[ליצירה]
מצמרר באמת.
ומביע חלחלה עמוקה וגם צער עמוק.
עצוב לשמוע שיש מחשבות כאלו בעולם.
מעבר למימד האגואיסטי הנוראי שבשיר - ב'שם הרומנטיקה', או יותר נכון 'אהבת האני'... כדי לא לראות את אשתו 'בלה' הוא ימות עכשיו כשהיא עוד 'יפה'? ימותו יחד כשהם עוד 'יפים'... הוא לא יכול לחיות אם הוא יהיה 'בודד' אם היא תמות לפניו [כאילו שלאלמנים אסור להתחתן...] בחתימה של 'טוב למות שניים מלחיות לבד' -מזכיר את מה שחוה טענה בחטא עץ הדעת 'אתן גם לאישי...'
החסד של ר' עקיבא לגבי שניים ההולכים במדבר ויש להם מימיה אחת לא התקבל להלכה - וגם עם רעיון גדול ועליון יש בו - הוא מנקודה של חסד. כאן הוא מנקודה של אגואיזם.
לא מדובר על הקיימות האונטית של השניים, לא מדובר על תחושת השייכות המתבטאת ב-חיים- אלא בחרדת נטישה הפותרת את עצמה במוות....
מעבר ללגיטימציה של המעשה הלא-ראוי שנמצאת בשיר - יש בו גם הסתכלות לא נכונה על חיי המשפחה - וכן על החיים בכלל. מעשה של התאבדות לא נוגד רק את התורה כי אם גם את השכל, מאחר והוא מעשה שכולו הכנעות ליאוש. [או לטירוף, שלא בטוח דבר שונה.]
החרידה באמת יפה, מי כמוני שלא אוהב שירים יכול לומר זאת כשהוא מוצא חריזה טובה [במיוחד הבית הראשון, כמובן.] - ברם התוכן, הו התוכן.
האם צריך להזדהות עם הדמויות כשכותבים? לאו דווקא, ברם הדבר תלוי במשמעות הכתיבה - 'מדוע כותבים'. האם לכתיבה ישנו ערך מהותי משל עצמו, האם כתיבה זה סתם כמו שירבוט על קיר בשביל שישמעו אותי - או כדי לפתוח שערי בינה, וכדי להביע רעיונות רוחניים שעדיין לא הובעו ומצווה להביעם במציאות? האם על הספרות לגלות גם את מה שהיא צריכה לחסות? להציג את מה שהיא אמורה להצניע?
לכן זה חשוב מה המטרה של הכתיבה. אם השיר באמת בא להביע את הזעזוע ממחשבות כאלו, למרות שהוא לא רומז לזאת מספיק - יש לו מקום. ברם אם השיר בא לפאר ולרומם ובעצם לתת לגיטימציה למחשבות פסול אלו - האם יש לו איזה שהוא ערך רוחני כל שהוא?
אם אני למשל אכתוב שירי נצרות המפארים את אותו האיש, המהללים אותו וקוראים להשפלת עמ"י, או אכתוב סיפור מנקודת מבטו של אנס - והסיפור יציג אותו באופן סימפאתי ובמקרה הטוב יציג את מעשה האונס כדבר ש'לא היה יכול להמנע כלל וכלל' ובעצם נותן לו לגיטימציה - האם יש מקום בעולם לספרות כזו?
כמדומני שלא. שכן על הספורת להרבות אור, ולא את החושך. די לנו שהגויים עושים זאת במשך ההסתוריה - ומדוע נצטרך למעשה זה גם? הצדיקים הטהורים אינם כובלים על הרשעה כי אם מוסיפים צדק...
לכן - כתוב יפה, אבל מבוזבז לחלוטין, וחבל.
[ליצירה]
הה...
על זה רק יש לי להגיד דבר אחד, יחד עם אנחה של הנאה כזו...
'...היינו כחולמים...'
לפעמים ממש קשה להאמין שכל זה זה לא חלום אחד גדול...
ברוך ד'.
הרב אמר בדיוק היום - המתים שלנו - לא מתים - כי הם אלה שבזכותם אנו חיים - הם בעצם החיים שלנו...
וצפירה אומרת כל כך הרבה, כל כך המון צפוף שם בתוך הצפירה הזו... מסרים של התחברות, של 'נתק - זה נגע...' [בנימת פ"הש...]
אשרינו שזכינו לחיבור המופלא הזה של שני ימים אלו. שתוכן שניהם הוא תוכן של קודש.
[ליצירה]
טוב.
אני עכשיו יושב בפינת החדר [טוב לא בדיוק בפינה נו...] ו, אולי לראשנה מזה זמן רב, לא אומר כלום.
....
פשוט מדהים. ארוך מאוד כמו שאני אוהב, מלאאאא בתיאורים כמו שאני אוהב, מרגש כמו שאני אוהב... [האמת אני אוהב יותר סיפורים שמחים..אבל מה זה משנה...]
פשוט...
ואוו... לא יודע אין לי מה להגיד על זה... [חוץ מלהאשים את עצמי ש'עכשיו' נזכרתי להגיע לפה...]
רק שני דברים לציין, הלכתי לאיבוד קצת כל פעם שהחל תיאור צבעוני... אולי בגלל שאני עוור צבעים אולי... כל פעם שהחל תיאור ציור פשוט התבלבלתי לחלוטין. ומה גם, עדיין לא עליתי על ההקשר לרחל ולאה, צריך עוד קצת לחשוב על זה....
[ליצירה]
חחחח
חמוד.
מה שבטוח - אולי ד' שותק... אבל אנחנו -באמת- לא מפסיקים לדבר... ואין כמו בית מדרש כדי להבין עד כמה זה מצחיק...
אהבתי במיוחד את ה'פרקר'...:) [למרות שאני , אישית, עם פיילוט... {בייניש בלאי!!!}]
תגובות