גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה.
נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל.
מין יחסי גומלין שכאלו.
אהבתי (:.
הזכיר לי את הטיוטות שנעמי שמר צירפה לספרים שלה..
וכמובן שתמיד מעניין לראות כתב יד של אנשים, שבד"כ רגילים לקרוא אותם בכתב הרגיל הזה של האתר...
אז תגיד, חזרת?
אחרי הפרידה הדרמטית?..
[ליצירה]
---
גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה.
נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל.
מין יחסי גומלין שכאלו.
[ליצירה]
...
אהבתי (:.
הזכיר לי את הטיוטות שנעמי שמר צירפה לספרים שלה..
וכמובן שתמיד מעניין לראות כתב יד של אנשים, שבד"כ רגילים לקרוא אותם בכתב הרגיל הזה של האתר...
אז תגיד, חזרת?
אחרי הפרידה הדרמטית?..
[ליצירה]
היי איזה מגניב!
חכיתי כבר זמן רב שתהיה פה איזה יצירה של סו... היה חסר לי באמת בזמן האחרון הסיפורים האלה...
[ד.א. נראה לכם שסו. כתבה את התסריט של 'פיינל פנטסי 7'?]
בקיצור - יפהיפה!
כמובן רק חוץ מדבר אחד שדורש תיקון מיידי...
מנגו-בננה-מלון!?!?! מי שותה את הרעל הזה בכלל?!?!?!
שוקולד - שוקולד - שוקולד...
אה כן,
ושוקולד - שוקולדצ'יפס...
^..^
[ליצירה]
ד.א...
שאלו אותי מה זה הסימון הזה שאני עושה הרבה...
^_^
הוא די מתאים כתגובה ליצירה הזו ומשדר את מה שעשיתי בסוף הקריאה - אז נסביר אותו פה...
^_^ אומר בעצם..
אה... איך נסביר את זה...
ראית פעם חתול? (אני משער שכן...) כשמדגדגים אותו/ מלטפים אותו ככה בצוואר תחת הראש הוא עושה כזה פרצוף מעונג... כמו ילד קטן ותמים שצחוק צחוק תמים כזה או מפסוט מעצמו... (אצל רוב החתולים זה ככה)
הכוונה היא ל'מפסוטיות מעצמי' או 'מאוד מאוד נהנה בחמודיות שכזו ממשו שעשיתי'
או כמו שניסחה את זה ממש טוב סו -
^_^ = החתול הנאצי שלנו
"_)
[ליצירה]
הממממ
הייתי מדפיס את זה ושם את זה במחברת על 'איש האמונה הבודד' של הרב סולוביצ'יק. מעביר תחושת בדידות חזקה מאוד, מעביר גם את נקודתו של האינדיוידואל בתוך עם ישראל מבחינות מסויימות, וכן מבחינות אחרות את עמ"י בעמים... [ד.א. מישו שם לב פעם שההבדל בין עמ"י לעמים זה סה"כ מ' סופית?]
אבל - מה שגם, כאחד שהיה בנקודה נורא דומה לזו, ביצירה הזו חסר משהו חזק מאוד וחשוב מאוד -
פתרון.
הפתרון לא פחות חשוב מהבעיה, היתה לי תקופה לא קצרה שהתמקדתי ביצירות על סף יאוש ללא אופטימיות או פתרון בסוף - רק בעיות - ולבסוף ראיתי את העניין הפשוט ש'קל מאוד להביא את הבעיה, החלק החשוב והאמיתי הוא להביא את השלילי - אבל גם את הפתרון...'
[ואוו.. כמה שיש בזה ברב זצל ובRב זצל.. חבלז...]
ואם כבר מדברים על פתרון, ועל הרב סולוביצ'יק - הפתרון שלו לבעיה הוא חזק מאוד.
[חלק מהפתרון הוא, ד.א., נובע מעצם העובדה שהאדם הוא יצור כריזמטי, חברתי, לא בודד, באופן אפריורי. מוטבע מראש. כך הוא נוצר.]
ולצורת היצירה?- כתוב חזק. וגם יפה.מקיף בהצלחה את כל חלקי החברתיות שיש לאדם כמעט. [אני משער שאת אלוקים אי אפשר בדיוק להכניס פה ליצירה....]
שווה. [רק הסיום הטוב? איכה?]
[ליצירה]
המממ מסכים גם
והאמת גם אני קפצתי [חוץ מבגלל שאני תמיד קופץ בזה...] כי זה הזכיר גם לי כמה וכמה יצירות שלי וכמה וכמה מצבים שאני מעדיף לא להזכר בהם כי ברוך ה' עברתי אותם..:)
מה גם צריך להיות גם מציאותיים ולראות שבאופן פרטי, ספציפי ממוקד וצר - היצירה שלך קיימת בעודה וקיימת בחזקה...
ואת יודעת מה? - צודקת! אין צורך להסיף מלאכותית פתרון. אם הוא לא בא באופן טבעי לא צריך לשים סתם.
-- ובשביל זה בעצם יש את התגובות:))
להוסיף דברים שהם לאו דווקא ממין היצירה:)
אמנם ביצירה לא מתאים לשים את הפתרון סתם כך - אבל כתגובה זה מתאים בהחלט! - כך גם ביצירה שמראה את הצד הזמני והמצומצם של הכאב הזה ומציגה אותו חזק ויפה כל כך - עדיין על ידי תגובה שמזכירה ומכניסה את היצירה הזו לגבולותיה והגדרותיה - כך ידעו שמצב זה הוא רק זמני והישועה והגאולה קרובה לבוא תמיד..:)
תודה שוב.
תגובות