רקע חדש וארצי-ישראלי לווינדוס 2
עוף עם פלאפון
-
האמת אני חייזר, אבל אני לא מספר את זה לאף אחד כדי שימשיכו לחשוב שאני בייניש בשיעור ו' ...
לקט יצירות
- כה ארוך, אבל תודה על הדגים.
- לילי זכרון. חלק אחרון.
- פו"פ שלישי מהשמש - 3
- יום חמישי השחור.
- הדף האחרון. חלק ב
קשור אלי
- [ליצירה] באמת בא לרבוץ שם בכיף.. אבל בשני יותר! [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפה לדעתי. (שים לב, לשימושך, הנה המייל פה למעלה..^_^) [ליצירה]
- [ליצירה] אה. טיפה מטושטש, הייתי אומרת. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... זה בגלל מגבלות טכניות שלא מאפשרות להעלות שום תמונה שתעלה על 1.5 קיי כנראה...:) המקור 'קצת' יותר גדול ו'קצת' יותר ברור..^_^ [ליצירה]
- [ליצירה] גם את זה אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] איך בא לי להיכנס לתמונה ולהתישב על הדשא... ממש יפה (וגם התמונה השנייה). [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה. ממש מקסים. אהבתי. תמשיך כך, אין כמו ישראל. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט מהמם [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד עכשיו זה הרקע לשולחן עבודה שלי. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] יש לי פה לכתך אחרי במדבר מנגן לו בראש.... אהבתי את המשחק עם הרוחות! [ליצירה]
- [ליצירה] מה, איפה הפתרון? מול העניים הפתרון - 'לא מוותרים על גן עדן בגלל שהדרך אבדה...' שבא בעקבות 'אני לא רוצה להכנע'.... המממ... זה נראה לי כמו איזה שהוא פתרון כזה... או כמו שהיה נוהג לצעוק רבי נחמן 'גוועעעעעעעעעעעעלללללדדדד!!!! {חסה וחלילה בלעז] אין יאוש בעולם כלל!!!!' או כמו, להבדיל, שלמד בע"פ כבר כל מי שראה ת'סרט 'Finding Nemo' - 'ג'סט קיפ סווימינג, ג'סט קיפ סווימינג... ג'סט קיפ סויימיניג סווימינג סווימינג....':) [או בקיצור בעברית פשוטה - קשה, אבוד, נורא, סופר בעיות, פח זבל של דיעות - ועדיין - רק שניה תנו לי להוציא פה מהכיס את הפתק של 'בשבילך נברא העולם!!' ולהיזכר בכך שהמטרה [כנראה היחידה כמעט] של התכונה הכה אפריורית באדם הקרויה 'גאווה' [רח"לללל...טפו! :-))] המטרה שלה היא בזה... כמעט נשברים? מתעופפים באוויר של אחרים? - אבל אני לא רוצה להכנע.... נורא קשה??? אפשר להשתגע?? לא מוצא עכשיו את האור למרות שמחפש אותו בנרות מנקודה לנקודה?? - אבל לא מוותרים על גן עדן רק בגלל שהדרך אבדה.... לך, קדימה! בעוז. אל היכן שאף אחד עוד לא היה! [טוב זה שליפה קצת סטארטראקית שלא קשורה...:-]] בעוז - קדימה! [תשלימו לבד את החרוז...] [ליצירה]
- [ליצירה] קסום. אבל ממש ממש ממש קסום. כתוב נפלא, מעולה, מצויין ומדוייק. והאמת, הדבר הכי מדהים בו - - 'ציוץ הזמיר'... אם אני זוכר נכון יש איזה שהוא משו ב'זמיר', והקשר שלו למה שהוא בא לבשר... והאמת האמת מה שעוד יותר אהבתי מאוד - פ--ת--ר--ו--ן!! חבר'ה! -זה -איכות! קשה קשה, וואחד קשה, וואלה קשה, סופר קשה.... אבל מה? יש תקווה לאחריתך. יש פתרון. יש אור בסוף. -ככה- מסתכלים על החיים חברס. נהדר! [וממש מתאים ליצירה כלואה בריקנות גיאומטרית... ותודה רבה למפנה ליצירה משם!] [ליצירה]
- [ליצירה] יאלה.. אני לא יכול להגיב לדבר כזה... זה פשוט מעבר לכל הגבה שאפשר להגיב... [ד.א... זה מי שאני חושב שזו?? מממ... יעל? מיכאל??] :-)) [ליצירה]
- [ליצירה] ואני חשבתי שאנחנו שכנים... יש מלא פה בשכונה! (גם בדרך לבית כנסת יש) תסתובב יותר בנווה עוז החדשה ותתבשם מהריח הנפלא הזה... כל לילה האוויר מוצף פה בניחוח. [ליצירה]
- [ליצירה] חתלתול??? אתה??? לאאא קיבללללתיייי!!!!! ועוד בפניו??!?!?!? לא מקבלללל!!! [ליצירה]
- [ליצירה] ואו <בהלם טוטאלי> זה פשוט מ-ש-ה-ו!!! אני פשוט משתומם לנגד הפער שנוצר כאן פתאום, בין מה שחשבתי ל'טוב' לבין מה שאני מגלה עכשיו.... חשבתי שאת החיכוך בין הגוף לנשמה אפשר לבטא טוב בסיפור שכתבתי על כך.. [טהורה היא...] אבל לא. פשוט לא! זה לקחת את הרעיון הזה ולהסביר אותו כל כך נהדר! להכניס את הדבר הזה כפשוטו למסגרת של דייטים זה פשוט ענק! [ועוד עם סוף כזה חיובי/ני] המשל על בי מהר, 'משל לבת מלך שהתחתנה עם עני..' גם אם מביא לה את האוכל הכי טוב שלו - תמאס בו... שרגילה היא לדברים עליונים... ועוד כמה וכמה אימרות חז"ל שמבצבצות כאן בין השורות... ובכולופן, שני נקודות שכדאי לשים עליהם את הלב... - גודל גופן, עדיף לעשות גופן יותר קטן מגופן יותר גדול בטקסטים כאלה שאמורים להבדיל בין סצנות [מחשבה/קריינות למציאות וכו'] - פשוט הבשר של הסיפור בגופן גדול והשורות חתוכות בעקבות כך... [אא"F הם חתוכות בכוונה...] - למה כתוב בהתחלה שזה 'הומור'?! זה רציני מאד... [באמת לא הבנתי...] בקיצור - קליל ונפלא. אני בנתיים אלך לנחם את היצירה שלי בעניין שיושבת לה בצד כאן...^_^ [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! רק הייתי מחדד את האותיות, הן -נ-ו-ר-א- מעורפלות (זה התרגום של BLURING?) היה לי די כואב לקרוא את המשפט. (זה מאמץ מאוד את העיניים, כי הקווים רכים מדי לעומת ה'שחור' שהוא חד נורא, זה די מכאיב בעין כשמתאמצים לראות מה כתוב). [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... תחשובות ברורות וחשובות, עוברות לכולנו בימים האלה. קשה 'להתחבר' לדברים האלה בכח, ולפעמים אנחנו יושבים ומשתוממים אל מול הקינות של ט' באב, המרוחקות כל כך... אך עדיין - חסר לי מאוד ביצירה הזו - תשובה. [אולי זה בגלל שאני פשוט לא יכול עם יצירות קצרות...] - חסר תשובה. העלנו את השאלה - מעולה. אבל עכשיו מה? עכשיו צריך גם לתת תשובה. או לפחות כיוון. נכון, קשה להתחבר, נורא קשה. וגם כשסוף סוף אנחנו הישראלים מצליחים לשתוק למשך 2 דקות - ואולי לנסות לחשוב ולהתייחד מעט עם האהובים המזהירים [ולא סתם 'למלמל' איזה פרק תהלים, שאפשר למלמל גם אחר"כ...] - אז הכל מתערפל ושום דבר לא עולה... נכון, זה קשה - ועדיין אחד אנו, והקשר הכלל הישראלי שלנו הוא בל ינותק. גם כשנחשוב שהוא כן - מחוברים אנחנו אכן. ...ולפעמים, כשתמשע את הרב, שר בקול שבור על הרצפה ובבכי את 'בצאתי ממצרים/בצאתי מירושלים' - פתאום אתה תבין, פתאום כל המילים יתגשמו אל מול עיינך - ותראה עד כמה שזה לא רחוק... עד כמה שזה מתחבר עד היום... ועד כמה 'צאתי מירושלים' זה גם קרה אתמול, ושלשום ועוד הרבה פעמים נוספות... ואז אתה כבר לא תוכל לבכות... וכשהרב יסיים את השיר הנורא הזה, ותזדעזע כולך - פתאום שיר אחר יעלה לך, ותמונות של אותה ירושלים יעלו מולך - אך רק לא בוערת ונשרפת, אלא בוהקת מזהב נחושת ושל אור - לא אור יקרות וקפאון, אלא אור של גאולה ושל תקווה... ופתאום, כל השיר הזה יהיה אחרת... למרות הסיום הנורא שלו - אתה תחייך... תחייך לעצם זה שאתה יכול לשבת איפה שאתה יושב ולשיר אותו ולבכות אותו... ... שהנה פתאום - אכן, לכל שיריך - אני כינור.... [ואז אתה תלך למחשב ותכתוב על החלום שחלמת בלילה ותקרא לזה 'חלום - 0.166666 מנבואה...' ^_^] [ליצירה]
- [ליצירה] מזכיר לי... שיש קטע ממש טוב בגרי"ד, איזו שהיא פסקה, שאומרת למה אדם מרגיש רע כשמישהו נפטר לו... (בעיקרון זה 'חוסר ידיעה' ו'הרגשת בדידות' בערך צריך לעיין שם..) זה ב'אדם וביתו' (אלא מה..) מבחינה אנושית באמת אי אפשר להסביר מוות... ולא רק מוות פתאומי -בכלל.. 'למה לעזז...'? אבל זה העניין שלנו באמת, עמ"י, להתעלות מעל המצב האנושי הרדוד, מההסתכלות הזו, להרים את המבט ולראות את התשובה האמיתית לאבל- "המקום ינחם אתכם..." (סליחה על האשכנזיות, המשפט הספרדי פחות חזק...) המקום. לא אני, לא אתה, לא אף אחד אנושי. רק הוא, הטרנסצנדנטלי, העל מותי, האין סופי, יכול להסביר דבר שכזה ולנחם. רק מהמבט הזה שלו, האלוקי, רק משם אפשר להבין שאין דבר כזה 'סתם'. אין דבר כזה 'תרם עט'. העט עד שתרמה את עצמה כתבה הרבה הרבה ועשתה המון. אדם לא נלקח חזרה לפני שעשה את שליחותו... [ועיינו בפירוש הרב זצ"ל ל'אלוקי עד שלא נוצרתי" (או ביצירה אחת שלי איפה שהוא...)] היצירה הזו היא שלימה. ישנה פה קריאה ומסר -דווקא עם התאריך... החלק הראשון מביא תמיהה קשה וזעקה... 'איך זה יכול להיות???' אדם שעדיין לא קצר, נקצר בדמי חייו... בלא עוול בכפו... והתאריך הזה הוא בעצם התשובה... "יוה"ז לחללי מערכות ישראל"... איזה חללי? מערכות של מי?? של ישראל. לכולם היתה שם מטרה אחת נעלה ונשגבת - ישראל. ההקצרות שלהם היתה הדבר הנעלה ביותר שאדם יכול לזכות לו בעולם הזה. 'למות על קידוש ה''. למות בשביל עם ישראל. אף אחד שם לא מת סתם. לא משנה כמה כתבות יעשו על מה שקרה בין האלופים בסיני. אף אחד לא הלך סתם, אף אחד לא בא לשם אפילו להציל את 'העולם כולו' ואף לא אולי את 'כל העם'... כל אחד נלחם שם על ה'שלושה אנשים' שלו שהוא מכיר.. משפחתו.. חבריו... לא משו ארתילעי ועליון - משו אישי שעושה את כל ההבדל... ומתוך ההקרבה הקטנה הזו ל'סה"כשלושה אנשים" הם הקריבו הכל בשביל הגדול מהכל. ישראל ואלוקיו. מתוך הכח של זה, מתוך האמת הגדולה של זה שהם לא היו סתם - כך נבין על המציאות כולה.. אין סתם. זה המסר החזק מזה... כשאלה ותשובה... כזעקה קשה ותגובת 'שים לב איזה יום היום!' חזק. [ליצירה]
תגובות