זה לא מהונדס. ['ערוך' בלעז...]
כמו שיצא מהמצלמה. אם זה היה מהונדס השמיים היו קצת יותר כחולים.
ולעומת זאת, סתם לידיעה, הרקע של 'איכס-פייי' -כן- מהונדס.
^..^
מיאו.
תודה
רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה...
'מעל לקיר בטון...'
[ליצירה]
לא.
זה לא מהונדס. ['ערוך' בלעז...]
כמו שיצא מהמצלמה. אם זה היה מהונדס השמיים היו קצת יותר כחולים.
ולעומת זאת, סתם לידיעה, הרקע של 'איכס-פייי' -כן- מהונדס.
^..^
מיאו.
[ליצירה]
//
תודה
רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה...
'מעל לקיר בטון...'
[ליצירה]
המממ מסכים גם
והאמת גם אני קפצתי [חוץ מבגלל שאני תמיד קופץ בזה...] כי זה הזכיר גם לי כמה וכמה יצירות שלי וכמה וכמה מצבים שאני מעדיף לא להזכר בהם כי ברוך ה' עברתי אותם..:)
מה גם צריך להיות גם מציאותיים ולראות שבאופן פרטי, ספציפי ממוקד וצר - היצירה שלך קיימת בעודה וקיימת בחזקה...
ואת יודעת מה? - צודקת! אין צורך להסיף מלאכותית פתרון. אם הוא לא בא באופן טבעי לא צריך לשים סתם.
-- ובשביל זה בעצם יש את התגובות:))
להוסיף דברים שהם לאו דווקא ממין היצירה:)
אמנם ביצירה לא מתאים לשים את הפתרון סתם כך - אבל כתגובה זה מתאים בהחלט! - כך גם ביצירה שמראה את הצד הזמני והמצומצם של הכאב הזה ומציגה אותו חזק ויפה כל כך - עדיין על ידי תגובה שמזכירה ומכניסה את היצירה הזו לגבולותיה והגדרותיה - כך ידעו שמצב זה הוא רק זמני והישועה והגאולה קרובה לבוא תמיד..:)
תודה שוב.
[ליצירה]
חזק ובעייתי ביחד.
פעם שמעתי איזה שהוא משפט בעל משמעות עמוקה [שאני בדרכי עדיין אל סוף עמוקה, מסתבר שזה משו עמוק מאוד...] - "אל תפרט על מה יש לך להתנצל... פשוט תתנצל על עצם קיומך. הוא מספיק רע וכוללני כדי להכיל בתוכו כל דבר רע שאפשר להתנצל עליו"
המשפט הזה נראה פה מיושם על שני הצדיים די חזק....
[ובאותה הזדמנות - תודה למביא המשפט, לא ידעתי שהוא יתאים בדיוק למשהו כל כך מהר...]
ברם, אולם, אבל, הנקודה שמועלית פה גדולה לא פחות - היא גם בעייתית -
ידוע הסיפור על הספינקס במצריים, למה האף שלו קצת...אה... קצת 'לא'... - האגדה מספרת שהפסל שלו היה, ככל הנראה, הפרפקציוניסט הראשון.. הוא פשוט כל הזמן רצה שהאף הזה יהיה 'ה-'אף בה' הידיעה... [לא יודע איך אומרים את זה במצרית עתיקה... כנראה שהוא רצה שזה יקרא על שמו של ה'תות ענ-אף עמון' או משו כזה...] - הוא רצה ליצור את היצירה המושלמת ביותר... משו שגם בעוד 3800 שנה ישבו דוקטורים בסטזים שלהם לניתוחים פלאסטים וישתממו 'איך לעזה ויריחו תחילה הוא עשה את זה??' [טוב, יותר לכוון 'איך לפיתום ורעמסס תחילה הוא עשה את זה??']...
תיקן, תיקן, פעם פה, פעם שם - פה עיגל, פה סיטט, פה חתך.... עוד ועוד ועוד שזה יצא -מ-ד-ו-י-ק-...
ובסוף האף נשבר.......
הרצון האישי לעשות משו -בגלל האחרים- או -בשביל האחרים- הוא קשה, הוא לא במקום. התכונה הזו נקראת 'פח זבל של חיים' - שאדם לא עושה דבר מעצמו אלא הוא פשוט 'פח זבל מכל מה שבא', כל מי שבא הוא רוצה למצוא חן בעייניו אז הוא לוקח לו את הזבל... [או משו כזה...]
זו תופעה שבאה גם מלקיחה לא נכונה של הצעות או ההערות או תוכחות מהאחר וכו' וכו'... זו סוגיא ידועה.
אז מצד שני, אין בעצם -באמת- על מה להתנצל 'בפני האחר' - אלא בפני עצמך.
--- ומצד שני, הדבר גם מעורר את רגשותיו של האדם העומד ויודעו את חטאו, הרגשת החטא המדכאת והקשה, תחושת ההרחקה והצער הנוראי שאין מילים להסבירו... שבעצם אין באמת דרך 'לתרץ' דבר לא בסדר שעשינו - אלא לבקש 'סליחה'. להשתמש במידה שהאלוקים משתמש בה, ורק בזכותו היא אפשרית - לסלוח., לאחרים, לעצמנו.
ואני אומר?
לא כעסנו, ולא כועסים.
בעיקר מעודדים.
-אל דאגה!- אומרים.
אט אט, החיים לוקחים זמן,
את תראי,
כמו כולנו,
איך בסוף תמיד צוחקים על השירים האלה
מתענגים עליהם בנוסטלגיה
'היימים שהיו קשים לי'
'הימים שדרבנו אותי להתקדם'
'הימים שבזכותם היום אני כל כך גדולה. כל כך חזקה'.
זה טוב יצירות כאלה.
<סורי על ההתפלספות הביינישית... פשוט אני חייב להוציא קצת מהמתחים הבינישים של בין הזמנים על משהו....[אוף איפה החבורתא שלי?? אני כבר כמעט שבוע לא צעקתי על אף אחד 'אתה לא מבין?!?!?' או 'איך אתה מבין דבר כזה בכלל??? הרי קראנו בדיוק את אותן שורות בגמרא!!!' ^_^]>
[ליצירה]
ואוו
מזכיר לי בערך את מה שיצא לי איך שהוא לכוון [טוב, אפשר לחשוב..] ביו"כ ובר"ה בברכה השלישית - 'ופתחון פה למייחלים לך'... - יש כאלה שפשוט מייחלים, אבל אינם יודעים איך... הבקשה עליהם היא שלפחות פשוט שיזכו לקבל ולדעת את המילים... שיצליחו לפחות לדעת למי ניגשים ולמצוא את המילים לגשת אליו....
מעביר יפה תחושת התנתקות מול בעית החוץ-פנים ביחס לטרנסצנדנטאלי... [אקיצר, חלק מהרעיון שמביא שיר השירים...] יש על זה הרבה הרב זצ"ל והRב זצ"L גם...:))
אולי כדאי להבהיר חלק מהקונטרות באיזו מילת ניגוד [כמו בשורה 'לא מוותרים' לבין השורה שלפני/אחרי - או 'ואני לא רוצה' כנ"ל? וגם לגבי הפ'אנצ' ליין בסוף, קשה היה (לי לפחות) לראות לאן ה'ו החיבור' מקשר...:))
[ליצירה]
חחחחחח
חחחחחחחחחחחחחחחח
ועוד קצת
חחחחחחחח
צוחק שעה!
ש-ו-נ-א את האנשים האלה!! שונא!!! זה פשוט אנשים נוראיים!! אני אומר לכם, יש להם איזו שהיא כת מיוחדת כזו וסודית - 'כת הסיפון' או משו כזה... שכל המטרה שלה היא להשליט את אידאולוגית ה'סופיות' שלהם בעולם ולגרום ל-כוווו-ללל---םםםם לדעת 'מה קורה בסוף' של מה שהם מתחילים! הם עד כדי כך נוראיים שאפילו שמעתי איזה דוקטור מביקורת המקרא [רחמנא לצלאן כמובן...] שהעיז ואפילו חשב שקהלת בעצמו הוא אחד מהכת הנבזית הזו.....
צריך לשים אותם בכלא!!! אין דבר יותר מרגיז משאתה יושב בסרט סוף סוף מתרווח והזו שלידך [אה.. אופס... הזה שלידך. לא יעלה על הדעת כמובן שתהיה לידך 'זו' כשמדובר בבית קולנוע כמובן... [אא"כ אתה אברך והיא האברכית שלך, אבל זה לא רלוונטי כי לא יכול להיות שהיית מתחתן איתה עם היא מהכת הזו.... {מצומרר}]] - ועל ההתחלה של הסרט זה שליידך ישר קוטל את כולם - 'טוב, זה מת תוך 10 דקות.' 'טוב, הזו תהיה עם ההוא לפחות עד אמצע הסרט', 'זה אבא של ההוא, והוא בכלל אח של ההיא'.. [טוב המשפט הזה יצא מאיזה טלנובלה בטעות...]
'אל תדאג הוא יתגלה שלא מת בכלל ושהטיל הגרעיני שירו בו לא פגע ממש בו אלא בתג השריף שלו והוא בעצם בכלל קרוב משפחה של ווקר, וזה שכולם עומדים פה בשורה ולא ישר קופצים עליו אלא אחד אחד זה בגלל זה....'
יופי! אז מה עם בסרט ה10023435 שאתם רואים אז אתם כבר יכולים לנחש את הכל! אז מה!! למה להרוס -לנו-- האנשים-- הרגילים -- התמימים - - והפשוטים את ההנאה מהסרט או מהספר!
למה?????
מעניין מה הסמל של הכת שלהם... סמל של 'STOP'?
או בטח כתוב על הכריכה של 'המדריך להורס הסופים המתחיל' באותיות גדולות וחברותיות 'THE END' או משו כמו 'GET NE1 PANICING [bcus uv just told them the end of the film...]'
אני פותח בעיצומים ושביתת רעב [וחבר'ה, זה רציני אני באמת לא יכול לעשות שביתה כזו הרבה זמן.. אני פשוט יעלם אחרי איזה שבוע...] עד שצה"ל יעשה איזה שהוא מבצע משו בסגנון 'להתחיל מבראשית' או שיקרא לו 'כל ההתחלות קשות - אז מה?!' או משו כזה, ויתפוס את חולית מחבלי המתח והפאן מהפיקשן!
נשבית את הנמלים! את הגמלים ואפילו את הסוסים והעופות כולם! לא נוותר על זכות השיבה - וגם לא על זכות השמונה, ואפילו לא על התשעה או השישה! לא נעצור עד שמנהיג הורסי הסופים 'יו-סופ-וס באד-אנד ארויינוס' יובא לדין!
:)) שווה סו. תביאי לנו אותה בקאמבאק!:))
[ליצירה]
...
:-] או... זה באמת קיטצ'י...רק הייתי מצפה לאיזה שהוא פרפר שיתעופף שם [או שלא..] כדי להעצים את המעבר... {יוו.. בסיפורים האלה המעברים שלך ממש חלקים! <הייתי אומר 'נא לרדת למציאות בבקשה..' אבל היית עונה לי בטח 'מה, הרב זצ"ל לא מציאותי היה?!'..^_^>}
דוגמא טובה לדבר, 'הליכה והרהורי חזרה'... הרבה רעיונות ניגוד למדתי משם... [-בדר"כ צריך להעצים משבר כדי להגיע למסקנה חיובית, כ"כ.]
גרעין מעולה של סיפור, כתוב טוב ומסוגנן... [רק ל'טרגד' [מלשון טרגדיה] או 'להרא' [מלשון הראויות...] את הסיום... איך זה יכול להיות שתוך שניה יש פתאום קרן אור אם בכינו עכשיו שעתיים? [טוב, זה בד"כ כן.. לא דוגמא טובה אוף...P)]
והכי אהבתי - איך שבסיפורים אנשים יכולים לחשוב משפטים מעוצבים כאלה... {או - איך זה שכולנו בסיפורים חושבים כמו ש"י עגנון או מרים ילן שטקליס לפחות...
פשוט ניסיתי את זה פעם.. ואףפעם לא יצא לי שחשבתי 'להיות, או לא להיות! זו שאלה!!' אלא פשוט יצא לי 'יווו.. איזה באסה....' :))
תגובות