[ליצירה]
מה???
אני?!?!?!?!!? נודניק?!??!?!?!
ולא סתם נודניק אלא נודניק ישן??!?!?!? [אז מה אם אני כל הזמן יושן בשיעורים! אז מה!!!]:)
סתם סתם.. תודה:)
טוב לדעת שאיך שהוא אנשים מצליחים להגיע לארכיון אי שם במחסן איפה שהיצירות שלי נמצאות..:)
ונועה - נכון. ואפילו נכון מאוד. זה אפילו מזכיר לי איזה משו מאיזה שיעור שלמד...[טוב טוב בלי להתמרח סתם... ] - בקיצור... נכון.
[קשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים...]:)
[ליצירה]
יפה!
ארוך...
אבל חסר לי משהו ממש מבלבל...
פ י ס ו ק. (או פיסוק וריווח...) כי בכל זאת יש גבול כמה אוויר לקחת לראות.. אי אפשר לקרוא את כל השיר הזה בנשימה אחת. צריך לשים נקודות בסוף כל בית (אולי לפני כל חזרה על 'לא יכול...') ואולי אפילו איזה אנטר פה ושם...
[ליצירה]
לאאאא
מי ניקד את זה?? מה אתם לא יודעים שאנחנו 'דור בוגרי אלפי' לא יודעים לקרוא -עם- ניקוד?!?!?
יש מילים בעיתיות שצריך, אבל -הכ-ל??? זה כל כך הרבה פתאום בעניים...
[האמת, אני פשוט מתמרמר כֹל פעם מחדש על החולם המעצבן הזה שעושה רווח מעצבן באמצע המילה כאילו שחסר לו מקום....... זה ממש מפריע לקריאה החולם הזה... הכל רק לא חולם! תפסיקו לחלום!!]
וחוץ מזה, הייתי מדגיש את הכותרות משנה. עכשיו שהכל נראה 'מלא נקודות' [טוב טוב! אני יודע שהרב זצ"ל כתב מלא דברים על ניקוד, בסדר בסדר!] אבל אז הכותרות נבלעות, ולו רק מעצם העובדה שהן גלמודות ללא אף חולם מעצבן... :-)
האמת, היה לנו אחרי מנחה של ר"ה א' שיעור לנשים ע"י הגרימ"ש [הרב שרלו...] וכל הגברים הוכרחו לשמוע את השיעור מהעזרת נשים.. יעני 'נהפוך הוא' כדי שפעם אחת בשנה נדע 'איך זה לראות אנשים לבנים דרך בד לבן...' [האמת כל הנשים לבשו דווקא שחור... אז בקושי שמו לב...] אמנם בסוף מסתבר שחצי מהגברים ישבו פשוט בטור בצד ורק אני ועוד איזה אחד פרייאר ישב בעזרת נשים.....
אזז....
ככה נראת תפילת מוסף מעזרת נשים?? פססס... וכל זה עוד בלי לראות כלום... [האמת אני אפעם לא הבנתי איך אפשר להתרכז בתפילה שמולך יש תצוגת כובעים ומטפחות כל אחת עם השגעון שלה... אצלנו הגברים הכל פשוט... חולצה, גג זקט... הדבר הכי מרגש אצלנו במקרה הטוב זה הכיפה... אין שום דבר שיסיט את כיכר לבך מהסידור [אולי חוץ מהאלה שמתלהבים שיש להם קיטל {אולי אם הם היו יודעים איזה מן בגד זה הם היו פחות מתלהבים...}]
[ליצירה]
?!?!?!
<פוער פה בתדהמה>
<מרים גבה ימין גבוה>
<מרים עוד יותר>
<משפשף את העניים>
<מצמצמץ>
<לוחץ על 'רענן' ליתר בטחון>
<מתקשר לאנשי קשר כדי לאמת>
<מקבל חיובי>
<פולט צעקת 'מההה' בהפתעה גמורה.>
מההההההההההההההההה?!?!?!?!??!?!?!
ב---א---מ---ת?!?!?! ב-ר-צ-י-נ-י?!?!?!
למה דווקא אני לשמוע אחרון על דברים כאלו הא?!
טוב, אז כ-עונש- במקום לייחל -לך- אני איחל -לעצמי-!
יהי"ר, פאלקון יקר, שכש-אתה- תתארס {למרות שכש-זה יגיע- לא בטוח שתזכור איך כותבים בכלל...} - גם לך תהיה יצירה כל כך נהדרת כמו זו!
כי זו יצירה נפלאה, ממש. בגלל המשמעות.
ושירים כאלה אני אוהב.
זהו.
[ליצירה]
איזה יופי
עמית ממש שמח לשמוע על התגובות הרבות שיש לו!:)
ואני נורא אוהב את אלה שעברו צבא ועד היום יש להם טראומות משם אז הם חיים כל הזמן את הטראומות האלה ומבטאים אותם בבדיחות הכה-בוגרות שלומדים בצבא בדמות ה'צעיר' וה'עזבו אותו - הוא גולני...'
ברוך ד'. כמה טוב להיות שעל החולצה שלי כתוב 'צוות חיים' ולא משהו אחר... ^_^
[ליצירה]
היי וווא
עדיף מאוחר מלעולם לא.
אחלה סיפור, אחלה מסר! [אני ממליץ! ג. פאלקון.]
מה שכן, אולי היה כדאי להקצין, אולי להדגיש, את משפט הקונטרא, מה שקרוי בסיפורות שכאלו 'נקודת המפנה' [יעני השורה שאחרי 'אז הוא מת'...] כי ההמשך נראה עדיין כמו 'סתם' המשך של המחשבה הקודמת ולא באמת איזה שהוא שינוי בחיים... אולי גם את החלק שהוא חוזר היה עדיף להעצים [בפתח לא בצירה... עצים יש מספיק בסיפור..:)] שיהיה סוף אנרגטי.
נקודת התמודדות עם שכול אישי טובה, מעבירה גם את הביקורת על היחס הלפעמים מעיק מבחוץ, וכן את הכעס העצמי מבפנים. [רק איפה הציטוטים של הרבזצ"ל? איפה??? {סתם סתם...} :--]]]
תגובות