זה לא מהונדס. ['ערוך' בלעז...]
כמו שיצא מהמצלמה. אם זה היה מהונדס השמיים היו קצת יותר כחולים.
ולעומת זאת, סתם לידיעה, הרקע של 'איכס-פייי' -כן- מהונדס.
^..^
מיאו.
תודה
רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה...
'מעל לקיר בטון...'
[ליצירה]
לא.
זה לא מהונדס. ['ערוך' בלעז...]
כמו שיצא מהמצלמה. אם זה היה מהונדס השמיים היו קצת יותר כחולים.
ולעומת זאת, סתם לידיעה, הרקע של 'איכס-פייי' -כן- מהונדס.
^..^
מיאו.
[ליצירה]
//
תודה
רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה...
'מעל לקיר בטון...'
[ליצירה]
vvv
פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
ענק מארץ הענקים!!! פשוט מעולה!! (משווה את הסיפור למקור התנאי...)... שווה! (חשבת פעם להוציא 'משנה ברורה' הבא?)
הודפס - נשלח לביינישים - יפורסם אולי אפילו בעלון לחיילים...:)
[ליצירה]
הייי
נדלקת על ה [7] הא? ...
תחושת בדרך-לעונג-שבת-טוב-להודות-לשם?
פייט איט! ריד ברסלב'ז סטאף וויבאוט אול דה קאבויילה!!....
סתם סתם.
צודק בהחלט.
שמחה באה מזכרון, דבר שמעל הזמן. לפעמים חווים אותה מחדש, ולפעמים נזכרים בה רק בהקשר לעבר... ['שני סוגי זכרון', הרב סולוביצ'יק...]
[ליצירה]
הייי
מגניב!! די דובק לרש"י אני חייב לציין...
רק הפאנצ' ליין מוזר... (שרי קונה אוטו! אז איך פתאום יש לו איזה בן לחשוט??)
פקיד: אין לי זמן אליך.ץ אולי תלך, אין לך איזה בן לשחוט?
אבר(ה)ם/שון/סטיב: לא.. .בסוף רק קנינו אותו... (מהרופא)
[ליצירה]
...יפה!
ולנגן...
אולי היה כדאי להוסיף בסוף את המאמר המקורי עליו הדבר מבוסס, או את הקטע מהרב זצ"ל... [או שמצד שני זה יהיה יותר מדי דחוס ככה?]
"...איזו היא חרות - חרות החרוטה על הלוחות...."
[ליצירה]
המממ מסכים גם
והאמת גם אני קפצתי [חוץ מבגלל שאני תמיד קופץ בזה...] כי זה הזכיר גם לי כמה וכמה יצירות שלי וכמה וכמה מצבים שאני מעדיף לא להזכר בהם כי ברוך ה' עברתי אותם..:)
מה גם צריך להיות גם מציאותיים ולראות שבאופן פרטי, ספציפי ממוקד וצר - היצירה שלך קיימת בעודה וקיימת בחזקה...
ואת יודעת מה? - צודקת! אין צורך להסיף מלאכותית פתרון. אם הוא לא בא באופן טבעי לא צריך לשים סתם.
-- ובשביל זה בעצם יש את התגובות:))
להוסיף דברים שהם לאו דווקא ממין היצירה:)
אמנם ביצירה לא מתאים לשים את הפתרון סתם כך - אבל כתגובה זה מתאים בהחלט! - כך גם ביצירה שמראה את הצד הזמני והמצומצם של הכאב הזה ומציגה אותו חזק ויפה כל כך - עדיין על ידי תגובה שמזכירה ומכניסה את היצירה הזו לגבולותיה והגדרותיה - כך ידעו שמצב זה הוא רק זמני והישועה והגאולה קרובה לבוא תמיד..:)
תודה שוב.
[ליצירה]
הממ
נכון מאוד, שתי התגובות [ותודה על הראשנה גם].
[טוב, אני קצת נשפח פה גלויות לעייני כל... אז למי שציפה למכתב ולא לגלויה שידלג הלאה...]
קודם כל - רצון תמיד עוזר. רצון זה מדריך, זה אור ללכת אליו, זה אור ללכת לאורו...
רצון לאמונה פשוטה הוא דבר חשוב, אין זה יהיה נכון לוותר על הרצון לדעת את הקב"ה דרך הדברים הפשוטים גם, דרך 'כל קרן אור, בכלך נבט ופרח, ברוח קלה של בוקר ובדממה של ליליה מכוכב' [כלשונו של הRב] אני לא יכול להגיד שאין בי מבטי קנאה פעמים בכל מני אנשים מהזרמים הנאו-חסידיים מבחינה מסויימת... אני לא יכול להגיד שאני לא משתומם למראה בחורה המלאה כולה זוהר רקיע בעודה נעצרת באמצע שדה בראשיתו של הקיץ המרימה עיניה אל-על במבט ובתנועות ידיים של 'האחדות הכוללת', מדברת על התגלותו של ריבון כל העולמות בכל דבר, 'יוצר אור ובורא את הכל' ומצטטת לי את הפסקאות מעין איה... כל כולה אש קודש ודביקות בד' [בד' לא בה'...]
ואני עומד כך ממול מביט בגמרא שאוחזת אותי בידי, מנסה להבין איפה המלאך הזה שהבטיחו לי שיישב לי על הכתף וילחש לי בקולו של רב הונא ורב אשי את דבריהם... מנסה בקושי למצוא איפה שמותיו של הקב"ה מתגלים בתוך דיון ועיון על דיני ק"ש שע"ה או באחרונים אין-סוף בדיני ברכת התורה העושים כמעט מכל פול פיל ומכל פיל פול...[כלשון עגנון]
אין זו הרגשה פשוטה כלל וכלל לחיות אמונה מורכבת, עד כדי כך שלא פעם מתגעגעים לאמונה הפשוטה, התמימה כל כך, של ילדה בת שנתיים של אברך הנגשת אל ארון הקודש עת הוא פתוח בקריאת 'שמע ישראל...!' בתפילת ליל יום העצמאות.. כולה אור בעניים וברק ילדותי שכזה בשמחת חיים שכזו... 'ספר תורה!!!!!!' היא רצה..
שכן, לפעמים אנחנו נורא מתגעגעים דווקא ל'בשוב ד' את שיבת ציון - היינו כחולמים...' לחלום הזה שקשה להאמין שהוא קורה, ולמצב של החלום, שבו הכל כל כך נהדר...
כי החיים הם כבר מזמן לא סרט מצוייר...
כבר מזמן למדנו שהקב"ה נמצא 'בורא את הכל', שזה גם 'בורא רע'
כבר מזמן למדנו ש'הערבים לא יכולים פשוט להעלם מחר על הבוקר סתם ככה ואז בטח הכל יהיה בסדר...'
כבר מזמן למדנו את האמביוולונטיות של 'כשאתה תגיע לצבא, כבר לא יצטרכו את זה...' [ואני יודע שגם אני אגיד את זה לילידים שלי, וגם הם...]
כבר מזמן למדנו את הערך של ברכת הגומל, ובכינו את הקושי של 'המקום ינחם אתכם...'
כבר מזמן ראינו וחשנו בבשרינו ששום דבר לא מובן מאליו, ששום דבר לא בא לבד, ששום דבר לא יעשה אא"כ אנחנו נעשה אותו ונעמול עליו קשה קשה קשה קשה, עם הרבה סבל יזע ודמעות.
וככה זה הכל - לימוד תורה, אמונה, מדעים, מידות...
וכן, אפילו אהבה...
כבר מזמן חשנו את ההרגשה הזו של 'אוף נמאס!', כי כבר כמה אפשר. יכולו לחוש כבר את החוסר רצון של נשמתנו לרדת בכלל לעולם הזה, לצאת מהחלום על מיכאל מקריב קורבנות בביהמ"ק של מעלה, את הסבל הזה שנשמה סובלת כל הזמן שאין היא מקבלת את מה שהיא צריכה, שממעיטים כל כך במזונה, שמתעלמים ממנה ושוכחים אותה כל כך... [ואז גם כותבים על זה יצירה...]
כבר מזמן הרגשנו את הרגש העצום הזה אותו מתאר כל כך נפלא הRב בספרו - "...ועם זאת, החברות והידידות אין בהן כדי להפיג את החווייה מליאת הסבל של בדידות המלווה אותי תדיר. אני בודד משום שמדי פעם חש אני שנעזבתי והורחקתי על ידי הכל, אפילו על ידי ידידי הקרובים ביותר...' של המפגש הבלתי אמצעי הזה עם הגילוי הקיומי עם הקב"ה - במרחק שבינך לבינו... על כך שהוא -כל-כך- רחוק, לאו דווקא במשמעות טרנסצנדנטאלית... אלא רחוק ממש... 'הורחקתי על ידי כל'
ואת כל הדברים האלה, מזורם נמצא בתוך אותם דפים מצהיבים, או שצהובים הם מראש, עם הגופן המרתיע כל כך הקרוי 'וולינא' [עוד לפני גוטמן...] בתוך אותם מילים קשות להבנה המפוצצות כל כך באמת במשפטים ארוכים ארוכים בעלי תמורות רבות בתוך ספרים לבנים כשלג, בעוד ספרים רבים המונחים כאן מאחורי רק מחכים לתורם, אשר יגיע [אני מקווה...].
ומעל לכל, עדיין, הרצון נשאר. לאמונה פשוטה כזו, למשהו שקט כזה, עדין כזה, בתוך כל ההמולה הזו שמסביב.. בתוך כל הרעש הזה שמסביב... [בבחינת 'כולם מתחתנים סביבי ורק אני מחפשת רגע של שקט...' כמשל.] לרגעים קטנים כאלה של נסיעה ארוכה לייד נופים נהדרים ופורחים כשמוסיקה נהדרת מתנתנת לה ללא מילים באוזניות... בשירת ציפורים כה רבות על עצים גדולים המסככים את דרכך עוד לפני הנץ החמה עת אתה ממהר לבית הכנסת, ולמרות זאת עוצר לכמה שניות קטנות - לקבל קצת מהיופי, מהשלמות...
מרגעים כאלה, קטנים כל כך וחולפים כל כך, שאתה יושב לך בבית המדרש ומביט באנשים שמסביבך, תופס פתאום כמה אנשים -טובים כל כך- מסובבים אותך, וכמה עגנון צודק בכל כך הרבה סיפורים...
אנחנו חיים אמונה מורכבת כל כך שפעמים לא מעטות אולי יתישו אותנו ויעייפו אותנו - - דווקא אז נמצא, אולי, את הרגעים הקטנים האלה של האמונה הפשוטה, התמימה, שיפעלו בנו כמו תפילה בחסיד של ריה"ל, ויתדלקו אותנו להמשיך הלאה - בידיעה - שבכל מורכבות, ישנה גם אמת פשוטה.
מסקנה מתבקשת - - כל שבת שלישית לעשות טיול לירושלים... [סתם סתם... ^_^]
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
תגובות