עוף עם פלאפון
-
האמת אני חייזר, אבל אני לא מספר את זה לאף אחד כדי שימשיכו לחשוב שאני בייניש בשיעור ו' ...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה. נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל. מין יחסי גומלין שכאלו. [ליצירה]
- [ליצירה] היי! זה יפה ממש! אהבתי גם במפגש =) [ליצירה]
- [ליצירה] ... אהבתי (:. הזכיר לי את הטיוטות שנעמי שמר צירפה לספרים שלה.. וכמובן שתמיד מעניין לראות כתב יד של אנשים, שבד"כ רגילים לקרוא אותם בכתב הרגיל הזה של האתר... אז תגיד, חזרת? אחרי הפרידה הדרמטית?.. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך רכבת ישירה לאהודות. כל כך! [ליצירה]
- [ליצירה] הההיי!! אתה כאן!!!! יפיייי!!! ברוך הבא/הנמצא... למרות שאני לא טיפוס שירי, האורך הפעם התאים לי...^_^ [ליצירה]
- [ליצירה] גמני. [אם אני כבר בסבב שירים איך שהוא...] הנה דוגמא ליצירה לא מנוקדת... נו! אתם רואים איזה יופי זה יוכל להיות?? בלי כל מני ח ו למים שעושים רווחים נ ו ראיים באמצע המילים... ספציפית - אילו לא הייתי עייף... כמה זה נושא חשוב... אווירה קשה של יאוש בין השורות נקראת. אווירה כזו של 'הנה גם שעוזרים לי זה לא עוזר...' גם שעולים למיים - טובעים שוב בחזרה... זה כל כך קשה... כי זה כמה לא נכון.... כמה שלפעמים נפילה זה דבר חשוב... כמה לפעמים צריך להרוס בניין קטן כדי שיהיה מקום לבניין הענק שלנו.... רחשי לב קשים, מזעזעים. 'להנאתי'. הו - כמה שזה מוכר. להנות מהתלונה, מהיאוש, מההרגשה הקשה, מהצומי שנובע משידור המסכנות.... זה ממכר ממש. זה ארס של נחש. ברור שכיף ייותר להתלונן... הכי קשה זה להתמודד... בשביל זה צריך אומץ - גבורה - לתת איזו שהיא הקרבה מהעצמי אל האלוקי. כדי להוריד קדושה. מה גם, אופטימי מאוד. אם הגעת לחלק -הזה- כבר בתשס"ד - - מובטחני שהתשס"ה לא תהיה אפילו 'יותר טובה' כפתרון ותשובת המשקל ליצירה זו - אלא הרבה יותר מזה. כי הפתרון כבר כל כך קרוב..... [מצפה מאוד שהוא גם יצטרף איך שהוא ליצירה זו... לא אוהב כבר יצירות חסרות סוף או פתרון...:-)] [ליצירה]
- [ליצירה] מזכיר לי... שיש קטע ממש טוב בגרי"ד, איזו שהיא פסקה, שאומרת למה אדם מרגיש רע כשמישהו נפטר לו... (בעיקרון זה 'חוסר ידיעה' ו'הרגשת בדידות' בערך צריך לעיין שם..) זה ב'אדם וביתו' (אלא מה..) מבחינה אנושית באמת אי אפשר להסביר מוות... ולא רק מוות פתאומי -בכלל.. 'למה לעזז...'? אבל זה העניין שלנו באמת, עמ"י, להתעלות מעל המצב האנושי הרדוד, מההסתכלות הזו, להרים את המבט ולראות את התשובה האמיתית לאבל- "המקום ינחם אתכם..." (סליחה על האשכנזיות, המשפט הספרדי פחות חזק...) המקום. לא אני, לא אתה, לא אף אחד אנושי. רק הוא, הטרנסצנדנטלי, העל מותי, האין סופי, יכול להסביר דבר שכזה ולנחם. רק מהמבט הזה שלו, האלוקי, רק משם אפשר להבין שאין דבר כזה 'סתם'. אין דבר כזה 'תרם עט'. העט עד שתרמה את עצמה כתבה הרבה הרבה ועשתה המון. אדם לא נלקח חזרה לפני שעשה את שליחותו... [ועיינו בפירוש הרב זצ"ל ל'אלוקי עד שלא נוצרתי" (או ביצירה אחת שלי איפה שהוא...)] היצירה הזו היא שלימה. ישנה פה קריאה ומסר -דווקא עם התאריך... החלק הראשון מביא תמיהה קשה וזעקה... 'איך זה יכול להיות???' אדם שעדיין לא קצר, נקצר בדמי חייו... בלא עוול בכפו... והתאריך הזה הוא בעצם התשובה... "יוה"ז לחללי מערכות ישראל"... איזה חללי? מערכות של מי?? של ישראל. לכולם היתה שם מטרה אחת נעלה ונשגבת - ישראל. ההקצרות שלהם היתה הדבר הנעלה ביותר שאדם יכול לזכות לו בעולם הזה. 'למות על קידוש ה''. למות בשביל עם ישראל. אף אחד שם לא מת סתם. לא משנה כמה כתבות יעשו על מה שקרה בין האלופים בסיני. אף אחד לא הלך סתם, אף אחד לא בא לשם אפילו להציל את 'העולם כולו' ואף לא אולי את 'כל העם'... כל אחד נלחם שם על ה'שלושה אנשים' שלו שהוא מכיר.. משפחתו.. חבריו... לא משו ארתילעי ועליון - משו אישי שעושה את כל ההבדל... ומתוך ההקרבה הקטנה הזו ל'סה"כשלושה אנשים" הם הקריבו הכל בשביל הגדול מהכל. ישראל ואלוקיו. מתוך הכח של זה, מתוך האמת הגדולה של זה שהם לא היו סתם - כך נבין על המציאות כולה.. אין סתם. זה המסר החזק מזה... כשאלה ותשובה... כזעקה קשה ותגובת 'שים לב איזה יום היום!' חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] על זה אמר המשורר 'אם אסק שמיים שם אתה. ואציעה שאול הינך.' [ליצירה]
- [ליצירה] שיאו! חמוד! (רק לא בד"כ קונים טלית רק אחרי שמתארסים?! אז למה 'יום יבוא'?! אם כבר 'עוד קרב היום...') [ליצירה]
- [ליצירה] זה אני או שזה היצירה ה7000 בצורה? [אני זוכר שנלחמתי עם סוערה על ה2000... איך הזמן טס...] [ליצירה]
- [ליצירה] באמת שאין לי מה להגיד על זה... ל"נקיות" במסלש הגעתי בדיוק בזמן. [אתמול זתומרת] עוד שבוע וחצי הימים נגמרים... ועדיין עוד ארוכה הדרך... מתי כבר נהיה בריאים? [ליצירה]
- [ליצירה] הווי... אם -אתה- כותב ככה... אז אני לא רוצה לדמיין מה יקרה אחרי ש-אני- אתגייס... [יווו זה ממש לא עוד הרבה זמן!!!! אהההההההההההה!!!] רק הייתי משנה את 'שמו לנו רגל' את 'שמנו לנו רגל'... ככה זה ברוב המקרים בכל אופן.... ציניות מאורגת מאוד:) בלי כל הפלסופים שאתה כבר לא אוהב ^_^... איפה אתה? במקום החשוב ביותר בו אתה יכול להמצא עכשיו.... 'בתיקון של יום כיפור. של מלחמת יום כיפור'... [אם להיות גם פוליטיקלי קורקט וגם אחד שזוכר טוב את הביקור שעשינו...:_)] העיקר שתשלח יצירות:)) [ליצירה]
- [ליצירה] אהה [אהה... דנדן - הסיפור כבר הסתיים די מזמן... את יכולה לקרוא את ההמשך דרך הדפיוצר שלו...:)] וזה סיפור משו!! לא סתם הוא נכנס לחוברת של מפגש חנוכה... [ליצירה]
- [ליצירה] יווו... חמוווווווודדדדדדד מעולה!:) [ליצירה]
תגובות