[ליצירה]
::)
על זה אני אומר - ברוך ד' שעשאני אולטרא-אורבאני, כך שבנתיים אני לא צריך להכנס לדיון שנורא מזמין כאן...
ואני לא מתחיל להבין בכלל את השיר הזה - הרי כל פעם מחדש כשיש ברית כולם שרים מה האידיאל ומה אנחנו -באמת- מצפים מהילדים -
"יברכך ד' מציון - - - וראה בשלום ירושלים.
אורבאנים לבניך - - - שלום על ישראל!"
ואני חוזר שוב - איך מגיע 'שלום על ישראל' - לכש, ומיתוך, ה'אורבאנים לבניך'!
יה"ר שתרבות הקניונים תכבוש את כולנו, ושלא יהיה עוד קניון אחד בארץ בו לא מכריזים בכריזה ש'עכשיו מתנהלת תפילת מנחה בביה"כ בקומה II'...ו'מבצע ש-ח-ב-ל על ספרי הרב זצ"ל!!! רק עכשיו!'...
[ליצירה]
שוב עולה בי הדיון
האם בכל יצירה שואלת צריכה להיות גם תשובה? [או - האם להגיד גם כאן ש'חסר סיום ליצירה - תשובה לשאלה' או שבעצם שאלות שכאלה, יותר נכון - הרגשות כאב שכאלה, לא אמורים להיות עם תשובה?]
[ליצירה]
...
:-] או... זה באמת קיטצ'י...רק הייתי מצפה לאיזה שהוא פרפר שיתעופף שם [או שלא..] כדי להעצים את המעבר... {יוו.. בסיפורים האלה המעברים שלך ממש חלקים! <הייתי אומר 'נא לרדת למציאות בבקשה..' אבל היית עונה לי בטח 'מה, הרב זצ"ל לא מציאותי היה?!'..^_^>}
דוגמא טובה לדבר, 'הליכה והרהורי חזרה'... הרבה רעיונות ניגוד למדתי משם... [-בדר"כ צריך להעצים משבר כדי להגיע למסקנה חיובית, כ"כ.]
גרעין מעולה של סיפור, כתוב טוב ומסוגנן... [רק ל'טרגד' [מלשון טרגדיה] או 'להרא' [מלשון הראויות...] את הסיום... איך זה יכול להיות שתוך שניה יש פתאום קרן אור אם בכינו עכשיו שעתיים? [טוב, זה בד"כ כן.. לא דוגמא טובה אוף...P)]
והכי אהבתי - איך שבסיפורים אנשים יכולים לחשוב משפטים מעוצבים כאלה... {או - איך זה שכולנו בסיפורים חושבים כמו ש"י עגנון או מרים ילן שטקליס לפחות...
פשוט ניסיתי את זה פעם.. ואףפעם לא יצא לי שחשבתי 'להיות, או לא להיות! זו שאלה!!' אלא פשוט יצא לי 'יווו.. איזה באסה....' :))
[ליצירה]
הוו...
כמה מוכר ויפה... ומשפט סיום חזק ביותר. [רק איפה האופטימיות, והלדון כל האדם לכף זכות, וה'אין יאוש רק בשמחה!' וכו'?]
כן, זה מוכר. אפילו כאן בתוך הבועה המחוממת והנהדרת...
[רק דבר אחד אני לא מבין... 'עוד בוקר - שוב צריכה לקום'... לקום?! יעני להתעורר כי הלכת לישון?! [בוקר!?!?!] סתם סתם..]
[ליצירה]
....
זה לא 'סתם' חשיבה חיובית - זו חשיבה -נכונה-.
על זה כבר אמר רב אחד שיש שני סוגי אנשים בעולם, פסימים וריאליסטים... [חפשו את זה ב'ציטוט'...]
כמה נכון התהליך הזה... לשבת ולחשוב פתאום - בד"כ בימי הולדת... - מה עשינו, כמה טעינו, כמה ביזבזנו את הזמן... רגשות אשמה ימלאו אותנו, נבהל עת נראה את אפסותנו אל מול המציאות הכה כובלת...
ולפעמים דווקא מתוך החושך הזה, מתוך ההבנה הזו של כ"כ קרוב, אבל כ"כ רחוק, דווקא אז פתאום תעלה לה המחשבה הטובה, האמיתית יותר. המחשבה ש-למרות כל הדברים שלא עשינו, ושטעינו, ושנכשלנו - - אנחנו צריכים לראות את הדברים ש-כן- עשינו ו-כן- הצלחנו... כי עשינו המון. זו =זכות= להיות בעל נפש רגישה מספיק לדעת את מה שלא הצלחנו, לא כולם שמים לדברים האלה לב בכלל... וזו זכות שמראה שיש בנו את הרגישות המספקת ואת הכוח המספיק - לראות גם את הדברים הטובים, שבטוח עשינו [אחרת איך זכינו?]... ומתוך כך לאגור כוחות ולהתחזק שוב...
ולקום...
אהבתי מאוד!
[ליצירה]
יוווו
זה פחות או יותר נותן סיכום מתומצט של חצי (טוב לא חצי.. חצי ממה שלמדתי בנתיים..) מהמאסות של הרב סולוביצ'יק...
קהילה של ברית, אחדות ושייכות אונטית וכו' וכו' וכו' וכו'...
מה לעשות.
כן זה נכון.
כשאדם נותן לאחרים - הוא לא רק נותן לעצמו (כי השני יתן לו מתי שהוא גם) - אלא בגלל שהוא לא -יכול- לא לתת לו! הוא 'שייך' כביכול לשני גם...
(כשמישהו עוזר לי, בעצם זה שהוא מקדם אותי במשהו, הוא רכש כביכול זכות על אותה התקדמות שאני עשיתי... יש לו עכשיו 'בעלות' על חלק ממני - אני שייך לו במובן מסויים... הנקודה היא, שהייתי שייך לו גם מקודם... שהרי כולנו נשמה אחת. כנסת ישראל.) [ציטוט ספונטני בלבד)
תגובות