זה לא מהונדס. ['ערוך' בלעז...]
כמו שיצא מהמצלמה. אם זה היה מהונדס השמיים היו קצת יותר כחולים.
ולעומת זאת, סתם לידיעה, הרקע של 'איכס-פייי' -כן- מהונדס.
^..^
מיאו.
תודה
רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה...
'מעל לקיר בטון...'
[ליצירה]
לא.
זה לא מהונדס. ['ערוך' בלעז...]
כמו שיצא מהמצלמה. אם זה היה מהונדס השמיים היו קצת יותר כחולים.
ולעומת זאת, סתם לידיעה, הרקע של 'איכס-פייי' -כן- מהונדס.
^..^
מיאו.
[ליצירה]
//
תודה
רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה...
'מעל לקיר בטון...'
[ליצירה]
פחחחח
חמודדדדדד ממש יפה!
[האמת יש פה שאלה גדולה על הגב ול של 'החוק לפרטיות' או בכלל הגבול שבו אנחנו יכולים להחליט מה אחרים חושבים באותו רגע..:))]
אבל למה הוא לא נסע לאשדוד? בגלל זה הוא הסתכל במראה? לראות אם הוא יכול לפנות לכון ב"ש???? [רגע רגע רגע רגע... יש לסיפור הזה המשך????]
המסר מהסיפור חד וברור...
להעביר עכשיו לגלגלצ...
[והמסר שלי - אין כמו רוני מגלגלץ. כל בוקר באוטו - לשמוע בכיף איפה הפקקים... פשוט סופר.]
[ליצירה]
:)
:->
אחשלי, גם אני אוהב אותך.
טוב לדעת שאם כל-העולם-ואשתו-והמפקדיםשלו-והחבריםשלו-והחניכים-והמדריכים-והרמ"ים-והראשישיבה-והמשפחה-ואנחנו באים לבקר את הפצוע הקוקניקי שלנו אז יצירות כאלה יוצאות...:)
והעיקר - רקדת היום נפלא.
שתמשיך לרקוד כך תמיד! ובע"ה שגם תמשיך לספור Xים ביד שמאל... [והפעם עם להזיז ממש את העצמאות...^_^]
[ליצירה]
//
תודה
רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה...
'מעל לקיר בטון...'
[ליצירה]
ואו
<בהלם טוטאלי>
זה פשוט מ-ש-ה-ו!!!
אני פשוט משתומם לנגד הפער שנוצר כאן פתאום, בין מה שחשבתי ל'טוב' לבין מה שאני מגלה עכשיו....
חשבתי שאת החיכוך בין הגוף לנשמה אפשר לבטא טוב בסיפור שכתבתי על כך.. [טהורה היא...]
אבל לא.
פשוט לא!
זה לקחת את הרעיון הזה ולהסביר אותו כל כך נהדר! להכניס את הדבר הזה כפשוטו למסגרת של דייטים זה פשוט ענק! [ועוד עם סוף כזה חיובי/ני]
המשל על בי מהר, 'משל לבת מלך שהתחתנה עם עני..' גם אם מביא לה את האוכל הכי טוב שלו - תמאס בו... שרגילה היא לדברים עליונים... ועוד כמה וכמה אימרות חז"ל שמבצבצות כאן בין השורות...
ובכולופן, שני נקודות שכדאי לשים עליהם את הלב...
- גודל גופן, עדיף לעשות גופן יותר קטן מגופן יותר גדול בטקסטים כאלה שאמורים להבדיל בין סצנות [מחשבה/קריינות למציאות וכו'] - פשוט הבשר של הסיפור בגופן גדול והשורות חתוכות בעקבות כך... [אא"F הם חתוכות בכוונה...]
- למה כתוב בהתחלה שזה 'הומור'?! זה רציני מאד... [באמת לא הבנתי...]
בקיצור - קליל ונפלא.
אני בנתיים אלך לנחם את היצירה שלי בעניין שיושבת לה בצד כאן...^_^
[ליצירה]
בעצם...
בעצם אני מתלבט...
כי הפסקא הממש אחרונה מעולה מאוד מאוד לסיום [למשל שועלים וכו'...] אז אולי היה אפשר לשלב את שתי הפסקאות הנ"ל יחד... [אודה ואתוודה שאת הפסקה האחרונה הזו הבנתי רק מפעם שניה...]
[ליצירה]
חזק ובעייתי ביחד.
פעם שמעתי איזה שהוא משפט בעל משמעות עמוקה [שאני בדרכי עדיין אל סוף עמוקה, מסתבר שזה משו עמוק מאוד...] - "אל תפרט על מה יש לך להתנצל... פשוט תתנצל על עצם קיומך. הוא מספיק רע וכוללני כדי להכיל בתוכו כל דבר רע שאפשר להתנצל עליו"
המשפט הזה נראה פה מיושם על שני הצדיים די חזק....
[ובאותה הזדמנות - תודה למביא המשפט, לא ידעתי שהוא יתאים בדיוק למשהו כל כך מהר...]
ברם, אולם, אבל, הנקודה שמועלית פה גדולה לא פחות - היא גם בעייתית -
ידוע הסיפור על הספינקס במצריים, למה האף שלו קצת...אה... קצת 'לא'... - האגדה מספרת שהפסל שלו היה, ככל הנראה, הפרפקציוניסט הראשון.. הוא פשוט כל הזמן רצה שהאף הזה יהיה 'ה-'אף בה' הידיעה... [לא יודע איך אומרים את זה במצרית עתיקה... כנראה שהוא רצה שזה יקרא על שמו של ה'תות ענ-אף עמון' או משו כזה...] - הוא רצה ליצור את היצירה המושלמת ביותר... משו שגם בעוד 3800 שנה ישבו דוקטורים בסטזים שלהם לניתוחים פלאסטים וישתממו 'איך לעזה ויריחו תחילה הוא עשה את זה??' [טוב, יותר לכוון 'איך לפיתום ורעמסס תחילה הוא עשה את זה??']...
תיקן, תיקן, פעם פה, פעם שם - פה עיגל, פה סיטט, פה חתך.... עוד ועוד ועוד שזה יצא -מ-ד-ו-י-ק-...
ובסוף האף נשבר.......
הרצון האישי לעשות משו -בגלל האחרים- או -בשביל האחרים- הוא קשה, הוא לא במקום. התכונה הזו נקראת 'פח זבל של חיים' - שאדם לא עושה דבר מעצמו אלא הוא פשוט 'פח זבל מכל מה שבא', כל מי שבא הוא רוצה למצוא חן בעייניו אז הוא לוקח לו את הזבל... [או משו כזה...]
זו תופעה שבאה גם מלקיחה לא נכונה של הצעות או ההערות או תוכחות מהאחר וכו' וכו'... זו סוגיא ידועה.
אז מצד שני, אין בעצם -באמת- על מה להתנצל 'בפני האחר' - אלא בפני עצמך.
--- ומצד שני, הדבר גם מעורר את רגשותיו של האדם העומד ויודעו את חטאו, הרגשת החטא המדכאת והקשה, תחושת ההרחקה והצער הנוראי שאין מילים להסבירו... שבעצם אין באמת דרך 'לתרץ' דבר לא בסדר שעשינו - אלא לבקש 'סליחה'. להשתמש במידה שהאלוקים משתמש בה, ורק בזכותו היא אפשרית - לסלוח., לאחרים, לעצמנו.
ואני אומר?
לא כעסנו, ולא כועסים.
בעיקר מעודדים.
-אל דאגה!- אומרים.
אט אט, החיים לוקחים זמן,
את תראי,
כמו כולנו,
איך בסוף תמיד צוחקים על השירים האלה
מתענגים עליהם בנוסטלגיה
'היימים שהיו קשים לי'
'הימים שדרבנו אותי להתקדם'
'הימים שבזכותם היום אני כל כך גדולה. כל כך חזקה'.
זה טוב יצירות כאלה.
<סורי על ההתפלספות הביינישית... פשוט אני חייב להוציא קצת מהמתחים הבינישים של בין הזמנים על משהו....[אוף איפה החבורתא שלי?? אני כבר כמעט שבוע לא צעקתי על אף אחד 'אתה לא מבין?!?!?' או 'איך אתה מבין דבר כזה בכלל??? הרי קראנו בדיוק את אותן שורות בגמרא!!!' ^_^]>
[ליצירה]
אהה
[אהה... דנדן - הסיפור כבר הסתיים די מזמן... את יכולה לקרוא את ההמשך דרך הדפיוצר שלו...:)]
וזה סיפור משו!! לא סתם הוא נכנס לחוברת של מפגש חנוכה...
תגובות