רקע חדש וארצי-ישראלי לווינדוס 1
עוף עם פלאפון
-
האמת אני חייזר, אבל אני לא מספר את זה לאף אחד כדי שימשיכו לחשוב שאני בייניש בשיעור ו' ...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] גם זה [ליצירה]
- [ליצירה] לא. זה לא מהונדס. ['ערוך' בלעז...] כמו שיצא מהמצלמה. אם זה היה מהונדס השמיים היו קצת יותר כחולים. ולעומת זאת, סתם לידיעה, הרקע של 'איכס-פייי' -כן- מהונדס. ^..^ מיאו. [ליצירה]
- [ליצירה] זה עוד יותר יפה. ישר כוח. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. יש לך קומפוזיציה טובה עלי לומר. למרות שהיה יכול להיות יור יפה--קצת פחות שמיים ויותר ארץ.. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, יפה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] זה מהונדס? ערוגה, שבכל הנוגע לחזותי ועוד ירוק, היא אוהדת מראש. [ליצירה]
- [ליצירה] // תודה רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה... 'מעל לקיר בטון...' [ליצירה]
- [ליצירה] אשרי מי שעיניו רואות את מה שמונח לנגד עיניו. לא זכרתי שיש לנו ארץ יפיפיה כזו. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! : ) פשוט נוף מחייה... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] . פשש... מדהים. [איפה?] [ליצירה]
- [ליצירה] או! אדרבא, או שמא, 'היא הנותרת!' בשביל זה יש את ה'פאנצ' ליין' [שורה אחת לפני אחרונה.] הרעיון הוא נכון מאוד, באמת אין מה לעשות מעשים אינטואיטיבים ברוב המקרים ללא שום מחשבה בעניין [טוב יש בזה גם חילוקים נשאיר רגע את המחקר הבריסקאי בצד...] וכשמדובר בחתונה, על 1 כמה וכמה. מסכים אתך ביותר. [טוב זה מורכב כמובן ואכמ"ל ותכלס' הדברים האלה די ברורים בכל אופן...] ---------אבל------------ברם, אולם. הפאנצ' ליין מגלה את ההפ תעה בכל הסיפור הזה.... פה לא מדובר על תחושות שבין אדם לאדם אחר, עלם לעלמה וכו'.... כי אם אדם להרגשה. בעניין הזה, פעמים צריך לדבוק ממש בהברקה של שניה ההיא, וממנה להתפס לעליה ולרכוש את אותה המידה. [מזכיר קצת את אורות התשובה פרק ב' ועוד כמה וכמה פסקאות שם שאני לא זוכר בדיוק איפה...] -לזה התכוונתי. שמחה. לא שם של בחורה, שם של הרגשה... בא נשים את הרגשות במרכז:)) [או בהר..] מקווה שהבהיר את הדברים. [אני שונא להסביר יצירות.. זה כמו להסביר בדיחות...:))] [ליצירה]
- [ליצירה] טוב. אני עכשיו יושב בפינת החדר [טוב לא בדיוק בפינה נו...] ו, אולי לראשנה מזה זמן רב, לא אומר כלום. .... פשוט מדהים. ארוך מאוד כמו שאני אוהב, מלאאאא בתיאורים כמו שאני אוהב, מרגש כמו שאני אוהב... [האמת אני אוהב יותר סיפורים שמחים..אבל מה זה משנה...] פשוט... ואוו... לא יודע אין לי מה להגיד על זה... [חוץ מלהאשים את עצמי ש'עכשיו' נזכרתי להגיע לפה...] רק שני דברים לציין, הלכתי לאיבוד קצת כל פעם שהחל תיאור צבעוני... אולי בגלל שאני עוור צבעים אולי... כל פעם שהחל תיאור ציור פשוט התבלבלתי לחלוטין. ומה גם, עדיין לא עליתי על ההקשר לרחל ולאה, צריך עוד קצת לחשוב על זה.... [ליצירה]
- [ליצירה] הממ נכון מאוד, שתי התגובות [ותודה על הראשנה גם]. [טוב, אני קצת נשפח פה גלויות לעייני כל... אז למי שציפה למכתב ולא לגלויה שידלג הלאה...] קודם כל - רצון תמיד עוזר. רצון זה מדריך, זה אור ללכת אליו, זה אור ללכת לאורו... רצון לאמונה פשוטה הוא דבר חשוב, אין זה יהיה נכון לוותר על הרצון לדעת את הקב"ה דרך הדברים הפשוטים גם, דרך 'כל קרן אור, בכלך נבט ופרח, ברוח קלה של בוקר ובדממה של ליליה מכוכב' [כלשונו של הRב] אני לא יכול להגיד שאין בי מבטי קנאה פעמים בכל מני אנשים מהזרמים הנאו-חסידיים מבחינה מסויימת... אני לא יכול להגיד שאני לא משתומם למראה בחורה המלאה כולה זוהר רקיע בעודה נעצרת באמצע שדה בראשיתו של הקיץ המרימה עיניה אל-על במבט ובתנועות ידיים של 'האחדות הכוללת', מדברת על התגלותו של ריבון כל העולמות בכל דבר, 'יוצר אור ובורא את הכל' ומצטטת לי את הפסקאות מעין איה... כל כולה אש קודש ודביקות בד' [בד' לא בה'...] ואני עומד כך ממול מביט בגמרא שאוחזת אותי בידי, מנסה להבין איפה המלאך הזה שהבטיחו לי שיישב לי על הכתף וילחש לי בקולו של רב הונא ורב אשי את דבריהם... מנסה בקושי למצוא איפה שמותיו של הקב"ה מתגלים בתוך דיון ועיון על דיני ק"ש שע"ה או באחרונים אין-סוף בדיני ברכת התורה העושים כמעט מכל פול פיל ומכל פיל פול...[כלשון עגנון] אין זו הרגשה פשוטה כלל וכלל לחיות אמונה מורכבת, עד כדי כך שלא פעם מתגעגעים לאמונה הפשוטה, התמימה כל כך, של ילדה בת שנתיים של אברך הנגשת אל ארון הקודש עת הוא פתוח בקריאת 'שמע ישראל...!' בתפילת ליל יום העצמאות.. כולה אור בעניים וברק ילדותי שכזה בשמחת חיים שכזו... 'ספר תורה!!!!!!' היא רצה.. שכן, לפעמים אנחנו נורא מתגעגעים דווקא ל'בשוב ד' את שיבת ציון - היינו כחולמים...' לחלום הזה שקשה להאמין שהוא קורה, ולמצב של החלום, שבו הכל כל כך נהדר... כי החיים הם כבר מזמן לא סרט מצוייר... כבר מזמן למדנו שהקב"ה נמצא 'בורא את הכל', שזה גם 'בורא רע' כבר מזמן למדנו ש'הערבים לא יכולים פשוט להעלם מחר על הבוקר סתם ככה ואז בטח הכל יהיה בסדר...' כבר מזמן למדנו את האמביוולונטיות של 'כשאתה תגיע לצבא, כבר לא יצטרכו את זה...' [ואני יודע שגם אני אגיד את זה לילידים שלי, וגם הם...] כבר מזמן למדנו את הערך של ברכת הגומל, ובכינו את הקושי של 'המקום ינחם אתכם...' כבר מזמן ראינו וחשנו בבשרינו ששום דבר לא מובן מאליו, ששום דבר לא בא לבד, ששום דבר לא יעשה אא"כ אנחנו נעשה אותו ונעמול עליו קשה קשה קשה קשה, עם הרבה סבל יזע ודמעות. וככה זה הכל - לימוד תורה, אמונה, מדעים, מידות... וכן, אפילו אהבה... כבר מזמן חשנו את ההרגשה הזו של 'אוף נמאס!', כי כבר כמה אפשר. יכולו לחוש כבר את החוסר רצון של נשמתנו לרדת בכלל לעולם הזה, לצאת מהחלום על מיכאל מקריב קורבנות בביהמ"ק של מעלה, את הסבל הזה שנשמה סובלת כל הזמן שאין היא מקבלת את מה שהיא צריכה, שממעיטים כל כך במזונה, שמתעלמים ממנה ושוכחים אותה כל כך... [ואז גם כותבים על זה יצירה...] כבר מזמן הרגשנו את הרגש העצום הזה אותו מתאר כל כך נפלא הRב בספרו - "...ועם זאת, החברות והידידות אין בהן כדי להפיג את החווייה מליאת הסבל של בדידות המלווה אותי תדיר. אני בודד משום שמדי פעם חש אני שנעזבתי והורחקתי על ידי הכל, אפילו על ידי ידידי הקרובים ביותר...' של המפגש הבלתי אמצעי הזה עם הגילוי הקיומי עם הקב"ה - במרחק שבינך לבינו... על כך שהוא -כל-כך- רחוק, לאו דווקא במשמעות טרנסצנדנטאלית... אלא רחוק ממש... 'הורחקתי על ידי כל' ואת כל הדברים האלה, מזורם נמצא בתוך אותם דפים מצהיבים, או שצהובים הם מראש, עם הגופן המרתיע כל כך הקרוי 'וולינא' [עוד לפני גוטמן...] בתוך אותם מילים קשות להבנה המפוצצות כל כך באמת במשפטים ארוכים ארוכים בעלי תמורות רבות בתוך ספרים לבנים כשלג, בעוד ספרים רבים המונחים כאן מאחורי רק מחכים לתורם, אשר יגיע [אני מקווה...]. ומעל לכל, עדיין, הרצון נשאר. לאמונה פשוטה כזו, למשהו שקט כזה, עדין כזה, בתוך כל ההמולה הזו שמסביב.. בתוך כל הרעש הזה שמסביב... [בבחינת 'כולם מתחתנים סביבי ורק אני מחפשת רגע של שקט...' כמשל.] לרגעים קטנים כאלה של נסיעה ארוכה לייד נופים נהדרים ופורחים כשמוסיקה נהדרת מתנתנת לה ללא מילים באוזניות... בשירת ציפורים כה רבות על עצים גדולים המסככים את דרכך עוד לפני הנץ החמה עת אתה ממהר לבית הכנסת, ולמרות זאת עוצר לכמה שניות קטנות - לקבל קצת מהיופי, מהשלמות... מרגעים כאלה, קטנים כל כך וחולפים כל כך, שאתה יושב לך בבית המדרש ומביט באנשים שמסביבך, תופס פתאום כמה אנשים -טובים כל כך- מסובבים אותך, וכמה עגנון צודק בכל כך הרבה סיפורים... אנחנו חיים אמונה מורכבת כל כך שפעמים לא מעטות אולי יתישו אותנו ויעייפו אותנו - - דווקא אז נמצא, אולי, את הרגעים הקטנים האלה של האמונה הפשוטה, התמימה, שיפעלו בנו כמו תפילה בחסיד של ריה"ל, ויתדלקו אותנו להמשיך הלאה - בידיעה - שבכל מורכבות, ישנה גם אמת פשוטה. מסקנה מתבקשת - - כל שבת שלישית לעשות טיול לירושלים... [סתם סתם... ^_^] [ליצירה]
- [ליצירה] ד.א... כמה זמן זה פה?? למה -אני- לא שמתי לב לזה??? <מוריד עכשיו את לין מרלין..> [ליצירה]
- [ליצירה] חחח וורי גוט פאנצ' ליין! [ליצירה]
- [ליצירה] אהההה איך יכול להיות שראיתי את זה רק עכשיו?? מדהים!!! [רק... צריך... דחוף מאוודדד גרסא יותר גדולהה, שיהיה אפשר להנות מהתמונה גם לקווים הקטנים!] [ליצירה]
- [ליצירה] או אה... אה כן ות ש נ ה כבר את ה 6 הזה!!!! אתה לא מבין שאא"כ יש לך הקלות מNנחם כמוני להשתגע עם הצורניות של היצירות - אל תשחק סתם! [או כמו בשרק - 'היי!! התפקיד של זה שמשתגע עם העיצובים בטרוף כבר תפוס!!!!!! ולא מעניין אותי שאתה עושה פרצוף של חתול נחמד!!!' ^..^ מיאו... [ליצירה]
- [ליצירה] JAFFE גם בקוצים יש פרחים. וגם פרפרים (הייתי מנסה לראות אותו יותר) הניגודיות בין הקוץ לרקע הלא מפוקס קצת מעמעמת התמונה (כן כן זה מהסריקה אני יודע...) [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... אני לא חושב.. [בד"כ אני כן, עכשיו אני לא..^_^] [מישו צריך לדבוק בעמדת הביינישים לא?] אם באמת היה לנו איזה שהוא דבר כזה שנקרא 'דת', משהו קולטורי נחמד כזה, קצת 'יידישקייט' ותרבותיות וכל מני דברים יפים כאלה - אז אולי היה אפשר להגיד 'להתנתק ולראות מה קורה בחוץ'... אבל עם כל הכבוד ליהדות, היא לא נצרות או אסלם או בודהיזם או כל שאר הדתות שקיימות... אי אפשר פשוט להגיד 'טוב, אולי ביום שני לא בא-לי אז אני אשאיר את היהדות בארון ככה לאיזה שעתיים...' כי, מה לעשות, תורה זה 'תורה חיים', נכון זה גימיק יפה ואיזו שהיא סיסמא נחמדה - אך נחשוב לרגע נראה שזה 'קצת' יותר עמוק מזה... אי אפשר להתנתק מזה אף לא ל'רגע' ולהגיד ש'למרות מה שהתורה שלי אומרת, אני אומר שהדבר הזה הוא כזה וכזה...' כי אנחנו והתורה הם דבר אחד, מה לעשות... ובאופן יותר מסויים - - [ואוו אפשר לכתוב על זה המון!] יכול להיות שזה יפה, האהבה שמתוארת כאן - אך זה לא אמיתי. דשים בזה עוד הרבה, עם זה 'פגם', 'פגם מולד' או לא, או מה שלא נגיד שזה - בכל אופן - זה לא -אמיתי-. שכן התורה גילתה לנו שאהבה כזו - כדי שהיא תהיה אמיתית- היא קיימת רק במודל או קבע הקב"ה. ובאופן יותר ספציפי - הרב קוק כתב בהקדמה לשיר השירים דברים מפורשים לגבי יצירה - - המטרה של יצירה זה להוציא אל הפועל את הדברים שנמצאים בכח - וכל עוד לא ביטאנו איזה שהוא משהו כזה חובה על הספרות לבטא אותו - -- [אבל!] חובה עלינו לבטא את הדברים שצריך לבטא, שטוב לבטא - - אך -אסור- לנו להשתמש בכלים של הספרות ו'לגלות' את מה שצריך לחסות, להשתמש בספרות במקום בעת שיחסה - עט שיגלה... אסור לנו לעוות את ה=אמת= כשאנחנו כותבים. לכן - יכול להיות שזה קיים, יכול להיות, 'אהבה' בין גברים באותה צורה עליה כתוב כאן - - אך זה יהיה -עוול- לספרות הישראלית במהותה אם לא נזכיר שזה -אסור-, שכן לכאורה נרמזת כאן גישה הנותנת לגיטימציה לדבר שהתורה אסרה... ולגבי האהבה הזו בעצמה - לא נרחיב יותר מדי, הרב סולוביצ'יק ב'אדם וביתו' במאסה על 'גאולת יחסי האישות' מסביר הרבה על כמה שלבים של 'אהבה' ועל ההבדלים בין חיה/אדם/ישראל... אני לא בטוח איפה הדבר הזה נכנס להגדרה שם [כנראה באדם, אך לא כהמשך לחיה.]. למי שיש כח - שילמד את המאסה כבר... וליצירה עצמה - אם זה היה בין גבר לאשה, זה היה קיטשי מדי אני חושב, אך עדיין בטעם טוב ו'חלומי' כזה. [וזו גם הבעיתיות הגדולה של זה, כזה -לא- מדבר על גבר ואשה.] [ליצירה]
- [ליצירה] .. [ליצירה]
תגובות