זה לא מהונדס. ['ערוך' בלעז...]
כמו שיצא מהמצלמה. אם זה היה מהונדס השמיים היו קצת יותר כחולים.
ולעומת זאת, סתם לידיעה, הרקע של 'איכס-פייי' -כן- מהונדס.
^..^
מיאו.
תודה
רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה...
'מעל לקיר בטון...'
[ליצירה]
לא.
זה לא מהונדס. ['ערוך' בלעז...]
כמו שיצא מהמצלמה. אם זה היה מהונדס השמיים היו קצת יותר כחולים.
ולעומת זאת, סתם לידיעה, הרקע של 'איכס-פייי' -כן- מהונדס.
^..^
מיאו.
[ליצירה]
//
תודה
רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה...
'מעל לקיר בטון...'
[ליצירה]
ד.א...
שאלו אותי מה זה הסימון הזה שאני עושה הרבה...
^_^
הוא די מתאים כתגובה ליצירה הזו ומשדר את מה שעשיתי בסוף הקריאה - אז נסביר אותו פה...
^_^ אומר בעצם..
אה... איך נסביר את זה...
ראית פעם חתול? (אני משער שכן...) כשמדגדגים אותו/ מלטפים אותו ככה בצוואר תחת הראש הוא עושה כזה פרצוף מעונג... כמו ילד קטן ותמים שצחוק צחוק תמים כזה או מפסוט מעצמו... (אצל רוב החתולים זה ככה)
הכוונה היא ל'מפסוטיות מעצמי' או 'מאוד מאוד נהנה בחמודיות שכזו ממשו שעשיתי'
או כמו שניסחה את זה ממש טוב סו -
^_^ = החתול הנאצי שלנו
"_)
[ליצירה]
המממ...
להגיד לך באמת מה זה מזכיר לי? אבל באמת באמת?
זה פשוט סגנון של 'דרשות יום ראשון'... כל הקהילה מתאספת בכנסיה ואז בא הכומר ודורש להם על 'רידאמפשן!!' וצועק עליהם 'סינררררז!!!' וכל מני צעקות אחרות... או להבדיל 1000^2 הבדלות את הסגנון הישן של הרב אמנון יצחק...
או במילים אחרות - מאד 'תוקפני'.. נורא 'צעקני'.
נכון, לפעמים צעקות ליכולות לזעזע בנדם, לפעמים שצועקים על מישהו הוא 'תופס את עצמו' באיזה שהוא שוק ושם לב לכל מני דברים... אבל כבר יודעים אנחנו שאין זו הדרך האמיתית ו/או הנכונה לעיקרן של דברים... כשם שביהמ"ק לא בא במלחמה אלא בשלום, גם תשובה לא באה ב'ריב' אלא באהבה... [רש"י על התוכחה של משה לבנ"י בסוף המסע.. צריך לדעת גם -איך- להעביר את הביקורת ולא רק לבקר. אין זה אלא הדבר הכי אנושי להגיב ל'ביקורת מטיפה' בהרחקה, בהתנגדות, בדחיה... אם רוצים לקרב ולעורר - צריך לעשות זאת באהבה. באופטימיות, בשמחה.
ב'יללה! בואו קידמה!' ולא ב'נווו!!' או ב'דייי כבר!!!'
בלקיחת יד ומשיכה, נתינת כתף מעודדת - ולא בדחיפה ובעקיצה... לעולם ירגיז אדם יצר -טוב- על יצר רע...
יש הרבה מן החיוב במה שכתבת, הרבה - אבל הוא 'מתכסה' בביקורת שמתחילה את הקטע, כל הנימה של הקטע מתחילה בעצם מהשורות הראשונות 'די!!'... הרבה יותר נכון יהיה להתחיל ב'יללה! בואו נצא אל הקודש! עד מתי נשארנה בחושך? עד מתי...'
אך הכי חשוב, הכי הכי, זה הגוף המדובר - - שכן אתה פונה אל כולם בגוף שני - אתם - לא 'אנחנו', לא כולל את עצמך בכלל... [ואם כבר אנחנו קרובים לפסח... 'לכם ולא לנו...' בגלל שהוציא את עצמו מהכלל....וכו' ואכמ"ל...] הדרך ה-אחרונה- לעודד ולדחוף אנשים לעשות טוב - זה לדבר איתם מבחוץ... ללא שיתוף... - ועוד יותר, כשמדובר בנושאים כלל ישראלים כגון אלו - איך יכולת לזעוק זעקות כנביא, שאין אתה מכליל את עצמך כחלק, אתמהה...
[ובכולופן, חזק וברוך על היצירה! שאלתי את עצמי כמה זמן יקח לך 'לחזור'...^_^ גוט טו סי יו באק...]
[ליצירה]
הממ
אני לא מסכים. באותה קלות אפשר לדבר על דברים רבים אחרים שכפשט לא מועילים וככה 'לכעוס' עליהם. הקטע מוקצן מאוד.
יש מקום מסויים לביקורת מסוג זה, כמובן, אך היא לא מועברת נכון אם היא בצורה כזו - מאחר והיא מוגזמת...
[דוגמא טובה לביקורת - 'מיומנו של ישיבעט' למי שמכיר...:)]
וחוץ מזה..אין מה לעשות... כולנו תקועים כאן לנצח...:)
[ליצירה]
...
בבחינת 'אין לי זמן!!!'....
מזכיר לי שאני חייב עוד סיום לאיזו שהיא יצירה שהבטחתי שיהיה לה המשך.....
שמח לדעת שיש כאלה שיכלו לעשות גם את הסיום באותה יצירה..:)
[ליצירה]
הממ...
תחשובות ברורות וחשובות, עוברות לכולנו בימים האלה. קשה 'להתחבר' לדברים האלה בכח, ולפעמים אנחנו יושבים ומשתוממים אל מול הקינות של ט' באב, המרוחקות כל כך...
אך עדיין - חסר לי מאוד ביצירה הזו - תשובה. [אולי זה בגלל שאני פשוט לא יכול עם יצירות קצרות...] - חסר תשובה. העלנו את השאלה - מעולה. אבל עכשיו מה? עכשיו צריך גם לתת תשובה. או לפחות כיוון.
נכון, קשה להתחבר, נורא קשה. וגם כשסוף סוף אנחנו הישראלים מצליחים לשתוק למשך 2 דקות - ואולי לנסות לחשוב ולהתייחד מעט עם האהובים המזהירים [ולא סתם 'למלמל' איזה פרק תהלים, שאפשר למלמל גם אחר"כ...] - אז הכל מתערפל ושום דבר לא עולה...
נכון, זה קשה - ועדיין אחד אנו, והקשר הכלל הישראלי שלנו הוא בל ינותק. גם כשנחשוב שהוא כן - מחוברים אנחנו אכן.
...ולפעמים, כשתמשע את הרב, שר בקול שבור על הרצפה ובבכי את 'בצאתי ממצרים/בצאתי מירושלים' - פתאום אתה תבין, פתאום כל המילים יתגשמו אל מול עיינך - ותראה עד כמה שזה לא רחוק... עד כמה שזה מתחבר עד היום... ועד כמה 'צאתי מירושלים' זה גם קרה אתמול, ושלשום ועוד הרבה פעמים נוספות...
ואז אתה כבר לא תוכל לבכות...
וכשהרב יסיים את השיר הנורא הזה, ותזדעזע כולך - פתאום שיר אחר יעלה לך, ותמונות של אותה ירושלים יעלו מולך - אך רק לא בוערת ונשרפת, אלא בוהקת מזהב נחושת ושל אור - לא אור יקרות וקפאון, אלא אור של גאולה ושל תקווה...
ופתאום, כל השיר הזה יהיה אחרת... למרות הסיום הנורא שלו - אתה תחייך... תחייך לעצם זה שאתה יכול לשבת איפה שאתה יושב ולשיר אותו ולבכות אותו...
... שהנה פתאום - אכן, לכל שיריך - אני כינור....
[ואז אתה תלך למחשב ותכתוב על החלום שחלמת בלילה ותקרא לזה 'חלום - 0.166666 מנבואה...' ^_^]
[ליצירה]
הממממ
אשכרה הזכיר לי תמונה שצילמתי באיזה שהוא פארק בארץ... אפילו מאותה זווית ממש משו מגניב... [אפילו הזאת בחנות רשמה על זה 'יופי!'...]
סח'ה אחותי!
הצטרפת ברגעים אלה לרשימת האנשים המכובדים שהייתי שמח לתלות אותם על הקיר אצלי בחדר, אילו היה מקום לאיזו שהיא תמונה.. [יותר מדי ארונות וחלונות...]
{טוב לא אותם ממש... את היצירות שלהם...}
הייתי מבקש עותק, ברם פעולת ההעתקה לא תשכפל את החספוס של הצבע המקורי, שנותן פה כל כך הרבה... [לא כמו ציור בעפרון או בעט שאין לו חספוס וכדו' אז אין בעיה לשכפל...]
מה גם, יופי המסגרת מסביב! גם שחור, גם תלת מימידי... נראה ממש כמו איזה אפקט מהפוטושופ... איך צייר את זה ככה?
[ליצירה]
תגובות