זה לא מהונדס. ['ערוך' בלעז...]
כמו שיצא מהמצלמה. אם זה היה מהונדס השמיים היו קצת יותר כחולים.
ולעומת זאת, סתם לידיעה, הרקע של 'איכס-פייי' -כן- מהונדס.
^..^
מיאו.
תודה
רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה...
'מעל לקיר בטון...'
[ליצירה]
לא.
זה לא מהונדס. ['ערוך' בלעז...]
כמו שיצא מהמצלמה. אם זה היה מהונדס השמיים היו קצת יותר כחולים.
ולעומת זאת, סתם לידיעה, הרקע של 'איכס-פייי' -כן- מהונדס.
^..^
מיאו.
[ליצירה]
//
תודה
רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה...
'מעל לקיר בטון...'
[ליצירה]
פחחח
מתמטיקה... בעע...
טוב טוב סתם...
סו!!
א-ה-ב-ת-י את מה שכתבת!!! [מתמטיקאים - קבוצה שלילית]... זה פשוט מגניב! תשימי את זה ב'במשפט אחד'!! [ואפילו יהיה עוד יותר מגניב אם תנחסי את זה גם בסימונם המתמטיים... [מתמטיקאים = קבוצה ריקה או משו כזה...:))]
מצחיק להשם!!
ולגבי מורים למתמטיקה -
המורה שלי למתמטיקה הוא הבנדם, כבנדם, אחד מהאנשים הכי טובים וחבר'מנים שיכולים להיות. אדם נהדר.
כמורה למתמטיקה- הוא התגלמותו של דארת-ווידר בעולם הזה... המבחנים שלו היו ק-ש-י-ם, הוא היה מ-ק-פ-י-ד על הכל ומתעצבן בצעקות רמות כשאנחנו לא מבינים או תופשים...
אבל הוא מורה מעולה שהשיטות חישוב שהוא לימד פשוט מצויינות.
ומתמטיקה - כמו כל מקצוע שקשור לידע או משו שצריך לאמץ בו קצת את הראש - כמעט אף אחד לא יאהב אותו כשם שהוא לא אוהב אף מקצוע. כי, מה לעשות, אנשים לא קולטים תמיד את הערך של 'ידע'.
אילו הייתי יודע לפני שנתיים את מה שאני יודע היום- הייתי משקיע -ה-ר-ב-ה- יותר למבחנים ולא הייתי צריך להתחפש בכל מני פסיכומטרים בגלל שהמצרף שלי היה מספיק לעשות לי את החיים טובים... [לא שזה משנה עכשיו משו.. הרי אני בייניש ודברים 'זוטרים' שכאלה לא מעיינים אותנו כמובן...]
[ליצירה]
vvv
פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
ענק מארץ הענקים!!! פשוט מעולה!! (משווה את הסיפור למקור התנאי...)... שווה! (חשבת פעם להוציא 'משנה ברורה' הבא?)
הודפס - נשלח לביינישים - יפורסם אולי אפילו בעלון לחיילים...:)
[ליצירה]
או!
אדרבא, או שמא, 'היא הנותרת!'
בשביל זה יש את ה'פאנצ' ליין' [שורה אחת לפני אחרונה.]
הרעיון הוא נכון מאוד, באמת אין מה לעשות מעשים אינטואיטיבים ברוב המקרים ללא שום מחשבה בעניין [טוב יש בזה גם חילוקים נשאיר רגע את המחקר הבריסקאי בצד...]
וכשמדובר בחתונה, על 1 כמה וכמה.
מסכים אתך ביותר. [טוב זה מורכב כמובן ואכמ"ל ותכלס' הדברים האלה די ברורים בכל אופן...]
---------אבל------------ברם, אולם.
הפאנצ' ליין מגלה את ההפ תעה בכל הסיפור הזה....
פה לא מדובר על תחושות שבין אדם לאדם אחר, עלם לעלמה וכו'.... כי אם אדם להרגשה.
בעניין הזה, פעמים צריך לדבוק ממש בהברקה של שניה ההיא, וממנה להתפס לעליה ולרכוש את אותה המידה. [מזכיר קצת את אורות התשובה פרק ב' ועוד כמה וכמה פסקאות שם שאני לא זוכר בדיוק איפה...]
-לזה התכוונתי.
שמחה. לא שם של בחורה, שם של הרגשה...
בא נשים את הרגשות במרכז:))
[או בהר..]
מקווה שהבהיר את הדברים.
[אני שונא להסביר יצירות.. זה כמו להסביר בדיחות...:))]
[ליצירה]
המממ
רץ מאוד למרות שנורא נורא איטי - סגנון מעניין, איך לבטא צעקות בשקט מוחלט.
בהתחלה זה היה ממש נהדר, אבל באמצע התבלבלתי נורא והלכתי לאיבוד... והמשך גם החושים הביינישים שלי הבהבו אז בכלל לא הבנתי כלום...
אבל הסגנון מעולה וההחלה מצויינת!
[ליצירה]
טוב מעט הוספה...
היה פה פעם דיון ארוך מאוד לגבי 'צינזורים', ודעתו של N. ידועה כמדומני, גם את דעתי שמעו בצורה [...] כזו או אחרת במפגש של חנוכה, ואני עומד בדעתי - יצירה לא אמורה להתייחס רק לדברים 'דוסיים' במהותם, ספרות לא אמורה להתייחס רק למדרשים וסוגיות בעיון... ספרות -צריכה- לעסוק גם בדברים הכי 'גשמיים', בדברים הכי אנושיים והכי טריוויאלים... גם עגנון כשכתב את 'שני ת"ח שהיו בעירנו' לא התמקד דווקא בסוגיות שהם דנו בהם, אלא יותר בחיים כמות שהם... [ודווקא ככה המסר הכפול יצא כ"כ חזק...]
אז כן - ספרות צריכה לעסוק גם בבית מדרש בפנים - אבל גם בחיים סתם, גם בסיפורי ספינות ונמלים וחיות אחרות - וגם וגם וגם וגם וגם [חברונא..] באהבה. כן. [ואין כמו האתר שלנו שרוב הכתוב בו עוסק במונח זה...^_^]
-אבל-
יש כלל אחד שצריך לדבוק בו -
===לא לשקר.====
אפשר להמציא סיפור, להמציא דמויות וסיטואציות ורעיונות ומסרים והכל - - אבל לא לשקר. לא להגיד דבר ההפוך אל האמת. [ולא, אני בהחלט לא מתכוון ל'ספינות ברזל ההולכות באוויר'....] אסור לנו לסלף את האמת ולתת גישה לא נכונה אליה, גישה הנוגדת את הרוח ואת הסגולה ואת ד'.
אז נכון, אפשר לכתוב יצירה על מחנה פליטים פלאסטיני מנוקדת מבטו של ילד בן 10 שבסוף נתפס עם מטען, כמו שאפשר להכניס יצירה על מכות מצריים מנקות מבט מצרית [.....] - אך המסר, המתיחס לאמת, צריך להיות ברור... נחמד נחמד - אך כשמתעסקים עם הרוח והנפש צריך להגיד אמת.
והיצירה הזו לא אמיתית. סליחה. האם ישנו הבדל בין היצירה הזו ליצירות מסויימות אחרות ש-כן- מצונזרות [לאלה שיודעים על מה מדובר, היה על זה סערות לא מעט.]
================
למען הסר כל ספק - אין שום גישה שלילית לתופעה, מבחינה אנושית, נתייחס אליהם באותה אהבה ואחווה שמתייחסים לכל אחד, אך התופעה מנוגדת לתורה, את זה אסור לשכוח. לא העלנו אף אחד על המוקד, אך לא נבוא ונגיד 'תודה שאתה עושה כך, המשך כך! זה טוב! זה בסדר...'
[ליצירה]
חחחח
למי שיצא לקרוא במקרה את החוברת הוורודה - הקונטרה של 'מגדל עוז' לחוברת של הרב אבינר...
שהיא פשוט בקיצור -ע-נ-ק-י-ת-!!! פשוט מדהימה!
[למשל ציטוט - 'דעי לך, חזרה אחרי 9 נחשבת לרחובית...' (?!?!)]
האמת לגבי הרבה דברים כאלה זה פשוט תלוי מאיזה בית אתה, ובמיוחד כמה פולניה/ייקית אמא שלך...
[כאילו.. מזתומרת? לא לצחצח שיניים אחרי -כל- ארוחה??? ומחר בטח תגיד לי שאתם אוכלים ביום חול את המנה הראשנה והשניה באותה צלחת......]
מה שגם, רוב הביינישים באמת לא צריכים את החוברת ההיא... יש חוברת יותר חשובה בעניין [למלך אין מלכה או משו כזה...]
[ליצירה]
פחחחחחחחחחחחחחח
יאלה... כמה זה ----לא---- מצחיק!!!!
יש לכם מושג כמה זה לפעמים קורה???
[אה... לא ש-לי- זה קרה פעם, ח"ו... אני בייניש פור גוד סייק! [תרתי משמע...], ביינישים לא יכולים להגיע למצב כזה אפילו... מיילא להקשיב לשיחה של מישו מאחורה ולספור כמה פעמים היא חוזרת על 'בע"ה' ו'בלי נדר', מיילא להביט כשהיא הולכת לזרוק את העטיפה [כשר למהדרין כמובן {העטיפה!}],ומיייילאאאאא לחשוב על להסתובב ולהגיד משהו מטופש.... [תגידי, אפשר שניה את הטלפון שלך? אני רוצה לקחת משם איזה שהוא מספר של קרוב משפחה שלך כדי לשאול אותו אם הוא מכיר אותך והאם הוא יכול לתת לי ת'מספר שלך, כי ה..אה.... צחוק מלא יראת השמיים שלך, נורא הלהיב אותי...]
אבל -ה-ו-ד-ו-??? מה אנחנו בהלל?? [זה לא עמותה לחזרה בשאלה בכלל?] מה אנחנו מגדלי שיער ופרועי ראש ולענה???
[ועוד יותר... מה אנחנו יורדים מהארץ??!?!]
כמובן שלא.
לכן בייניש לא יכניס את עצמו למצב כזה, בכלל, ולא יעלה לאוטובוס כלל, שלא לדבר על לשבת מקום אחד לפני בחורה חסודה ויראת שמיים, כדי לא להכנס למצב שכזה כלל... [לגבי בחורה לא צנועה ולא יראת שמיים רח"ל, זה לא כל כך בעיה, כי בכל מקרה אין על מה לדבר או לעשות אז זה לא מפריע.....]
ענק, בקיצור...
בין דר... דאזנט אופ טיימז.. [לא שאני מעשן חסה וחלילה...]
במקרים האלה עדיף להסתמכך על החברה הטובה שלה שיושבת במקרה לידה וכן שמה לב אל הבייניש החסיד והעניו [והחמוד...] [והכמעט-פלסרניק-לולא-היה-מגבלות-של-שנה-ו4-שירות-בצהל-בגלל-ההסדר]... וכבר שתעשה את הצעד בשבילה... [היו הרבה סיפורים כאלה.. נכון סו? היא תמיד מספרת את הסיפורים היפים האלה... [ואיפה -אתה- בסיפורים האלה אתה שואל את עצמך...]
מגניב.
[ליצירה]
מזכיר לי...
שיש קטע ממש טוב בגרי"ד, איזו שהיא פסקה, שאומרת למה אדם מרגיש רע כשמישהו נפטר לו... (בעיקרון זה 'חוסר ידיעה' ו'הרגשת בדידות' בערך צריך לעיין שם..)
זה ב'אדם וביתו' (אלא מה..)
מבחינה אנושית באמת אי אפשר להסביר מוות... ולא רק מוות פתאומי -בכלל.. 'למה לעזז...'?
אבל זה העניין שלנו באמת, עמ"י, להתעלות מעל המצב האנושי הרדוד, מההסתכלות הזו, להרים את המבט ולראות את התשובה האמיתית לאבל-
"המקום ינחם אתכם..." (סליחה על האשכנזיות, המשפט הספרדי פחות חזק...)
המקום.
לא אני, לא אתה, לא אף אחד אנושי.
רק הוא, הטרנסצנדנטלי, העל מותי, האין סופי, יכול להסביר דבר שכזה ולנחם.
רק מהמבט הזה שלו, האלוקי, רק משם אפשר להבין שאין דבר כזה 'סתם'. אין דבר כזה 'תרם עט'. העט עד שתרמה את עצמה כתבה הרבה הרבה ועשתה המון. אדם לא נלקח חזרה לפני שעשה את שליחותו...
[ועיינו בפירוש הרב זצ"ל ל'אלוקי עד שלא נוצרתי" (או ביצירה אחת שלי איפה שהוא...)]
היצירה הזו היא שלימה. ישנה פה קריאה ומסר -דווקא עם התאריך...
החלק הראשון מביא תמיהה קשה וזעקה... 'איך זה יכול להיות???' אדם שעדיין לא קצר, נקצר בדמי חייו... בלא עוול בכפו...
והתאריך הזה הוא בעצם התשובה...
"יוה"ז לחללי מערכות ישראל"... איזה חללי? מערכות של מי?? של ישראל.
לכולם היתה שם מטרה אחת נעלה ונשגבת - ישראל.
ההקצרות שלהם היתה הדבר הנעלה ביותר שאדם יכול לזכות לו בעולם הזה. 'למות על קידוש ה''. למות בשביל עם ישראל.
אף אחד שם לא מת סתם. לא משנה כמה כתבות יעשו על מה שקרה בין האלופים בסיני.
אף אחד לא הלך סתם, אף אחד לא בא לשם אפילו להציל את 'העולם כולו' ואף לא אולי את 'כל העם'... כל אחד נלחם שם על ה'שלושה אנשים' שלו שהוא מכיר.. משפחתו.. חבריו... לא משו ארתילעי ועליון - משו אישי שעושה את כל ההבדל... ומתוך ההקרבה הקטנה הזו ל'סה"כשלושה אנשים" הם הקריבו הכל בשביל הגדול מהכל. ישראל ואלוקיו.
מתוך הכח של זה, מתוך האמת הגדולה של זה שהם לא היו סתם - כך נבין על המציאות כולה.. אין סתם.
זה המסר החזק מזה... כשאלה ותשובה... כזעקה קשה ותגובת 'שים לב איזה יום היום!'
חזק.
[ליצירה]
שוב עולה בי הדיון
האם בכל יצירה שואלת צריכה להיות גם תשובה? [או - האם להגיד גם כאן ש'חסר סיום ליצירה - תשובה לשאלה' או שבעצם שאלות שכאלה, יותר נכון - הרגשות כאב שכאלה, לא אמורים להיות עם תשובה?]
תגובות