[ליצירה]
מקסים מקסים מקסים!
לא קראתי את הגרסה הראשונה, אבל נהנתי מהנוכחית מאד. כתוב בצורה שממש מאפשרת הזדהות. המהלך עד ההבהרה בנוי יפה, חוץ מקטעים מסוימים בהם היה כדאי אולי קצת לקצר.
יישר כח.
[ליצירה]
מרגש
מדהים. כ"כ ריגש אותי. כל פעם שאני נזכרת בזה זה גורם לבוקר שלי (ולכל היום) להיראות אחרת. תודה.
קצת הפריע לי שזה קצת "מגשים" (הופך לגשמי), אבל זה לא מוריד מהערך הגבוה ומהתרומה הגדולה שזה יוצר. אני לא בטוחה שהיה אפשר להחדיר אהמסר העמוק הזה בצורה כ"כ טובה בדרך אחרת.
תודה.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
ואני חשבתי שאנחנו שכנים...
יש מלא פה בשכונה! (גם בדרך לבית כנסת יש) תסתובב יותר בנווה עוז החדשה ותתבשם מהריח הנפלא הזה... כל לילה האוויר מוצף פה בניחוח.
[ליצירה]
ברוך הבא חזרה לאתר !
( אתה מתפלל לחזור לפה, נכון? - תפילתך התגשמה מהרה, אני רואה)
( אמנם הרגע אמרתי לך בע"פ מה שאני כותב עכשיו , אך כדי שגם אחרים יראו ויראו אני משכתב את דברי לכאן )
זה תפילה על קברי צדיקים ?
( "הו קדוש פלוני , התפלל בעדי! " ?)
סתאאאם , אני יודע שלא ( כי אמרת לי) אבל ככה אני קראתי את זה...
[ליצירה]
עוווווווווווווף...
מקסים.
מקסים.
מקסים.
רעיון נפלא.
(כאחות של סו, חסר לי המשך של פגישה מקרית בדרך לוותיקין וסיום של "והם חיו באושר ובעושר...")
[ליצירה]
תשמע אחי א כל זכור בתפילות טוב לקצר שמא תחטא
חוץ מזה יש שם כמה קטעים של רמז והאם לנו לדבר אל אלוהים ברמז מי אנחנו חוץ חוץ תקרא תספר התפסן בשדה השיפון ממליץ אולי קרוב אליך זה על זיוף בני האדם משהו ענק וקצר בעמודים. עצתי עליך תשכח ממה שחושבים אנשים תעשה הטוב בעיניך וזכור כי הכל יביא לפניך האלוהים במשפט
[ליצירה]
[ליצירה]
נו - אז בדיוק מה שאמרתי.
ברגע שמשנים את כל השיר הזה לנימה צינית - הוא בסדר...
[ליצירה]
טוב
אחרי קריאה חוזרת ונשנת של היצירה הצלחתי להבין סוף סוף -
כשיר, קשה לי להבין, מאחר ואני לא מבין שירים..
אבל זה - אפאטיות, מובא ביצירה באופן חזק ביותר.
כל שורה ושורה מביאה יותר חזק את 'חוסר העניין', כל שורה מחזקת את ה'עייפות' הזו של האפאטיות...
הכל חוזר... רגעים קטנים...
הכל בעצם הוא חוזר על עצמו, רצף של שניות, של 'טאקים', שבין לבין פה ושם קורים דברים...
משחקי המילים עם המטרונום [טאק טאק...] מצויינים!
ואמרו שיש גם נימה אופטימית בסוף.
בקיצור -ממש טוב.
עכשיו, רק שתי נקודות בהן הייתי שם דגש - חלק ממשחקי המילים מורכב -מדי- [אני ממש טוב במשחקי מילים ב"ה, וחלק פה לקח לי ממש הרבה זמן לתפוס] - למשל 'משו חזק תקדים', הייתי אולי מנקד את זה, מאחר ובאופן טבעי שמתי פתח תחת הק' וזה יצר מילה חסרת משמעות... טַאקְדִים - אולי כך זה יותר מובן?
וגם - הגאז'? (זה לא ג'אז?)
וכן החלק עם הקלסר, טוב לא היה לי כזה, אולי זה מסביר למה לקח לי זמן להבין...
והדבר השני, אולי חשוב עוד יותר - היחס של הזמנים.
מאחר ומדובר במטרונום, יש לו קצב קבוע, וזו בעצם המטרה של היצירה - הקצב הקבוע של הטקים, - אז מבחינה משקלית אולי היה כדאי לאזן את ה'טקים' על כל הבהרותיהם - באופן שווה... שיהיה בניהם, מבחינת משקל או רצף שורות, מרווח שווה... פשוט זה יוצא שיש לפעמים שזה 'טאק טאק' [נשמע כמו שני טקים ולא אחד........ועוד אחד.... היצירה עצמה צריכה להיות די איטית לא? הייתי שם '...' בין אחד לשני אולי..] ולפעמים יש 'טאק'... והטאק הבא רק שלוש שורות אחר"כ... לוקח זמן לקרוא עד שם והזמן שעובר נראה לא 'מונוטוני'...
[אולי זה בעצם חלק מהיופי של היצירה?]
במשפט אחד- יצירה מעולה, (!!) רק, לפחות לי, לקח זמן 'לתפוס' אותה... [זה לא אומר משו רע במיוחד, רק פשוט מורכב... צריך אינטרנט מהיר בשביל זה [או חופשי...]]
[ליצירה]
...
:-] או... זה באמת קיטצ'י...רק הייתי מצפה לאיזה שהוא פרפר שיתעופף שם [או שלא..] כדי להעצים את המעבר... {יוו.. בסיפורים האלה המעברים שלך ממש חלקים! <הייתי אומר 'נא לרדת למציאות בבקשה..' אבל היית עונה לי בטח 'מה, הרב זצ"ל לא מציאותי היה?!'..^_^>}
דוגמא טובה לדבר, 'הליכה והרהורי חזרה'... הרבה רעיונות ניגוד למדתי משם... [-בדר"כ צריך להעצים משבר כדי להגיע למסקנה חיובית, כ"כ.]
גרעין מעולה של סיפור, כתוב טוב ומסוגנן... [רק ל'טרגד' [מלשון טרגדיה] או 'להרא' [מלשון הראויות...] את הסיום... איך זה יכול להיות שתוך שניה יש פתאום קרן אור אם בכינו עכשיו שעתיים? [טוב, זה בד"כ כן.. לא דוגמא טובה אוף...P)]
והכי אהבתי - איך שבסיפורים אנשים יכולים לחשוב משפטים מעוצבים כאלה... {או - איך זה שכולנו בסיפורים חושבים כמו ש"י עגנון או מרים ילן שטקליס לפחות...
פשוט ניסיתי את זה פעם.. ואףפעם לא יצא לי שחשבתי 'להיות, או לא להיות! זו שאלה!!' אלא פשוט יצא לי 'יווו.. איזה באסה....' :))
[ליצירה]
פחחחחחחחחחחחחחח
יאלה... כמה זה ----לא---- מצחיק!!!!
יש לכם מושג כמה זה לפעמים קורה???
[אה... לא ש-לי- זה קרה פעם, ח"ו... אני בייניש פור גוד סייק! [תרתי משמע...], ביינישים לא יכולים להגיע למצב כזה אפילו... מיילא להקשיב לשיחה של מישו מאחורה ולספור כמה פעמים היא חוזרת על 'בע"ה' ו'בלי נדר', מיילא להביט כשהיא הולכת לזרוק את העטיפה [כשר למהדרין כמובן {העטיפה!}],ומיייילאאאאא לחשוב על להסתובב ולהגיד משהו מטופש.... [תגידי, אפשר שניה את הטלפון שלך? אני רוצה לקחת משם איזה שהוא מספר של קרוב משפחה שלך כדי לשאול אותו אם הוא מכיר אותך והאם הוא יכול לתת לי ת'מספר שלך, כי ה..אה.... צחוק מלא יראת השמיים שלך, נורא הלהיב אותי...]
אבל -ה-ו-ד-ו-??? מה אנחנו בהלל?? [זה לא עמותה לחזרה בשאלה בכלל?] מה אנחנו מגדלי שיער ופרועי ראש ולענה???
[ועוד יותר... מה אנחנו יורדים מהארץ??!?!]
כמובן שלא.
לכן בייניש לא יכניס את עצמו למצב כזה, בכלל, ולא יעלה לאוטובוס כלל, שלא לדבר על לשבת מקום אחד לפני בחורה חסודה ויראת שמיים, כדי לא להכנס למצב שכזה כלל... [לגבי בחורה לא צנועה ולא יראת שמיים רח"ל, זה לא כל כך בעיה, כי בכל מקרה אין על מה לדבר או לעשות אז זה לא מפריע.....]
ענק, בקיצור...
בין דר... דאזנט אופ טיימז.. [לא שאני מעשן חסה וחלילה...]
במקרים האלה עדיף להסתמכך על החברה הטובה שלה שיושבת במקרה לידה וכן שמה לב אל הבייניש החסיד והעניו [והחמוד...] [והכמעט-פלסרניק-לולא-היה-מגבלות-של-שנה-ו4-שירות-בצהל-בגלל-ההסדר]... וכבר שתעשה את הצעד בשבילה... [היו הרבה סיפורים כאלה.. נכון סו? היא תמיד מספרת את הסיפורים היפים האלה... [ואיפה -אתה- בסיפורים האלה אתה שואל את עצמך...]
מגניב.
[ליצירה]
...
חזק. [סליחה - 'חזק!'] חזק ואפילו ממלא.
כל הקורבנות כולם והאבלות כולה, על ירושלים תהא, עד שתנוחם...
[וכמנהגי - רעיונות:
פיסוק, למקצע אותו מעט יותר [למשל, בפסקה של הכהן הפיסוק ממש קשה {זורם מדי מהר למרות שיש מעברים בין מחשבות מנוגדות}]
ובפסקת סיום, להפריד אותה [עוד אנטר...] ואולי את המשפט סיום לחתוך [כי ה: והאנטר עושים הפסקה גדולה מדי...וגם מילת הניגוד חותכת מעט]
משו כמו:
שבר את הלבבות...
והמבטים של כולם אמרו - "...זוכה ורואה בבניינה..."
[או להפריד לגמרי בגלל שיש ניגוד, או לא להפריד כלל בגלל שאין... משו כזה...})]
ירבו יצירות כאלו בצורתנו.
[ליצירה]
מצמרר באמת.
ומביע חלחלה עמוקה וגם צער עמוק.
עצוב לשמוע שיש מחשבות כאלו בעולם.
מעבר למימד האגואיסטי הנוראי שבשיר - ב'שם הרומנטיקה', או יותר נכון 'אהבת האני'... כדי לא לראות את אשתו 'בלה' הוא ימות עכשיו כשהיא עוד 'יפה'? ימותו יחד כשהם עוד 'יפים'... הוא לא יכול לחיות אם הוא יהיה 'בודד' אם היא תמות לפניו [כאילו שלאלמנים אסור להתחתן...] בחתימה של 'טוב למות שניים מלחיות לבד' -מזכיר את מה שחוה טענה בחטא עץ הדעת 'אתן גם לאישי...'
החסד של ר' עקיבא לגבי שניים ההולכים במדבר ויש להם מימיה אחת לא התקבל להלכה - וגם עם רעיון גדול ועליון יש בו - הוא מנקודה של חסד. כאן הוא מנקודה של אגואיזם.
לא מדובר על הקיימות האונטית של השניים, לא מדובר על תחושת השייכות המתבטאת ב-חיים- אלא בחרדת נטישה הפותרת את עצמה במוות....
מעבר ללגיטימציה של המעשה הלא-ראוי שנמצאת בשיר - יש בו גם הסתכלות לא נכונה על חיי המשפחה - וכן על החיים בכלל. מעשה של התאבדות לא נוגד רק את התורה כי אם גם את השכל, מאחר והוא מעשה שכולו הכנעות ליאוש. [או לטירוף, שלא בטוח דבר שונה.]
החרידה באמת יפה, מי כמוני שלא אוהב שירים יכול לומר זאת כשהוא מוצא חריזה טובה [במיוחד הבית הראשון, כמובן.] - ברם התוכן, הו התוכן.
האם צריך להזדהות עם הדמויות כשכותבים? לאו דווקא, ברם הדבר תלוי במשמעות הכתיבה - 'מדוע כותבים'. האם לכתיבה ישנו ערך מהותי משל עצמו, האם כתיבה זה סתם כמו שירבוט על קיר בשביל שישמעו אותי - או כדי לפתוח שערי בינה, וכדי להביע רעיונות רוחניים שעדיין לא הובעו ומצווה להביעם במציאות? האם על הספרות לגלות גם את מה שהיא צריכה לחסות? להציג את מה שהיא אמורה להצניע?
לכן זה חשוב מה המטרה של הכתיבה. אם השיר באמת בא להביע את הזעזוע ממחשבות כאלו, למרות שהוא לא רומז לזאת מספיק - יש לו מקום. ברם אם השיר בא לפאר ולרומם ובעצם לתת לגיטימציה למחשבות פסול אלו - האם יש לו איזה שהוא ערך רוחני כל שהוא?
אם אני למשל אכתוב שירי נצרות המפארים את אותו האיש, המהללים אותו וקוראים להשפלת עמ"י, או אכתוב סיפור מנקודת מבטו של אנס - והסיפור יציג אותו באופן סימפאתי ובמקרה הטוב יציג את מעשה האונס כדבר ש'לא היה יכול להמנע כלל וכלל' ובעצם נותן לו לגיטימציה - האם יש מקום בעולם לספרות כזו?
כמדומני שלא. שכן על הספורת להרבות אור, ולא את החושך. די לנו שהגויים עושים זאת במשך ההסתוריה - ומדוע נצטרך למעשה זה גם? הצדיקים הטהורים אינם כובלים על הרשעה כי אם מוסיפים צדק...
לכן - כתוב יפה, אבל מבוזבז לחלוטין, וחבל.
[ליצירה]
איזה מגניב!
מכיאל??? [סתםםםםם]
מזכיר את המחברות שלי... [טוב בעצם לא, אבל כולם אמרו את זה אז גם אני רציתי..]
רק שני דברים לא הבנתי..
איך זה שהמעבר מווקטורים לטריגו כל כך מהיר?
ולמה שחכת שם למטה מינוס?!?!
[או בקיצור - פיי סמח סמח סמח... 5 יחידות הא? מזכיר נשכחות ממש...]
[ליצירה]
טוב.
אני עכשיו יושב בפינת החדר [טוב לא בדיוק בפינה נו...] ו, אולי לראשנה מזה זמן רב, לא אומר כלום.
....
פשוט מדהים. ארוך מאוד כמו שאני אוהב, מלאאאא בתיאורים כמו שאני אוהב, מרגש כמו שאני אוהב... [האמת אני אוהב יותר סיפורים שמחים..אבל מה זה משנה...]
פשוט...
ואוו... לא יודע אין לי מה להגיד על זה... [חוץ מלהאשים את עצמי ש'עכשיו' נזכרתי להגיע לפה...]
רק שני דברים לציין, הלכתי לאיבוד קצת כל פעם שהחל תיאור צבעוני... אולי בגלל שאני עוור צבעים אולי... כל פעם שהחל תיאור ציור פשוט התבלבלתי לחלוטין. ומה גם, עדיין לא עליתי על ההקשר לרחל ולאה, צריך עוד קצת לחשוב על זה....
[ליצירה]
או אה...
כלנית, ברוכה הבאה למציאות...
אמנם אני שמח מאד על האופטימיות המבורכת שלך
, היא הרבה יותר נכונה ואמיתית מהרגשת ה'שחור' שיש לאנשים.... ברם מה לעשות - יש אנשים כאלה.
ולא צריך ללכת כל כך הרבה רחוק בשביל זה - אני יכול לתת לך דוגמא מספיק פשוטה לאחד כזה..
אני.
[פמ פמ פמ!!!! <בנימה דרמטית שכזו...>]
שמח לדעת אל מי השיר מדבר... [חוץ מהקטע הברסלבי של 'אבא!!!!' שלא כל כך מתאים לי...^_^]