רקע חדש וארצי-ישראלי לווינדוס 1
עוף עם פלאפון
-
האמת אני חייזר, אבל אני לא מספר את זה לאף אחד כדי שימשיכו לחשוב שאני בייניש בשיעור ו' ...
לקט יצירות
- הדף האחרון. חלק א'.
- סבא, שלא הכרתי.
- לילי זכרון. חלק אחרון.
- פו"פ שלישי מהשמש - 3
- ...שהחזרת בי טהורה היא...
קשור אלי
- [ליצירה] גם זה [ליצירה]
- [ליצירה] לא. זה לא מהונדס. ['ערוך' בלעז...] כמו שיצא מהמצלמה. אם זה היה מהונדס השמיים היו קצת יותר כחולים. ולעומת זאת, סתם לידיעה, הרקע של 'איכס-פייי' -כן- מהונדס. ^..^ מיאו. [ליצירה]
- [ליצירה] זה עוד יותר יפה. ישר כוח. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. יש לך קומפוזיציה טובה עלי לומר. למרות שהיה יכול להיות יור יפה--קצת פחות שמיים ויותר ארץ.. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, יפה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] זה מהונדס? ערוגה, שבכל הנוגע לחזותי ועוד ירוק, היא אוהדת מראש. [ליצירה]
- [ליצירה] // תודה רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה... 'מעל לקיר בטון...' [ליצירה]
- [ליצירה] אשרי מי שעיניו רואות את מה שמונח לנגד עיניו. לא זכרתי שיש לנו ארץ יפיפיה כזו. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! : ) פשוט נוף מחייה... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] . פשש... מדהים. [איפה?] [ליצירה]
- [ליצירה] פחחח מתמטיקה... בעע... טוב טוב סתם... סו!! א-ה-ב-ת-י את מה שכתבת!!! [מתמטיקאים - קבוצה שלילית]... זה פשוט מגניב! תשימי את זה ב'במשפט אחד'!! [ואפילו יהיה עוד יותר מגניב אם תנחסי את זה גם בסימונם המתמטיים... [מתמטיקאים = קבוצה ריקה או משו כזה...:))] מצחיק להשם!! ולגבי מורים למתמטיקה - המורה שלי למתמטיקה הוא הבנדם, כבנדם, אחד מהאנשים הכי טובים וחבר'מנים שיכולים להיות. אדם נהדר. כמורה למתמטיקה- הוא התגלמותו של דארת-ווידר בעולם הזה... המבחנים שלו היו ק-ש-י-ם, הוא היה מ-ק-פ-י-ד על הכל ומתעצבן בצעקות רמות כשאנחנו לא מבינים או תופשים... אבל הוא מורה מעולה שהשיטות חישוב שהוא לימד פשוט מצויינות. ומתמטיקה - כמו כל מקצוע שקשור לידע או משו שצריך לאמץ בו קצת את הראש - כמעט אף אחד לא יאהב אותו כשם שהוא לא אוהב אף מקצוע. כי, מה לעשות, אנשים לא קולטים תמיד את הערך של 'ידע'. אילו הייתי יודע לפני שנתיים את מה שאני יודע היום- הייתי משקיע -ה-ר-ב-ה- יותר למבחנים ולא הייתי צריך להתחפש בכל מני פסיכומטרים בגלל שהמצרף שלי היה מספיק לעשות לי את החיים טובים... [לא שזה משנה עכשיו משו.. הרי אני בייניש ודברים 'זוטרים' שכאלה לא מעיינים אותנו כמובן...] [ליצירה]
- [ליצירה] היי... חצי שנה שלימה עסקנו בנושא הזה שנה שעברה בסדרי עיון בישיבה.... אז זה ישר עלה לי מול העניים בסימן קריאה ביינישי שכזה..... [ד.א. יש על זה 'קצות' נ-פ-ל-א!!] :)) אני לא יודע איך הצלחת לכניס את כל הסוגיא ככה לכאלה משפטים קצרים.. זה כשרון אמיתי. מה גם - אני גם מצטרף לקודמתי כאן ולגדולה ממני בחודשים - חסר ביצירה הזו משהו - פתרון. [כי אני נורא אובססיבי בדברים האלה...] נכון, המחשבה קשה, וגם ההרגשה... אבל תמיד יש פתרון! תמיד יש מוצא!!! אין דבר כזה מצב אבוד. אין. ולא צריך לצטט את ר' נחמן בשביל זה.. זה ברור. :) [ליצירה]
- [ליצירה] 10! מייצג לחלוטין! [ליצירה]
- [ליצירה] חחחחחחחחח פחחחחחחחחחחחחחח מה זה?? התעלת על עצמך אפילו??? איזה מן תגובה זו?? D-: צבקתי שעה. [פשוט ענק!] [ליצירה]
- [ליצירה] היי שיר מובן! למרות שהוא קצר! מגניב! הפעם אחרוג ממנהגי ולא אאריך בכל מני ציטוטים וכדומה [נו.. זה בכל מקרה אחרי הכל 'שירה'... אני לא רוצה להרוס לעצמי את הפרמה של 'לא אוהב שירים...''... [סתם אני פשוט שפוך לחלוטין...] אבל רק אציין שיש בזה ממש הרבה הרבה! רק שתי טענות לסיום - האחת - למה דווקא מפסגות? פתח תקווה כבר לא טוב? :) והשניה - יש משו אחד שהורס את השיר הקצר הזה לחלוטין מכל מקום אפשרי ומכל צד...... אתם בטח כבר יודעים על מה אני מדבר... <תהיה בשקט נעל בית ותתן להפגין כבר!> נ-י-ק-ו-ד!!! [או יותר נכון נקודה אחת 'חולנית' לחלוטין.... שעושה כזה רווח כזה באמצע המילה [עד כדי כך שאפשר לשים מקף באמצע אפילו!!].... אני עדיין דובק בעמדתי - ניקוד מלא לכתבים ויצירות - ---ר--ק--- אחרי שהתצורה של צורה תהיה כמו דף... שחור ע"ג לבן בגופן של עיתון או להבדיל כתב זצ"ל... עד אז - די לניקוד!! צאו כולכם נגד החולם! חולם צא - מחיינו נקודה סימן קריאה! הפסק - להפריע לנו בקריאה! תודה רבה. עופים. בוגר אלפי. [ליצירה]
- [ליצירה] לא. זה לא מהונדס. ['ערוך' בלעז...] כמו שיצא מהמצלמה. אם זה היה מהונדס השמיים היו קצת יותר כחולים. ולעומת זאת, סתם לידיעה, הרקע של 'איכס-פייי' -כן- מהונדס. ^..^ מיאו. [ליצירה]
- [ליצירה] טווובב ע--נ--ק!!! פשוט אני חולה על הסגנון הזה! נורא אדם-צחי שכזה עם נגיעה קשה מאוד של דיימון ואדאמס [דאגלאס, לא צחי..] פשוט מ ע ו ל ה! אני שולח את זה לחייל שלנו בשריון ממש ממש מייד! איזה יופי. [ווו... ועוד עם מסר בסוף.... אני מרגיש כמו אחרי פעו...] [ליצירה]
- [ליצירה] המ מגנוב! אני אוהב את הסגנון הזה... אמנם יותר ישיר ממה שמיכל כתבה, אך המסר יפה כאן גם! רק כמה הצעות עלו לי בראש כעת: ה'ניכתב לפי..' בסוף - להקטין גופן... [זה לא חלק מהיצירה באופן מהותי] ואולי לנסות להעצים את הניגודיות [הקטע של 'אבל - עם חלוקי הדעות...] בקטע ההוא, מאחר וההמשך נורא 'טבעי' כאן, למרות שהוא לא טבעי כלל... וכמו שאמר הגרי"ד 'חיי אמונה הם חיים טרגיים...' כי כשלעצמו זה נקרא נורא ברור ופשוט... [ותגידי לי את האם זה באמת כך ^_^] ו..דבר אחרון - - למה הוא לא בירך?! [לברך זה גם כיף... קצת קולטורא... קצת חוויה....] :-] [ליצירה]
- [ליצירה] המממממ סוף סוף יצירה ראויה לשמה!! [טוב, בעצם לא... ה'אש' מיותר...] [סתם!] הפעם גם יצירה מובנת, ברוך ד'... בבחינת 'אח שלי! הגבתי!' אני. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ נכון מאוד, שתי התגובות [ותודה על הראשנה גם]. [טוב, אני קצת נשפח פה גלויות לעייני כל... אז למי שציפה למכתב ולא לגלויה שידלג הלאה...] קודם כל - רצון תמיד עוזר. רצון זה מדריך, זה אור ללכת אליו, זה אור ללכת לאורו... רצון לאמונה פשוטה הוא דבר חשוב, אין זה יהיה נכון לוותר על הרצון לדעת את הקב"ה דרך הדברים הפשוטים גם, דרך 'כל קרן אור, בכלך נבט ופרח, ברוח קלה של בוקר ובדממה של ליליה מכוכב' [כלשונו של הRב] אני לא יכול להגיד שאין בי מבטי קנאה פעמים בכל מני אנשים מהזרמים הנאו-חסידיים מבחינה מסויימת... אני לא יכול להגיד שאני לא משתומם למראה בחורה המלאה כולה זוהר רקיע בעודה נעצרת באמצע שדה בראשיתו של הקיץ המרימה עיניה אל-על במבט ובתנועות ידיים של 'האחדות הכוללת', מדברת על התגלותו של ריבון כל העולמות בכל דבר, 'יוצר אור ובורא את הכל' ומצטטת לי את הפסקאות מעין איה... כל כולה אש קודש ודביקות בד' [בד' לא בה'...] ואני עומד כך ממול מביט בגמרא שאוחזת אותי בידי, מנסה להבין איפה המלאך הזה שהבטיחו לי שיישב לי על הכתף וילחש לי בקולו של רב הונא ורב אשי את דבריהם... מנסה בקושי למצוא איפה שמותיו של הקב"ה מתגלים בתוך דיון ועיון על דיני ק"ש שע"ה או באחרונים אין-סוף בדיני ברכת התורה העושים כמעט מכל פול פיל ומכל פיל פול...[כלשון עגנון] אין זו הרגשה פשוטה כלל וכלל לחיות אמונה מורכבת, עד כדי כך שלא פעם מתגעגעים לאמונה הפשוטה, התמימה כל כך, של ילדה בת שנתיים של אברך הנגשת אל ארון הקודש עת הוא פתוח בקריאת 'שמע ישראל...!' בתפילת ליל יום העצמאות.. כולה אור בעניים וברק ילדותי שכזה בשמחת חיים שכזו... 'ספר תורה!!!!!!' היא רצה.. שכן, לפעמים אנחנו נורא מתגעגעים דווקא ל'בשוב ד' את שיבת ציון - היינו כחולמים...' לחלום הזה שקשה להאמין שהוא קורה, ולמצב של החלום, שבו הכל כל כך נהדר... כי החיים הם כבר מזמן לא סרט מצוייר... כבר מזמן למדנו שהקב"ה נמצא 'בורא את הכל', שזה גם 'בורא רע' כבר מזמן למדנו ש'הערבים לא יכולים פשוט להעלם מחר על הבוקר סתם ככה ואז בטח הכל יהיה בסדר...' כבר מזמן למדנו את האמביוולונטיות של 'כשאתה תגיע לצבא, כבר לא יצטרכו את זה...' [ואני יודע שגם אני אגיד את זה לילידים שלי, וגם הם...] כבר מזמן למדנו את הערך של ברכת הגומל, ובכינו את הקושי של 'המקום ינחם אתכם...' כבר מזמן ראינו וחשנו בבשרינו ששום דבר לא מובן מאליו, ששום דבר לא בא לבד, ששום דבר לא יעשה אא"כ אנחנו נעשה אותו ונעמול עליו קשה קשה קשה קשה, עם הרבה סבל יזע ודמעות. וככה זה הכל - לימוד תורה, אמונה, מדעים, מידות... וכן, אפילו אהבה... כבר מזמן חשנו את ההרגשה הזו של 'אוף נמאס!', כי כבר כמה אפשר. יכולו לחוש כבר את החוסר רצון של נשמתנו לרדת בכלל לעולם הזה, לצאת מהחלום על מיכאל מקריב קורבנות בביהמ"ק של מעלה, את הסבל הזה שנשמה סובלת כל הזמן שאין היא מקבלת את מה שהיא צריכה, שממעיטים כל כך במזונה, שמתעלמים ממנה ושוכחים אותה כל כך... [ואז גם כותבים על זה יצירה...] כבר מזמן הרגשנו את הרגש העצום הזה אותו מתאר כל כך נפלא הRב בספרו - "...ועם זאת, החברות והידידות אין בהן כדי להפיג את החווייה מליאת הסבל של בדידות המלווה אותי תדיר. אני בודד משום שמדי פעם חש אני שנעזבתי והורחקתי על ידי הכל, אפילו על ידי ידידי הקרובים ביותר...' של המפגש הבלתי אמצעי הזה עם הגילוי הקיומי עם הקב"ה - במרחק שבינך לבינו... על כך שהוא -כל-כך- רחוק, לאו דווקא במשמעות טרנסצנדנטאלית... אלא רחוק ממש... 'הורחקתי על ידי כל' ואת כל הדברים האלה, מזורם נמצא בתוך אותם דפים מצהיבים, או שצהובים הם מראש, עם הגופן המרתיע כל כך הקרוי 'וולינא' [עוד לפני גוטמן...] בתוך אותם מילים קשות להבנה המפוצצות כל כך באמת במשפטים ארוכים ארוכים בעלי תמורות רבות בתוך ספרים לבנים כשלג, בעוד ספרים רבים המונחים כאן מאחורי רק מחכים לתורם, אשר יגיע [אני מקווה...]. ומעל לכל, עדיין, הרצון נשאר. לאמונה פשוטה כזו, למשהו שקט כזה, עדין כזה, בתוך כל ההמולה הזו שמסביב.. בתוך כל הרעש הזה שמסביב... [בבחינת 'כולם מתחתנים סביבי ורק אני מחפשת רגע של שקט...' כמשל.] לרגעים קטנים כאלה של נסיעה ארוכה לייד נופים נהדרים ופורחים כשמוסיקה נהדרת מתנתנת לה ללא מילים באוזניות... בשירת ציפורים כה רבות על עצים גדולים המסככים את דרכך עוד לפני הנץ החמה עת אתה ממהר לבית הכנסת, ולמרות זאת עוצר לכמה שניות קטנות - לקבל קצת מהיופי, מהשלמות... מרגעים כאלה, קטנים כל כך וחולפים כל כך, שאתה יושב לך בבית המדרש ומביט באנשים שמסביבך, תופס פתאום כמה אנשים -טובים כל כך- מסובבים אותך, וכמה עגנון צודק בכל כך הרבה סיפורים... אנחנו חיים אמונה מורכבת כל כך שפעמים לא מעטות אולי יתישו אותנו ויעייפו אותנו - - דווקא אז נמצא, אולי, את הרגעים הקטנים האלה של האמונה הפשוטה, התמימה, שיפעלו בנו כמו תפילה בחסיד של ריה"ל, ויתדלקו אותנו להמשיך הלאה - בידיעה - שבכל מורכבות, ישנה גם אמת פשוטה. מסקנה מתבקשת - - כל שבת שלישית לעשות טיול לירושלים... [סתם סתם... ^_^] [ליצירה]
תגובות