זה לא מהונדס. ['ערוך' בלעז...]
כמו שיצא מהמצלמה. אם זה היה מהונדס השמיים היו קצת יותר כחולים.
ולעומת זאת, סתם לידיעה, הרקע של 'איכס-פייי' -כן- מהונדס.
^..^
מיאו.
תודה
רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה...
'מעל לקיר בטון...'
[ליצירה]
לא.
זה לא מהונדס. ['ערוך' בלעז...]
כמו שיצא מהמצלמה. אם זה היה מהונדס השמיים היו קצת יותר כחולים.
ולעומת זאת, סתם לידיעה, הרקע של 'איכס-פייי' -כן- מהונדס.
^..^
מיאו.
[ליצירה]
//
תודה
רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה...
'מעל לקיר בטון...'
[ליצירה]
הממ...
תחשובות ברורות וחשובות, עוברות לכולנו בימים האלה. קשה 'להתחבר' לדברים האלה בכח, ולפעמים אנחנו יושבים ומשתוממים אל מול הקינות של ט' באב, המרוחקות כל כך...
אך עדיין - חסר לי מאוד ביצירה הזו - תשובה. [אולי זה בגלל שאני פשוט לא יכול עם יצירות קצרות...] - חסר תשובה. העלנו את השאלה - מעולה. אבל עכשיו מה? עכשיו צריך גם לתת תשובה. או לפחות כיוון.
נכון, קשה להתחבר, נורא קשה. וגם כשסוף סוף אנחנו הישראלים מצליחים לשתוק למשך 2 דקות - ואולי לנסות לחשוב ולהתייחד מעט עם האהובים המזהירים [ולא סתם 'למלמל' איזה פרק תהלים, שאפשר למלמל גם אחר"כ...] - אז הכל מתערפל ושום דבר לא עולה...
נכון, זה קשה - ועדיין אחד אנו, והקשר הכלל הישראלי שלנו הוא בל ינותק. גם כשנחשוב שהוא כן - מחוברים אנחנו אכן.
...ולפעמים, כשתמשע את הרב, שר בקול שבור על הרצפה ובבכי את 'בצאתי ממצרים/בצאתי מירושלים' - פתאום אתה תבין, פתאום כל המילים יתגשמו אל מול עיינך - ותראה עד כמה שזה לא רחוק... עד כמה שזה מתחבר עד היום... ועד כמה 'צאתי מירושלים' זה גם קרה אתמול, ושלשום ועוד הרבה פעמים נוספות...
ואז אתה כבר לא תוכל לבכות...
וכשהרב יסיים את השיר הנורא הזה, ותזדעזע כולך - פתאום שיר אחר יעלה לך, ותמונות של אותה ירושלים יעלו מולך - אך רק לא בוערת ונשרפת, אלא בוהקת מזהב נחושת ושל אור - לא אור יקרות וקפאון, אלא אור של גאולה ושל תקווה...
ופתאום, כל השיר הזה יהיה אחרת... למרות הסיום הנורא שלו - אתה תחייך... תחייך לעצם זה שאתה יכול לשבת איפה שאתה יושב ולשיר אותו ולבכות אותו...
... שהנה פתאום - אכן, לכל שיריך - אני כינור....
[ואז אתה תלך למחשב ותכתוב על החלום שחלמת בלילה ותקרא לזה 'חלום - 0.166666 מנבואה...' ^_^]
[ליצירה]
ה
ואוו... זה ממש, אה... ממש!
כל כך הרבה אנרגיה בסצנה כל כך קטנה וקצרה... [יענו, תחשבו על זה - כמה זה זה לקח במציאות? עשר דקות? כולא לאסוף פרחים מחוץ לחנות... והנה פה זה לקח לפחות כמו יום שלם... כולל זכרונות.. אמירות... רגשות.... מעולה ממש!]
נשמע האמת גם כמו פתיחה לסיפור עם סוף מעולה מהסוג הזה של..נו... אתם יודעים כבר על איזה סופים בתכל'ס יוצא לאנשים לדבר -פה-... [משו לפחות כמו בסגנון של 'שברים של מזל טוב....' שנורא הזכיר לי את זה איך שהוא...]
והאמת האמת....
אני עדיין מתפלא שאנשים קונים פרחים בכלל....
זה כבר דבר טוב, אם חזרו לזה. זה אומר שאנחנו בהתאוששות.
[ליצירה]
ואו
<בהלם טוטאלי>
זה פשוט מ-ש-ה-ו!!!
אני פשוט משתומם לנגד הפער שנוצר כאן פתאום, בין מה שחשבתי ל'טוב' לבין מה שאני מגלה עכשיו....
חשבתי שאת החיכוך בין הגוף לנשמה אפשר לבטא טוב בסיפור שכתבתי על כך.. [טהורה היא...]
אבל לא.
פשוט לא!
זה לקחת את הרעיון הזה ולהסביר אותו כל כך נהדר! להכניס את הדבר הזה כפשוטו למסגרת של דייטים זה פשוט ענק! [ועוד עם סוף כזה חיובי/ני]
המשל על בי מהר, 'משל לבת מלך שהתחתנה עם עני..' גם אם מביא לה את האוכל הכי טוב שלו - תמאס בו... שרגילה היא לדברים עליונים... ועוד כמה וכמה אימרות חז"ל שמבצבצות כאן בין השורות...
ובכולופן, שני נקודות שכדאי לשים עליהם את הלב...
- גודל גופן, עדיף לעשות גופן יותר קטן מגופן יותר גדול בטקסטים כאלה שאמורים להבדיל בין סצנות [מחשבה/קריינות למציאות וכו'] - פשוט הבשר של הסיפור בגופן גדול והשורות חתוכות בעקבות כך... [אא"F הם חתוכות בכוונה...]
- למה כתוב בהתחלה שזה 'הומור'?! זה רציני מאד... [באמת לא הבנתי...]
בקיצור - קליל ונפלא.
אני בנתיים אלך לנחם את היצירה שלי בעניין שיושבת לה בצד כאן...^_^
[ליצירה]
אהה
[אהה... דנדן - הסיפור כבר הסתיים די מזמן... את יכולה לקרוא את ההמשך דרך הדפיוצר שלו...:)]
וזה סיפור משו!! לא סתם הוא נכנס לחוברת של מפגש חנוכה...
[ליצירה]
רגע... עוד לא הגבתי לזה??
איך זה שהדפסתי את זה ולא הגבתי לזה???
מזל שזה צץ פה שוב ושמתי לב...
לה-סופר! זה מניפיק!! אקסטראורדינר!!!
כתוב ממש טוב. [חוץ מזה שזה, כמובן, מזכיר גם אותי כמו את כולם...]
מעולה!
[ליצירה]
הממ..
בטח התכוונת למשל לקטע של העניים... (לא מסתכל, יושב, שמן דגים, לבכות, וויטמין A וכו') הרבה יובש יש בפגישה למשל... גם מספרים לא חסרים (11 שנה, תוך שניה, 2 דקות, 10 דקות.. וכו')
בעיקר קטע של יושב מוגדש (מאד) הן בעניים הן בכלל... [הםם.. מוסקט זה שם של יין יבש? [בעצם חצי יבש עם תקווה...])
בטח יש עוד רק שקשה לשים להם לב...
הרעיון עצמו מוכר, כואב להפליא עצם הרעיון הזה... (מה יש אנשים כאלה?? [שעושים עניין כל כך עם אין לו אוטו? שבאים דווקא למקום שאפשר להביא תירוץ טוב לחתוך? שלשלם -דווקא-??? לא מאמין שיש כאלה אנשים!!!]
(סתם.. צוחק... האמת אני לא יותר מאמין שיש אנשים מהסוג (הסטריוטיפי-בלאי-כל-כך) המובא... אבל אני לא הייתי עונה על 'אתה מתקלח כל יום??' [אני פשוט הייתי עונה -'ואת?? הידעת שבימי הבייניים לא היו מתקלחים יותר מפעם בחודשיים ובין לבין האריסטוקרטים היו פשוט מורחים על עצמם בושם כיד הטובה עליהם במחשבה שזה יחפה על הכל?? [בנימה עוקצנית נורא במילה 'בושם'[[
[סתם סתם... באמת סיפור נוראי, אז באמת קשה לי לתפוש שזה קורה... (בשביל מה לעז... מגדל-עוז הוציאה חוברת ספיישל בפורים הא?? אולי בשביל שאנשים יקראו אותה????)]
המוטיבים, אחרי שאמרת לשים להם לב, מוצלחים מאד. רק הייתי מגדיש אותם, כי לא תמיד רגילים 'לחפש' אותם.
[ליצירה]
:)
:->
אחשלי, גם אני אוהב אותך.
טוב לדעת שאם כל-העולם-ואשתו-והמפקדיםשלו-והחבריםשלו-והחניכים-והמדריכים-והרמ"ים-והראשישיבה-והמשפחה-ואנחנו באים לבקר את הפצוע הקוקניקי שלנו אז יצירות כאלה יוצאות...:)
והעיקר - רקדת היום נפלא.
שתמשיך לרקוד כך תמיד! ובע"ה שגם תמשיך לספור Xים ביד שמאל... [והפעם עם להזיז ממש את העצמאות...^_^]
[ליצירה]
סניפ סניפ.
קשה השירים האלה... גם אני התחלתי לכתוב משהו היום אחרי 9 וחצי אבל בשלב מסויים ראיתי שאני כבר לא יכול לכתוב על זה...
נורא. פשוט נורא. הי"ד.
ד.א.
יש עניין מיוחד לניקוד? כבן של מורה ללשון אני אמנם חושב שזה נחמד ועוזר מאוד לקרוא - אבל, לנקד את כל המילים ניקוד מלא - ועוד במחשב - זה -נורא- מעיק על הקריאה. זה קוטע את הרצף של המשפט כי קוראים כל מילה בנפרד בגלל הניקוד. (חוץ מזה שיש כזה קטע עם חֹלם שעושה -כ-ז-ה- רווח שאי אפשר להבין כלום...)
בקיצור לגבי ניקוד - זה עוזר, אבל אם זה על הכל זה נורא מעיק... אפשר לנקד אותיות נבחרות ממילים נבחרות - ככה אני איך שהוא התרגלתי בשנתיים האחרונות...
תגובות