בס"ד יום רביעי ג' באדר ה'תשס"ד     כבר סיגלתי לעצמי מבט מצמצם בעיניים כאילו רוח נושאת אותי אל-על מפעיל תוכנית התנתקות משלי אנטי-בקטריאלי. העיניים שלי לא רואות דבר אני שומר על הרוגע שלי קו אחד של עצב שאין בו שום תנודות שאין בו שום התפרצות שמסתיר את הלבה הרותחת השורפת שחונק את הלב. * חזק שהוא בעצם חלש חלש שהוא בעצם חזק. ופה יש שקט, ועצים, ועמק, וציפורים, וארעיות של יום אתגרי (ושיחה דקה נמשכת עם הרוח מאתגרת למחפש את מילותיה) ואני ללא כח שכוח מחפש את מקומי שהיה כאן לפני ואיננו. (ביריה)