עוף עם פלאפון
-
האמת אני חייזר, אבל אני לא מספר את זה לאף אחד כדי שימשיכו לחשוב שאני בייניש בשיעור ו' ...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה. נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל. מין יחסי גומלין שכאלו. [ליצירה]
- [ליצירה] היי! זה יפה ממש! אהבתי גם במפגש =) [ליצירה]
- [ליצירה] ... אהבתי (:. הזכיר לי את הטיוטות שנעמי שמר צירפה לספרים שלה.. וכמובן שתמיד מעניין לראות כתב יד של אנשים, שבד"כ רגילים לקרוא אותם בכתב הרגיל הזה של האתר... אז תגיד, חזרת? אחרי הפרידה הדרמטית?.. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך רכבת ישירה לאהודות. כל כך! [ליצירה]
- [ליצירה] v אמנם קצר... [מדי..] אבל טוב! [מאוד...] המסר הזה חשוב ביותר ביותר, כדאי שנדע אותו כולנו. [ליצירה]
- [ליצירה] הי! זה לא הפוך? רעיון מגניב! (נו באמת, לא עלה לכם אפעם לראש שירים באמצע הסלעים בסוף העולם ימינה?) מה זה משמאל שם? טלית? [ליצירה]
- [ליצירה] כואב מאד. הייתי אולי מעצמים [מלשון עוצמה] את המעבר בין השמחה של הבקר לפני הטלפון ואחרי... עלה והצלח! [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! קומפוזיצה מעולה!!!! זה לא יכול להיות חשיפה ארוכה, התמונה לא מטושטשת מספיק בשביל זה, מצד שני מטושטשת מספיק בשביל להיות חשיפה ארוכה עם חצובה... אולי זה צילום דרך חלון? אולי זה בכלל ציור?! מה זה הרקע מאחור - שמיים? מה זה השני מלבנים הלבנים האלה למטה - דפים תלויים? זה בכלל דשא?! מהיכן מגיע הגבעול של הפרח ההפוך? מתוך הפרח שמאחוריו?! יללה, לשפוך פרטים! מי מה איך איפה, מהירות, צמצמם, מיקום, שעה ביום, מצלמה, עדשה, עיבוד... [ליצירה]
- [ליצירה] היי... חצי שנה שלימה עסקנו בנושא הזה שנה שעברה בסדרי עיון בישיבה.... אז זה ישר עלה לי מול העניים בסימן קריאה ביינישי שכזה..... [ד.א. יש על זה 'קצות' נ-פ-ל-א!!] :)) אני לא יודע איך הצלחת לכניס את כל הסוגיא ככה לכאלה משפטים קצרים.. זה כשרון אמיתי. מה גם - אני גם מצטרף לקודמתי כאן ולגדולה ממני בחודשים - חסר ביצירה הזו משהו - פתרון. [כי אני נורא אובססיבי בדברים האלה...] נכון, המחשבה קשה, וגם ההרגשה... אבל תמיד יש פתרון! תמיד יש מוצא!!! אין דבר כזה מצב אבוד. אין. ולא צריך לצטט את ר' נחמן בשביל זה.. זה ברור. :) [ליצירה]
- [ליצירה] הממ נכון מאוד, שתי התגובות [ותודה על הראשנה גם]. [טוב, אני קצת נשפח פה גלויות לעייני כל... אז למי שציפה למכתב ולא לגלויה שידלג הלאה...] קודם כל - רצון תמיד עוזר. רצון זה מדריך, זה אור ללכת אליו, זה אור ללכת לאורו... רצון לאמונה פשוטה הוא דבר חשוב, אין זה יהיה נכון לוותר על הרצון לדעת את הקב"ה דרך הדברים הפשוטים גם, דרך 'כל קרן אור, בכלך נבט ופרח, ברוח קלה של בוקר ובדממה של ליליה מכוכב' [כלשונו של הRב] אני לא יכול להגיד שאין בי מבטי קנאה פעמים בכל מני אנשים מהזרמים הנאו-חסידיים מבחינה מסויימת... אני לא יכול להגיד שאני לא משתומם למראה בחורה המלאה כולה זוהר רקיע בעודה נעצרת באמצע שדה בראשיתו של הקיץ המרימה עיניה אל-על במבט ובתנועות ידיים של 'האחדות הכוללת', מדברת על התגלותו של ריבון כל העולמות בכל דבר, 'יוצר אור ובורא את הכל' ומצטטת לי את הפסקאות מעין איה... כל כולה אש קודש ודביקות בד' [בד' לא בה'...] ואני עומד כך ממול מביט בגמרא שאוחזת אותי בידי, מנסה להבין איפה המלאך הזה שהבטיחו לי שיישב לי על הכתף וילחש לי בקולו של רב הונא ורב אשי את דבריהם... מנסה בקושי למצוא איפה שמותיו של הקב"ה מתגלים בתוך דיון ועיון על דיני ק"ש שע"ה או באחרונים אין-סוף בדיני ברכת התורה העושים כמעט מכל פול פיל ומכל פיל פול...[כלשון עגנון] אין זו הרגשה פשוטה כלל וכלל לחיות אמונה מורכבת, עד כדי כך שלא פעם מתגעגעים לאמונה הפשוטה, התמימה כל כך, של ילדה בת שנתיים של אברך הנגשת אל ארון הקודש עת הוא פתוח בקריאת 'שמע ישראל...!' בתפילת ליל יום העצמאות.. כולה אור בעניים וברק ילדותי שכזה בשמחת חיים שכזו... 'ספר תורה!!!!!!' היא רצה.. שכן, לפעמים אנחנו נורא מתגעגעים דווקא ל'בשוב ד' את שיבת ציון - היינו כחולמים...' לחלום הזה שקשה להאמין שהוא קורה, ולמצב של החלום, שבו הכל כל כך נהדר... כי החיים הם כבר מזמן לא סרט מצוייר... כבר מזמן למדנו שהקב"ה נמצא 'בורא את הכל', שזה גם 'בורא רע' כבר מזמן למדנו ש'הערבים לא יכולים פשוט להעלם מחר על הבוקר סתם ככה ואז בטח הכל יהיה בסדר...' כבר מזמן למדנו את האמביוולונטיות של 'כשאתה תגיע לצבא, כבר לא יצטרכו את זה...' [ואני יודע שגם אני אגיד את זה לילידים שלי, וגם הם...] כבר מזמן למדנו את הערך של ברכת הגומל, ובכינו את הקושי של 'המקום ינחם אתכם...' כבר מזמן ראינו וחשנו בבשרינו ששום דבר לא מובן מאליו, ששום דבר לא בא לבד, ששום דבר לא יעשה אא"כ אנחנו נעשה אותו ונעמול עליו קשה קשה קשה קשה, עם הרבה סבל יזע ודמעות. וככה זה הכל - לימוד תורה, אמונה, מדעים, מידות... וכן, אפילו אהבה... כבר מזמן חשנו את ההרגשה הזו של 'אוף נמאס!', כי כבר כמה אפשר. יכולו לחוש כבר את החוסר רצון של נשמתנו לרדת בכלל לעולם הזה, לצאת מהחלום על מיכאל מקריב קורבנות בביהמ"ק של מעלה, את הסבל הזה שנשמה סובלת כל הזמן שאין היא מקבלת את מה שהיא צריכה, שממעיטים כל כך במזונה, שמתעלמים ממנה ושוכחים אותה כל כך... [ואז גם כותבים על זה יצירה...] כבר מזמן הרגשנו את הרגש העצום הזה אותו מתאר כל כך נפלא הRב בספרו - "...ועם זאת, החברות והידידות אין בהן כדי להפיג את החווייה מליאת הסבל של בדידות המלווה אותי תדיר. אני בודד משום שמדי פעם חש אני שנעזבתי והורחקתי על ידי הכל, אפילו על ידי ידידי הקרובים ביותר...' של המפגש הבלתי אמצעי הזה עם הגילוי הקיומי עם הקב"ה - במרחק שבינך לבינו... על כך שהוא -כל-כך- רחוק, לאו דווקא במשמעות טרנסצנדנטאלית... אלא רחוק ממש... 'הורחקתי על ידי כל' ואת כל הדברים האלה, מזורם נמצא בתוך אותם דפים מצהיבים, או שצהובים הם מראש, עם הגופן המרתיע כל כך הקרוי 'וולינא' [עוד לפני גוטמן...] בתוך אותם מילים קשות להבנה המפוצצות כל כך באמת במשפטים ארוכים ארוכים בעלי תמורות רבות בתוך ספרים לבנים כשלג, בעוד ספרים רבים המונחים כאן מאחורי רק מחכים לתורם, אשר יגיע [אני מקווה...]. ומעל לכל, עדיין, הרצון נשאר. לאמונה פשוטה כזו, למשהו שקט כזה, עדין כזה, בתוך כל ההמולה הזו שמסביב.. בתוך כל הרעש הזה שמסביב... [בבחינת 'כולם מתחתנים סביבי ורק אני מחפשת רגע של שקט...' כמשל.] לרגעים קטנים כאלה של נסיעה ארוכה לייד נופים נהדרים ופורחים כשמוסיקה נהדרת מתנתנת לה ללא מילים באוזניות... בשירת ציפורים כה רבות על עצים גדולים המסככים את דרכך עוד לפני הנץ החמה עת אתה ממהר לבית הכנסת, ולמרות זאת עוצר לכמה שניות קטנות - לקבל קצת מהיופי, מהשלמות... מרגעים כאלה, קטנים כל כך וחולפים כל כך, שאתה יושב לך בבית המדרש ומביט באנשים שמסביבך, תופס פתאום כמה אנשים -טובים כל כך- מסובבים אותך, וכמה עגנון צודק בכל כך הרבה סיפורים... אנחנו חיים אמונה מורכבת כל כך שפעמים לא מעטות אולי יתישו אותנו ויעייפו אותנו - - דווקא אז נמצא, אולי, את הרגעים הקטנים האלה של האמונה הפשוטה, התמימה, שיפעלו בנו כמו תפילה בחסיד של ריה"ל, ויתדלקו אותנו להמשיך הלאה - בידיעה - שבכל מורכבות, ישנה גם אמת פשוטה. מסקנה מתבקשת - - כל שבת שלישית לעשות טיול לירושלים... [סתם סתם... ^_^] [ליצירה]
- [ליצירה] חחחחחחחחח פחחחחחחחחחחחחחח מה זה?? התעלת על עצמך אפילו??? איזה מן תגובה זו?? D-: צבקתי שעה. [פשוט ענק!] [ליצירה]
- [ליצירה] ואאההה!! איזה מגניב! יצירה -שלי- ועם סוף טוב!!! כן כן! לכל דבר יש פעם ראשונה... [ליצירה]
- [ליצירה] ממממ [ד.א. אני חושב שמונולוג צריך להיות קצת יותר ארוך לא? זה נראה לי כמו שירה?] הזכיר לי מאוד מאוד מאוד איך שהוא את 'איש האמונה הבודד' של הגרי"ד...שמבחינה מסויימת המסקנה שלו היא דומה למה שיש פה... [ליצירה]
- [ליצירה] לא אוהב להרוס מסיבות אבל 'לחיות את הקב"ה' זה הגשמה....:) [ליצירה]
תגובות