עוף עם פלאפון
-
האמת אני חייזר, אבל אני לא מספר את זה לאף אחד כדי שימשיכו לחשוב שאני בייניש בשיעור ו' ...
לקט יצירות
- "כי קרבו לבוא..."
- רקע חדש וארצי-ישראלי לווינדוס 2
- ספק ברכות להקל.
- שהחזרת בי טהורה... - גרסה מחודשת
- רקע חדש וארצי-ישראלי לווינדוס 1
קשור אלי
- [ליצירה] --- גם לי יש קטע כזה שכתבתי לפני חודש באחד הלילות, ואותו כתבתי כקטע מהלב, בלי צורה. נראה לי לפעמים, שאחרי שכתבת שיר בפרץ של התרגשות, ואז אתה מוחק או משנה בו איזו מילה כי היא לא תתאים למשקל, הוא גם מאבד משהו, אבל גם מקבל. מין יחסי גומלין שכאלו. [ליצירה]
- [ליצירה] היי! זה יפה ממש! אהבתי גם במפגש =) [ליצירה]
- [ליצירה] ... אהבתי (:. הזכיר לי את הטיוטות שנעמי שמר צירפה לספרים שלה.. וכמובן שתמיד מעניין לראות כתב יד של אנשים, שבד"כ רגילים לקרוא אותם בכתב הרגיל הזה של האתר... אז תגיד, חזרת? אחרי הפרידה הדרמטית?.. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך רכבת ישירה לאהודות. כל כך! [ליצירה]
- [ליצירה] ממממ [ד.א. אני חושב שמונולוג צריך להיות קצת יותר ארוך לא? זה נראה לי כמו שירה?] הזכיר לי מאוד מאוד מאוד איך שהוא את 'איש האמונה הבודד' של הגרי"ד...שמבחינה מסויימת המסקנה שלו היא דומה למה שיש פה... [ליצירה]
- [ליצירה] היי שיר מובן! למרות שהוא קצר! מגניב! הפעם אחרוג ממנהגי ולא אאריך בכל מני ציטוטים וכדומה [נו.. זה בכל מקרה אחרי הכל 'שירה'... אני לא רוצה להרוס לעצמי את הפרמה של 'לא אוהב שירים...''... [סתם אני פשוט שפוך לחלוטין...] אבל רק אציין שיש בזה ממש הרבה הרבה! רק שתי טענות לסיום - האחת - למה דווקא מפסגות? פתח תקווה כבר לא טוב? :) והשניה - יש משו אחד שהורס את השיר הקצר הזה לחלוטין מכל מקום אפשרי ומכל צד...... אתם בטח כבר יודעים על מה אני מדבר... <תהיה בשקט נעל בית ותתן להפגין כבר!> נ-י-ק-ו-ד!!! [או יותר נכון נקודה אחת 'חולנית' לחלוטין.... שעושה כזה רווח כזה באמצע המילה [עד כדי כך שאפשר לשים מקף באמצע אפילו!!].... אני עדיין דובק בעמדתי - ניקוד מלא לכתבים ויצירות - ---ר--ק--- אחרי שהתצורה של צורה תהיה כמו דף... שחור ע"ג לבן בגופן של עיתון או להבדיל כתב זצ"ל... עד אז - די לניקוד!! צאו כולכם נגד החולם! חולם צא - מחיינו נקודה סימן קריאה! הפסק - להפריע לנו בקריאה! תודה רבה. עופים. בוגר אלפי. [ליצירה]
- [ליצירה] שיאו! חמוד! (רק לא בד"כ קונים טלית רק אחרי שמתארסים?! אז למה 'יום יבוא'?! אם כבר 'עוד קרב היום...') [ליצירה]
- [ליצירה] איזה מגניב! מכיאל??? [סתםםםםם] מזכיר את המחברות שלי... [טוב בעצם לא, אבל כולם אמרו את זה אז גם אני רציתי..] רק שני דברים לא הבנתי.. איך זה שהמעבר מווקטורים לטריגו כל כך מהיר? ולמה שחכת שם למטה מינוס?!?! [או בקיצור - פיי סמח סמח סמח... 5 יחידות הא? מזכיר נשכחות ממש...] [ליצירה]
- [ליצירה] רגע אבל רק תיקון אחד... חסר הרבה הרבה הרבה סימני פיסוק, בעיקר נקודות. בטח זה קרה בגלל שעשית הרבה '...' והוא לא מציג אותם... [בעצם לא יכול להיות... ראית פעם את היצירות שלי? ^_^] וגם יש פה ושם שגיעות כתיב, בעיקר בגלל שהקלדת מהר ויד שמאל הקדימה את ימין... [ליצירה]
- [ליצירה] מגניב! מזכיר לי את אבאניביאובואבה... [ליצירה]
- [ליצירה] ואני פשוט תוהה איפה לעזה-וירחו-תחילה מצאת מנועל כל כך רקוב?! סתם... יפה. הפוקוס מעצבן קצת את העין, אבל זה עדיין יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כבר עסק של 'אמונות ודעות'. השקר שלי סוביקטיבי, אתמהה. האם מה שהתורה אומרת הוא סוביקטיבי, אתמהה. גישת ה'אל תשפוט' כן מביאה ל'לית דין ולית דיין'. האמת סוביקטיבית, ואין לי שום גישה אליה. אז אין שום דבר שבעולם חוץ מהסכמות חברתיות. וכאדם דתי, אורתודוקסי, בייניש, איך שלא נקרא לזה אני שואל - היכן התורה בעסק? אם ניגשים ליצירה כאדם חילוני, נהדר. אך כאדם דתי אין דרך להסכים לדבר כזה. =========== לסיום, מה שאומרת טל בו אין מחלוקת בדברינו - אכן זה תלוי איך תופסים את המושג 'יצירה' - על זה התחלנו דבר במפגש בחנוכה שהיה איפה שהוא קרוב לביתי... מה יצירה באה לעשות - האם היא באה להעביר משהו מן הנפש, שמא משהו מסויים, האם יש לה מטרה כשלעצמה וכו'. אני הבאתי את דעתו של הרב קוק בעניין אז וגם היום, שיצירה צריכה לדבר על -הכל- וכל דבר שנמצא בנפש שיש לגלות צריך לגלות. רק עדיין יש לזה כמה מגבלות קטנות של הקב"ה. אז נכון, אם יצירה באה להעביר כל דבר שבא בליבי, וכל רחש שעובר בו - אז נכון, יש ליצירה זו מקום, אלא שאמרתי שלדעתי יצירה צריכה להיות משהו יותר מזה, גבוהה מזה, עמוק מזה. כל הזמן דנים בזה מחדש - האם יש מקום ליצירות 'ישנם 10 סוגים שונים של קורנפלקס' [למי שזוכר]. זוהי דעתי, ואותה אמרתי בנחרצות יתר אולי... ושוב - מה ההבדל בין יצירה כזו לבין יצירות שמצונזרות? [מבלי [!!] לעורר את שרשור הדיון על הצנזורא מחדש.] גם ריה"ל כתב דברים שנויים במחלוקת, נכון, גם היום הרבה אנשים כותבים דברים שנויים במחלוקת, נכון. לכתוב דברים שנויים במחלוקת זה לא בעיה... :) הרעיון הוא מה עושים עם הדברים האלה, ולמה הם משמשים... אמנם לא פגשתי את ריה"ל אף פעם - אך אני די בטוח שהוא -כן- עשה A Eילו תמורות בנפשו אחרי כל המחלוקות שהיו על שירו האלה, אין זה משנה לאיזה צד. אני לא חושב שיצירה כזו ראויה לפרסום, מאחר ואין זה מעשה שראוי לפרסום. לא כל דבר צריך להעלות על שולחן הדיונים [ובלי דוגמאות...]. [וד.א. אם התכוונת לגבי היצירה, נכון. אך אם התכוונת לגבי תוכנה - אשמח אם תאירי את עיננו היכן טמונה המחלקות, כמדומני שעוד לא קם הרב שאישר את מה שכתוב לעיל מבחינה הלכתית... {ו-גם- הרב שרלו שהולך בדרכו המיוחדת כתמיד.} ושוב, התחלתי את דברי מבחינה רעיונית ואמונית, הדברים שאומר הרב סולוביצ'יק חדים כטער בעניין, ואלכ"ל. [אין לי כח לצטט..] ^_^ [ליצירה]
- [ליצירה] הייי נדלקת על ה [7] הא? ... תחושת בדרך-לעונג-שבת-טוב-להודות-לשם? פייט איט! ריד ברסלב'ז סטאף וויבאוט אול דה קאבויילה!!.... סתם סתם. צודק בהחלט. שמחה באה מזכרון, דבר שמעל הזמן. לפעמים חווים אותה מחדש, ולפעמים נזכרים בה רק בהקשר לעבר... ['שני סוגי זכרון', הרב סולוביצ'יק...] [ליצירה]
- [ליצירה] חזק ובעייתי ביחד. פעם שמעתי איזה שהוא משפט בעל משמעות עמוקה [שאני בדרכי עדיין אל סוף עמוקה, מסתבר שזה משו עמוק מאוד...] - "אל תפרט על מה יש לך להתנצל... פשוט תתנצל על עצם קיומך. הוא מספיק רע וכוללני כדי להכיל בתוכו כל דבר רע שאפשר להתנצל עליו" המשפט הזה נראה פה מיושם על שני הצדיים די חזק.... [ובאותה הזדמנות - תודה למביא המשפט, לא ידעתי שהוא יתאים בדיוק למשהו כל כך מהר...] ברם, אולם, אבל, הנקודה שמועלית פה גדולה לא פחות - היא גם בעייתית - ידוע הסיפור על הספינקס במצריים, למה האף שלו קצת...אה... קצת 'לא'... - האגדה מספרת שהפסל שלו היה, ככל הנראה, הפרפקציוניסט הראשון.. הוא פשוט כל הזמן רצה שהאף הזה יהיה 'ה-'אף בה' הידיעה... [לא יודע איך אומרים את זה במצרית עתיקה... כנראה שהוא רצה שזה יקרא על שמו של ה'תות ענ-אף עמון' או משו כזה...] - הוא רצה ליצור את היצירה המושלמת ביותר... משו שגם בעוד 3800 שנה ישבו דוקטורים בסטזים שלהם לניתוחים פלאסטים וישתממו 'איך לעזה ויריחו תחילה הוא עשה את זה??' [טוב, יותר לכוון 'איך לפיתום ורעמסס תחילה הוא עשה את זה??']... תיקן, תיקן, פעם פה, פעם שם - פה עיגל, פה סיטט, פה חתך.... עוד ועוד ועוד שזה יצא -מ-ד-ו-י-ק-... ובסוף האף נשבר....... הרצון האישי לעשות משו -בגלל האחרים- או -בשביל האחרים- הוא קשה, הוא לא במקום. התכונה הזו נקראת 'פח זבל של חיים' - שאדם לא עושה דבר מעצמו אלא הוא פשוט 'פח זבל מכל מה שבא', כל מי שבא הוא רוצה למצוא חן בעייניו אז הוא לוקח לו את הזבל... [או משו כזה...] זו תופעה שבאה גם מלקיחה לא נכונה של הצעות או ההערות או תוכחות מהאחר וכו' וכו'... זו סוגיא ידועה. אז מצד שני, אין בעצם -באמת- על מה להתנצל 'בפני האחר' - אלא בפני עצמך. --- ומצד שני, הדבר גם מעורר את רגשותיו של האדם העומד ויודעו את חטאו, הרגשת החטא המדכאת והקשה, תחושת ההרחקה והצער הנוראי שאין מילים להסבירו... שבעצם אין באמת דרך 'לתרץ' דבר לא בסדר שעשינו - אלא לבקש 'סליחה'. להשתמש במידה שהאלוקים משתמש בה, ורק בזכותו היא אפשרית - לסלוח., לאחרים, לעצמנו. ואני אומר? לא כעסנו, ולא כועסים. בעיקר מעודדים. -אל דאגה!- אומרים. אט אט, החיים לוקחים זמן, את תראי, כמו כולנו, איך בסוף תמיד צוחקים על השירים האלה מתענגים עליהם בנוסטלגיה 'היימים שהיו קשים לי' 'הימים שדרבנו אותי להתקדם' 'הימים שבזכותם היום אני כל כך גדולה. כל כך חזקה'. זה טוב יצירות כאלה. <סורי על ההתפלספות הביינישית... פשוט אני חייב להוציא קצת מהמתחים הבינישים של בין הזמנים על משהו....[אוף איפה החבורתא שלי?? אני כבר כמעט שבוע לא צעקתי על אף אחד 'אתה לא מבין?!?!?' או 'איך אתה מבין דבר כזה בכלל??? הרי קראנו בדיוק את אותן שורות בגמרא!!!' ^_^]> [ליצירה]
תגובות