גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה.
נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל.
מין יחסי גומלין שכאלו.
אהבתי (:.
הזכיר לי את הטיוטות שנעמי שמר צירפה לספרים שלה..
וכמובן שתמיד מעניין לראות כתב יד של אנשים, שבד"כ רגילים לקרוא אותם בכתב הרגיל הזה של האתר...
אז תגיד, חזרת?
אחרי הפרידה הדרמטית?..
[ליצירה]
---
גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה.
נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל.
מין יחסי גומלין שכאלו.
[ליצירה]
...
אהבתי (:.
הזכיר לי את הטיוטות שנעמי שמר צירפה לספרים שלה..
וכמובן שתמיד מעניין לראות כתב יד של אנשים, שבד"כ רגילים לקרוא אותם בכתב הרגיל הזה של האתר...
אז תגיד, חזרת?
אחרי הפרידה הדרמטית?..
[ליצירה]
הווי...
אם -אתה- כותב ככה...
אז אני לא רוצה לדמיין מה יקרה אחרי ש-אני- אתגייס...
[יווו זה ממש לא עוד הרבה זמן!!!! אהההההההההההה!!!]
רק הייתי משנה את 'שמו לנו רגל' את 'שמנו לנו רגל'... ככה זה ברוב המקרים בכל אופן.... ציניות מאורגת מאוד:)
בלי כל הפלסופים שאתה כבר לא אוהב ^_^... איפה אתה?
במקום החשוב ביותר בו אתה יכול להמצא עכשיו....
'בתיקון של יום כיפור.
של מלחמת יום כיפור'... [אם להיות גם פוליטיקלי קורקט וגם אחד שזוכר טוב את הביקור שעשינו...:_)]
העיקר שתשלח יצירות:))
[ליצירה]
מצמרר באמת.
ומביע חלחלה עמוקה וגם צער עמוק.
עצוב לשמוע שיש מחשבות כאלו בעולם.
מעבר למימד האגואיסטי הנוראי שבשיר - ב'שם הרומנטיקה', או יותר נכון 'אהבת האני'... כדי לא לראות את אשתו 'בלה' הוא ימות עכשיו כשהיא עוד 'יפה'? ימותו יחד כשהם עוד 'יפים'... הוא לא יכול לחיות אם הוא יהיה 'בודד' אם היא תמות לפניו [כאילו שלאלמנים אסור להתחתן...] בחתימה של 'טוב למות שניים מלחיות לבד' -מזכיר את מה שחוה טענה בחטא עץ הדעת 'אתן גם לאישי...'
החסד של ר' עקיבא לגבי שניים ההולכים במדבר ויש להם מימיה אחת לא התקבל להלכה - וגם עם רעיון גדול ועליון יש בו - הוא מנקודה של חסד. כאן הוא מנקודה של אגואיזם.
לא מדובר על הקיימות האונטית של השניים, לא מדובר על תחושת השייכות המתבטאת ב-חיים- אלא בחרדת נטישה הפותרת את עצמה במוות....
מעבר ללגיטימציה של המעשה הלא-ראוי שנמצאת בשיר - יש בו גם הסתכלות לא נכונה על חיי המשפחה - וכן על החיים בכלל. מעשה של התאבדות לא נוגד רק את התורה כי אם גם את השכל, מאחר והוא מעשה שכולו הכנעות ליאוש. [או לטירוף, שלא בטוח דבר שונה.]
החרידה באמת יפה, מי כמוני שלא אוהב שירים יכול לומר זאת כשהוא מוצא חריזה טובה [במיוחד הבית הראשון, כמובן.] - ברם התוכן, הו התוכן.
האם צריך להזדהות עם הדמויות כשכותבים? לאו דווקא, ברם הדבר תלוי במשמעות הכתיבה - 'מדוע כותבים'. האם לכתיבה ישנו ערך מהותי משל עצמו, האם כתיבה זה סתם כמו שירבוט על קיר בשביל שישמעו אותי - או כדי לפתוח שערי בינה, וכדי להביע רעיונות רוחניים שעדיין לא הובעו ומצווה להביעם במציאות? האם על הספרות לגלות גם את מה שהיא צריכה לחסות? להציג את מה שהיא אמורה להצניע?
לכן זה חשוב מה המטרה של הכתיבה. אם השיר באמת בא להביע את הזעזוע ממחשבות כאלו, למרות שהוא לא רומז לזאת מספיק - יש לו מקום. ברם אם השיר בא לפאר ולרומם ובעצם לתת לגיטימציה למחשבות פסול אלו - האם יש לו איזה שהוא ערך רוחני כל שהוא?
אם אני למשל אכתוב שירי נצרות המפארים את אותו האיש, המהללים אותו וקוראים להשפלת עמ"י, או אכתוב סיפור מנקודת מבטו של אנס - והסיפור יציג אותו באופן סימפאתי ובמקרה הטוב יציג את מעשה האונס כדבר ש'לא היה יכול להמנע כלל וכלל' ובעצם נותן לו לגיטימציה - האם יש מקום בעולם לספרות כזו?
כמדומני שלא. שכן על הספורת להרבות אור, ולא את החושך. די לנו שהגויים עושים זאת במשך ההסתוריה - ומדוע נצטרך למעשה זה גם? הצדיקים הטהורים אינם כובלים על הרשעה כי אם מוסיפים צדק...
לכן - כתוב יפה, אבל מבוזבז לחלוטין, וחבל.
[ליצירה]
ואוו
מזכיר לי בערך את מה שיצא לי איך שהוא לכוון [טוב, אפשר לחשוב..] ביו"כ ובר"ה בברכה השלישית - 'ופתחון פה למייחלים לך'... - יש כאלה שפשוט מייחלים, אבל אינם יודעים איך... הבקשה עליהם היא שלפחות פשוט שיזכו לקבל ולדעת את המילים... שיצליחו לפחות לדעת למי ניגשים ולמצוא את המילים לגשת אליו....
מעביר יפה תחושת התנתקות מול בעית החוץ-פנים ביחס לטרנסצנדנטאלי... [אקיצר, חלק מהרעיון שמביא שיר השירים...] יש על זה הרבה הרב זצ"ל והRב זצ"L גם...:))
אולי כדאי להבהיר חלק מהקונטרות באיזו מילת ניגוד [כמו בשורה 'לא מוותרים' לבין השורה שלפני/אחרי - או 'ואני לא רוצה' כנ"ל? וגם לגבי הפ'אנצ' ליין בסוף, קשה היה (לי לפחות) לראות לאן ה'ו החיבור' מקשר...:))
[ליצירה]
ד.א...
שאלו אותי מה זה הסימון הזה שאני עושה הרבה...
^_^
הוא די מתאים כתגובה ליצירה הזו ומשדר את מה שעשיתי בסוף הקריאה - אז נסביר אותו פה...
^_^ אומר בעצם..
אה... איך נסביר את זה...
ראית פעם חתול? (אני משער שכן...) כשמדגדגים אותו/ מלטפים אותו ככה בצוואר תחת הראש הוא עושה כזה פרצוף מעונג... כמו ילד קטן ותמים שצחוק צחוק תמים כזה או מפסוט מעצמו... (אצל רוב החתולים זה ככה)
הכוונה היא ל'מפסוטיות מעצמי' או 'מאוד מאוד נהנה בחמודיות שכזו ממשו שעשיתי'
או כמו שניסחה את זה ממש טוב סו -
^_^ = החתול הנאצי שלנו
"_)
[ליצירה]
...
כאחד שבזמן האחרון די נדלק על יפנית [על השפה!!] אני חייב להגיד שממש הפסדת...:)
סאברו! לך ללמוד!
^_^
[ולמי שתמיד תהה מה זה האיקון הזה שאני תמיד שם - זה ילד יפני מחייך!]
[ליצירה]
זה כבר עסק של 'אמונות ודעות'.
השקר שלי סוביקטיבי, אתמהה. האם מה שהתורה אומרת הוא סוביקטיבי, אתמהה. גישת ה'אל תשפוט' כן מביאה ל'לית דין ולית דיין'.
האמת סוביקטיבית, ואין לי שום גישה אליה. אז אין שום דבר שבעולם חוץ מהסכמות חברתיות.
וכאדם דתי, אורתודוקסי, בייניש, איך שלא נקרא לזה אני שואל - היכן התורה בעסק?
אם ניגשים ליצירה כאדם חילוני, נהדר. אך כאדם דתי אין דרך להסכים לדבר כזה.
===========
לסיום, מה שאומרת טל בו אין מחלוקת בדברינו - אכן זה תלוי איך תופסים את המושג 'יצירה' - על זה התחלנו דבר במפגש בחנוכה שהיה איפה שהוא קרוב לביתי... מה יצירה באה לעשות - האם היא באה להעביר משהו מן הנפש, שמא משהו מסויים, האם יש לה מטרה כשלעצמה וכו'. אני הבאתי את דעתו של הרב קוק בעניין אז וגם היום, שיצירה צריכה לדבר על -הכל- וכל דבר שנמצא בנפש שיש לגלות צריך לגלות. רק עדיין יש לזה כמה מגבלות קטנות של הקב"ה.
אז נכון, אם יצירה באה להעביר כל דבר שבא בליבי, וכל רחש שעובר בו - אז נכון, יש ליצירה זו מקום, אלא שאמרתי שלדעתי יצירה צריכה להיות משהו יותר מזה, גבוהה מזה, עמוק מזה. כל הזמן דנים בזה מחדש - האם יש מקום ליצירות 'ישנם 10 סוגים שונים של קורנפלקס' [למי שזוכר]. זוהי דעתי, ואותה אמרתי בנחרצות יתר אולי...
ושוב - מה ההבדל בין יצירה כזו לבין יצירות שמצונזרות? [מבלי [!!] לעורר את שרשור הדיון על הצנזורא מחדש.]
גם ריה"ל כתב דברים שנויים במחלוקת, נכון, גם היום הרבה אנשים כותבים דברים שנויים במחלוקת, נכון. לכתוב דברים שנויים במחלוקת זה לא בעיה... :) הרעיון הוא מה עושים עם הדברים האלה, ולמה הם משמשים... אמנם לא פגשתי את ריה"ל אף פעם - אך אני די בטוח שהוא -כן- עשה A Eילו תמורות בנפשו אחרי כל המחלוקות שהיו על שירו האלה, אין זה משנה לאיזה צד.
אני לא חושב שיצירה כזו ראויה לפרסום, מאחר ואין זה מעשה שראוי לפרסום. לא כל דבר צריך להעלות על שולחן הדיונים [ובלי דוגמאות...].
[וד.א. אם התכוונת לגבי היצירה, נכון. אך אם התכוונת לגבי תוכנה - אשמח אם תאירי את עיננו היכן טמונה המחלקות, כמדומני שעוד לא קם הרב שאישר את מה שכתוב לעיל מבחינה הלכתית... {ו-גם- הרב שרלו שהולך בדרכו המיוחדת כתמיד.}
ושוב, התחלתי את דברי מבחינה רעיונית ואמונית, הדברים שאומר הרב סולוביצ'יק חדים כטער בעניין, ואלכ"ל. [אין לי כח לצטט..] ^_^
[ליצירה]
אהההה
חברה!! שברו פה שיא!!!
זה יותר ארוך אפילו מהיצירות שלי!!!!
ועוד לא 'סתם ארוך ומרוח' אלא 'ארוך ואיכותי'!
<משתומם בהלם קרב טוטאלי על הרס המחשבה שאני הוא זה שכותב פה הכי כאורך הגלות... אבל מסתבר שמישהו כותב פה כאורך הגאולה.... [תרתי משמע..]>
[ליצירה]
הממ..
בטח התכוונת למשל לקטע של העניים... (לא מסתכל, יושב, שמן דגים, לבכות, וויטמין A וכו') הרבה יובש יש בפגישה למשל... גם מספרים לא חסרים (11 שנה, תוך שניה, 2 דקות, 10 דקות.. וכו')
בעיקר קטע של יושב מוגדש (מאד) הן בעניים הן בכלל... [הםם.. מוסקט זה שם של יין יבש? [בעצם חצי יבש עם תקווה...])
בטח יש עוד רק שקשה לשים להם לב...
הרעיון עצמו מוכר, כואב להפליא עצם הרעיון הזה... (מה יש אנשים כאלה?? [שעושים עניין כל כך עם אין לו אוטו? שבאים דווקא למקום שאפשר להביא תירוץ טוב לחתוך? שלשלם -דווקא-??? לא מאמין שיש כאלה אנשים!!!]
(סתם.. צוחק... האמת אני לא יותר מאמין שיש אנשים מהסוג (הסטריוטיפי-בלאי-כל-כך) המובא... אבל אני לא הייתי עונה על 'אתה מתקלח כל יום??' [אני פשוט הייתי עונה -'ואת?? הידעת שבימי הבייניים לא היו מתקלחים יותר מפעם בחודשיים ובין לבין האריסטוקרטים היו פשוט מורחים על עצמם בושם כיד הטובה עליהם במחשבה שזה יחפה על הכל?? [בנימה עוקצנית נורא במילה 'בושם'[[
[סתם סתם... באמת סיפור נוראי, אז באמת קשה לי לתפוש שזה קורה... (בשביל מה לעז... מגדל-עוז הוציאה חוברת ספיישל בפורים הא?? אולי בשביל שאנשים יקראו אותה????)]
המוטיבים, אחרי שאמרת לשים להם לב, מוצלחים מאד. רק הייתי מגדיש אותם, כי לא תמיד רגילים 'לחפש' אותם.
[ליצירה]
חחחח
חמוד.
מה שבטוח - אולי ד' שותק... אבל אנחנו -באמת- לא מפסיקים לדבר... ואין כמו בית מדרש כדי להבין עד כמה זה מצחיק...
אהבתי במיוחד את ה'פרקר'...:) [למרות שאני , אישית, עם פיילוט... {בייניש בלאי!!!}]
תגובות