחזרתי לכאן.
[ליצירה]
רן,
יש שיר של דנה ברגר, שהשם שלו זה 'נכנעת' בהווה.
"..כל יום אני מתפרקת
כל יום אני מתאחה
כל יום אני מתרסקת
כל יום אני שלמה
...
הפרח נובל
הקרח נמס
אני נכנעת..."
בקיצור, היא מתארת מצב יומיומי.
מה גרוע יותר?
[ליצירה]
אריאל,
אולי תגיד את זה לאח שלך?
שיער אסוף (לבנים!) זה לא יפה!
עדי (שאין לה כמעט שיער כי ילדות חמודות מהמרכז קליטה בלוד חשבו משום מה שהוא יפה והן רוצות גם והתעללו בי עד שחציו [לפחות!] נתלש, אז היא בכלל לא יכולה לאסוף את השיער. טוב, כמעט. )
[ליצירה]
למה?
(לא משנה. שאלה מוזרה, כשחושבים על זה.)
למדני לתחום את העיתים, אליל הזמן
כמו אותה צפרדע הקופצת מאבן לאבן
בלי לפתוח שום קופסה טמונה
לחלוף הלאה
לשכוח את התמונה.
תגובות