[ליצירה]
....
זה לא 'סתם' חשיבה חיובית - זו חשיבה -נכונה-.
על זה כבר אמר רב אחד שיש שני סוגי אנשים בעולם, פסימים וריאליסטים... [חפשו את זה ב'ציטוט'...]
כמה נכון התהליך הזה... לשבת ולחשוב פתאום - בד"כ בימי הולדת... - מה עשינו, כמה טעינו, כמה ביזבזנו את הזמן... רגשות אשמה ימלאו אותנו, נבהל עת נראה את אפסותנו אל מול המציאות הכה כובלת...
ולפעמים דווקא מתוך החושך הזה, מתוך ההבנה הזו של כ"כ קרוב, אבל כ"כ רחוק, דווקא אז פתאום תעלה לה המחשבה הטובה, האמיתית יותר. המחשבה ש-למרות כל הדברים שלא עשינו, ושטעינו, ושנכשלנו - - אנחנו צריכים לראות את הדברים ש-כן- עשינו ו-כן- הצלחנו... כי עשינו המון. זו =זכות= להיות בעל נפש רגישה מספיק לדעת את מה שלא הצלחנו, לא כולם שמים לדברים האלה לב בכלל... וזו זכות שמראה שיש בנו את הרגישות המספקת ואת הכוח המספיק - לראות גם את הדברים הטובים, שבטוח עשינו [אחרת איך זכינו?]... ומתוך כך לאגור כוחות ולהתחזק שוב...
ולקום...
אהבתי מאוד!
[ליצירה]
הייי
נדלקת על ה [7] הא? ...
תחושת בדרך-לעונג-שבת-טוב-להודות-לשם?
פייט איט! ריד ברסלב'ז סטאף וויבאוט אול דה קאבויילה!!....
סתם סתם.
צודק בהחלט.
שמחה באה מזכרון, דבר שמעל הזמן. לפעמים חווים אותה מחדש, ולפעמים נזכרים בה רק בהקשר לעבר... ['שני סוגי זכרון', הרב סולוביצ'יק...]
[ליצירה]
טוב מעט הוספה...
היה פה פעם דיון ארוך מאוד לגבי 'צינזורים', ודעתו של N. ידועה כמדומני, גם את דעתי שמעו בצורה [...] כזו או אחרת במפגש של חנוכה, ואני עומד בדעתי - יצירה לא אמורה להתייחס רק לדברים 'דוסיים' במהותם, ספרות לא אמורה להתייחס רק למדרשים וסוגיות בעיון... ספרות -צריכה- לעסוק גם בדברים הכי 'גשמיים', בדברים הכי אנושיים והכי טריוויאלים... גם עגנון כשכתב את 'שני ת"ח שהיו בעירנו' לא התמקד דווקא בסוגיות שהם דנו בהם, אלא יותר בחיים כמות שהם... [ודווקא ככה המסר הכפול יצא כ"כ חזק...]
אז כן - ספרות צריכה לעסוק גם בבית מדרש בפנים - אבל גם בחיים סתם, גם בסיפורי ספינות ונמלים וחיות אחרות - וגם וגם וגם וגם וגם [חברונא..] באהבה. כן. [ואין כמו האתר שלנו שרוב הכתוב בו עוסק במונח זה...^_^]
-אבל-
יש כלל אחד שצריך לדבוק בו -
===לא לשקר.====
אפשר להמציא סיפור, להמציא דמויות וסיטואציות ורעיונות ומסרים והכל - - אבל לא לשקר. לא להגיד דבר ההפוך אל האמת. [ולא, אני בהחלט לא מתכוון ל'ספינות ברזל ההולכות באוויר'....] אסור לנו לסלף את האמת ולתת גישה לא נכונה אליה, גישה הנוגדת את הרוח ואת הסגולה ואת ד'.
אז נכון, אפשר לכתוב יצירה על מחנה פליטים פלאסטיני מנוקדת מבטו של ילד בן 10 שבסוף נתפס עם מטען, כמו שאפשר להכניס יצירה על מכות מצריים מנקות מבט מצרית [.....] - אך המסר, המתיחס לאמת, צריך להיות ברור... נחמד נחמד - אך כשמתעסקים עם הרוח והנפש צריך להגיד אמת.
והיצירה הזו לא אמיתית. סליחה. האם ישנו הבדל בין היצירה הזו ליצירות מסויימות אחרות ש-כן- מצונזרות [לאלה שיודעים על מה מדובר, היה על זה סערות לא מעט.]
================
למען הסר כל ספק - אין שום גישה שלילית לתופעה, מבחינה אנושית, נתייחס אליהם באותה אהבה ואחווה שמתייחסים לכל אחד, אך התופעה מנוגדת לתורה, את זה אסור לשכוח. לא העלנו אף אחד על המוקד, אך לא נבוא ונגיד 'תודה שאתה עושה כך, המשך כך! זה טוב! זה בסדר...'
[ליצירה]
טוב
אחרי קריאה חוזרת ונשנת של היצירה הצלחתי להבין סוף סוף -
כשיר, קשה לי להבין, מאחר ואני לא מבין שירים..
אבל זה - אפאטיות, מובא ביצירה באופן חזק ביותר.
כל שורה ושורה מביאה יותר חזק את 'חוסר העניין', כל שורה מחזקת את ה'עייפות' הזו של האפאטיות...
הכל חוזר... רגעים קטנים...
הכל בעצם הוא חוזר על עצמו, רצף של שניות, של 'טאקים', שבין לבין פה ושם קורים דברים...
משחקי המילים עם המטרונום [טאק טאק...] מצויינים!
ואמרו שיש גם נימה אופטימית בסוף.
בקיצור -ממש טוב.
עכשיו, רק שתי נקודות בהן הייתי שם דגש - חלק ממשחקי המילים מורכב -מדי- [אני ממש טוב במשחקי מילים ב"ה, וחלק פה לקח לי ממש הרבה זמן לתפוס] - למשל 'משו חזק תקדים', הייתי אולי מנקד את זה, מאחר ובאופן טבעי שמתי פתח תחת הק' וזה יצר מילה חסרת משמעות... טַאקְדִים - אולי כך זה יותר מובן?
וגם - הגאז'? (זה לא ג'אז?)
וכן החלק עם הקלסר, טוב לא היה לי כזה, אולי זה מסביר למה לקח לי זמן להבין...
והדבר השני, אולי חשוב עוד יותר - היחס של הזמנים.
מאחר ומדובר במטרונום, יש לו קצב קבוע, וזו בעצם המטרה של היצירה - הקצב הקבוע של הטקים, - אז מבחינה משקלית אולי היה כדאי לאזן את ה'טקים' על כל הבהרותיהם - באופן שווה... שיהיה בניהם, מבחינת משקל או רצף שורות, מרווח שווה... פשוט זה יוצא שיש לפעמים שזה 'טאק טאק' [נשמע כמו שני טקים ולא אחד........ועוד אחד.... היצירה עצמה צריכה להיות די איטית לא? הייתי שם '...' בין אחד לשני אולי..] ולפעמים יש 'טאק'... והטאק הבא רק שלוש שורות אחר"כ... לוקח זמן לקרוא עד שם והזמן שעובר נראה לא 'מונוטוני'...
[אולי זה בעצם חלק מהיופי של היצירה?]
במשפט אחד- יצירה מעולה, (!!) רק, לפחות לי, לקח זמן 'לתפוס' אותה... [זה לא אומר משו רע במיוחד, רק פשוט מורכב... צריך אינטרנט מהיר בשביל זה [או חופשי...]]
[ליצירה]
מה, איפה הפתרון?
מול העניים הפתרון -
'לא מוותרים על גן עדן בגלל שהדרך אבדה...' שבא בעקבות 'אני לא רוצה להכנע'....
המממ... זה נראה לי כמו איזה שהוא פתרון כזה... או כמו שהיה נוהג לצעוק רבי נחמן 'גוועעעעעעעעעעעעלללללדדדד!!!! {חסה וחלילה בלעז] אין יאוש בעולם כלל!!!!'
או כמו, להבדיל, שלמד בע"פ כבר כל מי שראה ת'סרט 'Finding Nemo' - 'ג'סט קיפ סווימינג, ג'סט קיפ סווימינג... ג'סט קיפ סויימיניג סווימינג סווימינג....':)
[או בקיצור בעברית פשוטה - קשה, אבוד, נורא, סופר בעיות, פח זבל של דיעות - ועדיין - רק שניה תנו לי להוציא פה מהכיס את הפתק של 'בשבילך נברא העולם!!' ולהיזכר בכך שהמטרה [כנראה היחידה כמעט] של התכונה הכה אפריורית באדם הקרויה 'גאווה' [רח"לללל...טפו! :-))] המטרה שלה היא בזה...
כמעט נשברים? מתעופפים באוויר של אחרים? - אבל אני לא רוצה להכנע....
נורא קשה??? אפשר להשתגע?? לא מוצא עכשיו את האור למרות שמחפש אותו בנרות מנקודה לנקודה?? - אבל לא מוותרים על גן עדן רק בגלל שהדרך אבדה....
לך, קדימה!
בעוז.
אל היכן שאף אחד עוד לא היה! [טוב זה שליפה קצת סטארטראקית שלא קשורה...:-]]
בעוז - קדימה! [תשלימו לבד את החרוז...]
[ליצירה]
טוב.
אני לא אכנס לדיון כי לא נצא ממנו.
צריך לבוא ולחלק בין התפישה הקבלית של יחס אלוקים לאדם לבין התפישה הנגלית, כשם שיש להתייחס לשיר השירים ומשמעותו באופן זה. יש פה בניין בן כמה קומות, אל לנו לבלבל בניהם.
אמירת החמלה באופן מוחלט היא באמת נוצרית בכמה פלגים בה. היא מובילה לאסון גדול שיצרה הנצרות הקרוי 'חוסר אחריות'. [אין צורך להביא דוגמאות למשמעויות המעשיות מהתפיסה, אולי רק להזכיר דוגמא טובה - צורת חיי המשפחה בעולם ואצל רוב הציבור החילוני, החל מההסתכלות הקונספטואלית עד למעשית בהם זוג יכול לחיות בייחד כמה שהוא רוצה ללא לקיחת שום אחריות על מעשיו [להוליד ילד.] ולא נכנס לעניין.]
זה מעט יומרנות לבוא ולהגיד שאין כיום תפיסה מכאניסטית של היהדות [מכיניסטית?! ^_^] ברור שזו לא הדרך, אך זה קיים בחלק לא זניח של הציבור [גם הדתי וגם החרדי!] אין זו הדרך. ברם יש חשיבות גדולה בקיום מצוות, אין זה העניין אם אנחנו עושים את זה וגם גויים עושים את זה... [ויש לזה אפילו אסמכתא באחד מהטעמים למצוות הקורבנות, למשל, ולמצוות מלך וכד']
ישראל הם עמו של הקב"ה, המטרה שלנו בעולם היא לגלות את הקב"ה במציאות, להאדיר את שמו ולהגדילו בעולם. הדרך לעשות זאת היא קיום מצוות, 'לעשות את דברו'. אנשים לפעמים עושים על מצוות 'ווי' בגלל שהם לא מבינים את הערך שלה ואת המשמעות שלה. ['...אם יהודי היה יודע מה זה...... היה שמח - שמח ורוקד - 120 שנה....^_^]
העולם אכן מורכב מאיזון, זו אחת מהדרכים לפרש את ענייני שכר ועונש, ויש אהבה ויש חמלה. הקב"ה אוהב את בניו. הוא כמו אבא.
כמו אבא.
וגם אבא שאוהב את הבן שלו זהו דבר שיש בחובו אחריות, אחריות דו צדדית, מה לעשות לפעמים צריך 'להעניש', לפעמים צריך לחנך ב'יד קשה', לפעמים גם צריך לגרש את הבן מהבית... זה אחריות. לפעמים צריך למרק עוונות.
ד.א.
אש יוקדת מוסר ש'חברה...חברה... לא צריך להתלהם... זה סה"כ ויכוח.... אני אוהב את כולכם! [אבל מה הקשר ליצירה, אתמהה...]'
תגובות