רקע חדש וארצי-ישראלי לווינדוס 2
עוף עם פלאפון
-
האמת אני חייזר, אבל אני לא מספר את זה לאף אחד כדי שימשיכו לחשוב שאני בייניש בשיעור ו' ...
לקט יצירות
- רקע חדש וארצי-ישראלי לווינדוס 1
- פו"פ שלישי מהשמש - 3
- מה זו עושה...
- לבנים לבנות.
- לילי זכרון. חלק ראשון.
קשור אלי
- [ליצירה] באמת בא לרבוץ שם בכיף.. אבל בשני יותר! [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפה לדעתי. (שים לב, לשימושך, הנה המייל פה למעלה..^_^) [ליצירה]
- [ליצירה] אה. טיפה מטושטש, הייתי אומרת. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... זה בגלל מגבלות טכניות שלא מאפשרות להעלות שום תמונה שתעלה על 1.5 קיי כנראה...:) המקור 'קצת' יותר גדול ו'קצת' יותר ברור..^_^ [ליצירה]
- [ליצירה] גם את זה אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] איך בא לי להיכנס לתמונה ולהתישב על הדשא... ממש יפה (וגם התמונה השנייה). [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה. ממש מקסים. אהבתי. תמשיך כך, אין כמו ישראל. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט מהמם [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד עכשיו זה הרקע לשולחן עבודה שלי. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין איך אפשר להפוך קלף מהאלבום של שיאי גינס לסיפור יפה כזה (Rגע זה היה קלף אדום או כחול? היה גם קלפים זוהרים לא?) מעלה הרבה קונוטוציות פסיכולוגיות... וחוץ מזה.. סחה על השם! אין ניב שאני אוהב יותר באנגלית כמו 'Ironic, isn't it?'... (טוב האמת אני אוהב גם את Please consider the consenqunses)... [ליצירה]
- [ליצירה] לנו המליצו לא לבקר אותכם בביקורי חיילים [זתומרת, לא לעשות ביקורי חיילים עם אנשים מתחת לשיעור ג'...] בגלל שהם יקבלו שוק מאיך שהחיילים נראים, ואיך שהם מרגישים, ומה שהם עושים וכו' עי' שם שם שם... אבל מה אני אגיד לך אש... בביקורים שלך - אף אחד לא יקבל שוק.... אתה תהיה בדיוק אותו דבר.... [ואלה שאתך גם, אבל אחרי ביקורים רבים אצל הקב"ן של הגזרה...] גיוס קל! מקווים לפלסטרים! [בשביל שיהיה לך מסיבת גיוס..] ובעצם גם לברזלים! [כדי שלא תגיד שאתה מבוזבז...] בעצם מה אני עושה לך צחוקים... גיום קשה!!! ואל תדאג, גם לנו זה יהיה קשה.. אז תשאיר את היחולים בבית... :-))) ^_^ [ליצירה]
- [ליצירה] טוב אין כמו פרסומת טובה, תודה על העלאה מהאוב... שווה במיוחד. חזק גם במיוחד - אפילו בלי להכנס לפורום הקטן שצמח לו כאן מזמן... כתוב מעולה. [ועם ניצוץ של תקווה! ועוד במבצע! :)] טוב.. אמנם לי אין את העניין הזה של כיסוי ראש כל כך.. [אבל שיער מת יש...{טוב, יהיה...} - ועדיין אני מאחל את זה גם לעצמכי... {לא את הכיסוי ראש.. את הקפה הנס...} [כי באמת צדק מי שצדק... החיים הם כמו קפה.. או שזה שחור, או שאתה בבוץ ואם לא זה ולא זה אז זה באמת נס...] .. ואני בכלל אוהב שוקו...] [ליצירה]
- [ליצירה] ייי אא לל הה איך לא הגבתי לזה??? איך לא ידעתי על זה עד עכשיו בכלל???? הרצתי את זה עכשיו לחבר בטלפון כסטאנד-אף והוא ממש הפיל את הטלפון מרוב צחוק! ענננננננננננננננק! אני באמת לא מבין אותך, שאלה אישית: מה את אוכלת לארוחת בוקר? כאילו, זתומרת.. גם אני אוכל ברנפלקס עם חלק 1 אחוז מועשר כל בוקר [טוב חוץ מזה שאני בישיבה שאז אני לא אוכל בכלל...] וגם אני שותה שוקולית [או קפה תלוי מתי] ואולי איזה חתיכת עוגת שוקולד וכו'.... אבל איך זה ש-לי- אין את הסרקזם הבריא הזה שפשוט נשפך לך מהאוזנים ומוקרן ומשוגר מכל שערה בראש שלך??? מאיפה???? גם אני רוצה כזהההההה גמני!!!\ :)) מעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] או. מוכר מאוד מאוד מאוד, וקרוב מאוד מאוד מאוד... מרגיש כאילו אני כתבתי את זה למישהו בעצמי, או שמישהו כותב את זה בעצם לי... [אני עדיין מתלבט בזה..] אפילו את השימוש ב'ילד' מזכיר לי את עצמי ואיזה חבר שלי... המקרה עצמו נורא, למרות שהוא אול נפלא גם, אך הוא נורא... ולא סתם ישנו סיפור חסידי (שביססו עליו את האלכימאי) ש'תלך לסוף הודו תמצא אוצר מתחת לבית שלך בסוף...'... מצב שכזה הוא מצב קשה ומורכב, צריך הרבה סיעדתה דשמייא כדי לצאת בסוף מזה באמת ובשלמות... מעלה נקודה אמיתית ונכונה.. עשוי טוב שיר! [ליצירה]
- [ליצירה] המממ טוב..קצת קצר... :) אבל יפה בכולופן. [והלוואי וזה היה נכון לכולנו...] רק רציתי להעיר משהו לגבי ההתגובה הראשונה כאן... היא נורא לא במקום. [לא אישי כמובן..] אמנם יש כאלה שמשום מה עדיין חושבים בצורה המעוותת הזו - אבל ח"ו לבוא ולהכליל שכך כולם/כך צריך להיות. ברוך ד', השתנו הזמנים, היום הבחור יכול בפשטות מאוד לחפש באשתו גם חברותא - ואני אפילו אעיז לומר, שהיום בחלק מסויים מהמקרים דווקא צריך לשאול האם -הוא- יכול להיות חברותא -שלה-. כן כן, יש כיום לא מעט מקרים שהבחורה כמה רמות מעל הבחור, לא משנה שהוא כבר 6 שנים בישיבה... זה לא -בושה- מצב כזה, אני לא מבין למה יש כאלה שכל כך 'נרתעים' כשהם מדמיינים לעצמם את הסיטואציה שהם מעבירים חבורה לכמה מהשבוש"ים ומסבירים איזה משהו מהמהר"ל בפרק ל"ג - ואז האברכית מהמטבח אומרת להם 'נו באמת מויישה!! זה בכלל בתפארת, פרק ט"ז.....' אפשר לחשוב... הלוואי שכולנו נגיע למצב כזה...:) בע"ה! בקרוב אצל כולנו. [עוד השנה!!!!!! ^_^] [ליצירה]
- [ליצירה] טוב נו. אני מייצג את מה שאני מאמין בו... אני משער שזה עמדת הביינישים כי אני ביינישי נורא...:-] העמדה הזו היא אכן כנראה כמו אלה שחושבים כמוני. לגיטימי לחשוב אחרת, לא כאן כנראה המקום לדיון מה נכון מה לא, ברם יש לציין את העובדה כשלעצמה. וטל - נכון שיש לכולנו 'בעיות' עם התורה, אך השאלה היא איך אנחנו מתמודדים איתם. האם אנחנו מבטלים את התורה או את עצמנו? אין הכוונה ש'אה, אוקי, אז אין אני, אני לא חושב כלום!' - אלא שקודם כל אנחנו צריכים את המינימום הזה של הענווה הכי בסיסית שאומרת - 'עם כל הכבוד שיש לי לעצמי כאדם חושב ומשכיל - אנו מקבלים את התורה כאקסיומה עקרונית.' ז"א שכשהתורה אומרת דבר אחד, ואני חושב אחרת, קודם כל נראה למה טעיתי. [ויכול להיות גם שלא קראתי טוב את מה שכתוב בתורה.] יחס בסיסי לתורה קוראים לזה, עיקר אמונה. 'תורה מן השמיים'. הרמב"ם היה די נחרץ לגבי העניין הזה - ורק אתמול הזכרנו בשיעור אחד שאחד המאפיינים של התנועה הרפורמית זה האמירה של תורה -לא- מן השמיים... אז באמת עם כל הכבוד למה שאנחנו חושבים - קורה לפעמים שהקב"ה חשב אחרת... אז נבטל את הקב"ה או שנשב ונבדוק 'איפה הבאג'? לגבי שירי חשק - הם קיימים, נכון. ושוב - תלוי מה התוכן, המסר, היחס. כמה טוב ונכון לכתוב שיר על רצח או על רוצח שממלא את רגשותיו תוך כדי ירי באנשים, יש תרבויות בהם זה 'כשר' ואפילו 'למהדרין לא שרויה'... אם אני כותב את הדברים כדי להעלותם לסדר היום - צריך להדגיש, די בחוזקה, את הלבט. אם אכן אני מרגיש שיש, אולי, בין מה שאני חשוב לבין מה שהתורה חושבת התנגשות - אני צריך להביע את זה, אחרת האמת תהיה חלקית- תהא לשקר. אפשר לכתוב על חשק מיני בין גבר לאשה, תלוי מתי איך ואיפה, יש צדדים שהחשק הזה שלילי, נכון. אך כשלעצמו הוא חיובי ומחויב. היכן הצד החיבוי בחשק הזה כשהוא בין גבר לגבר? [זה סתם בשביל הקטנוניות...] ^_^ [שמח שעוד שיר הפך להודעת פורום...] [ליצירה]
- [ליצירה] מגניב... אוהב את התמני-משמע האלה... [ליצירה]
- [ליצירה] הווי... אם -אתה- כותב ככה... אז אני לא רוצה לדמיין מה יקרה אחרי ש-אני- אתגייס... [יווו זה ממש לא עוד הרבה זמן!!!! אהההההההההההה!!!] רק הייתי משנה את 'שמו לנו רגל' את 'שמנו לנו רגל'... ככה זה ברוב המקרים בכל אופן.... ציניות מאורגת מאוד:) בלי כל הפלסופים שאתה כבר לא אוהב ^_^... איפה אתה? במקום החשוב ביותר בו אתה יכול להמצא עכשיו.... 'בתיקון של יום כיפור. של מלחמת יום כיפור'... [אם להיות גם פוליטיקלי קורקט וגם אחד שזוכר טוב את הביקור שעשינו...:_)] העיקר שתשלח יצירות:)) [ליצירה]
- [ליצירה] הממ נכון מאוד, שתי התגובות [ותודה על הראשנה גם]. [טוב, אני קצת נשפח פה גלויות לעייני כל... אז למי שציפה למכתב ולא לגלויה שידלג הלאה...] קודם כל - רצון תמיד עוזר. רצון זה מדריך, זה אור ללכת אליו, זה אור ללכת לאורו... רצון לאמונה פשוטה הוא דבר חשוב, אין זה יהיה נכון לוותר על הרצון לדעת את הקב"ה דרך הדברים הפשוטים גם, דרך 'כל קרן אור, בכלך נבט ופרח, ברוח קלה של בוקר ובדממה של ליליה מכוכב' [כלשונו של הRב] אני לא יכול להגיד שאין בי מבטי קנאה פעמים בכל מני אנשים מהזרמים הנאו-חסידיים מבחינה מסויימת... אני לא יכול להגיד שאני לא משתומם למראה בחורה המלאה כולה זוהר רקיע בעודה נעצרת באמצע שדה בראשיתו של הקיץ המרימה עיניה אל-על במבט ובתנועות ידיים של 'האחדות הכוללת', מדברת על התגלותו של ריבון כל העולמות בכל דבר, 'יוצר אור ובורא את הכל' ומצטטת לי את הפסקאות מעין איה... כל כולה אש קודש ודביקות בד' [בד' לא בה'...] ואני עומד כך ממול מביט בגמרא שאוחזת אותי בידי, מנסה להבין איפה המלאך הזה שהבטיחו לי שיישב לי על הכתף וילחש לי בקולו של רב הונא ורב אשי את דבריהם... מנסה בקושי למצוא איפה שמותיו של הקב"ה מתגלים בתוך דיון ועיון על דיני ק"ש שע"ה או באחרונים אין-סוף בדיני ברכת התורה העושים כמעט מכל פול פיל ומכל פיל פול...[כלשון עגנון] אין זו הרגשה פשוטה כלל וכלל לחיות אמונה מורכבת, עד כדי כך שלא פעם מתגעגעים לאמונה הפשוטה, התמימה כל כך, של ילדה בת שנתיים של אברך הנגשת אל ארון הקודש עת הוא פתוח בקריאת 'שמע ישראל...!' בתפילת ליל יום העצמאות.. כולה אור בעניים וברק ילדותי שכזה בשמחת חיים שכזו... 'ספר תורה!!!!!!' היא רצה.. שכן, לפעמים אנחנו נורא מתגעגעים דווקא ל'בשוב ד' את שיבת ציון - היינו כחולמים...' לחלום הזה שקשה להאמין שהוא קורה, ולמצב של החלום, שבו הכל כל כך נהדר... כי החיים הם כבר מזמן לא סרט מצוייר... כבר מזמן למדנו שהקב"ה נמצא 'בורא את הכל', שזה גם 'בורא רע' כבר מזמן למדנו ש'הערבים לא יכולים פשוט להעלם מחר על הבוקר סתם ככה ואז בטח הכל יהיה בסדר...' כבר מזמן למדנו את האמביוולונטיות של 'כשאתה תגיע לצבא, כבר לא יצטרכו את זה...' [ואני יודע שגם אני אגיד את זה לילידים שלי, וגם הם...] כבר מזמן למדנו את הערך של ברכת הגומל, ובכינו את הקושי של 'המקום ינחם אתכם...' כבר מזמן ראינו וחשנו בבשרינו ששום דבר לא מובן מאליו, ששום דבר לא בא לבד, ששום דבר לא יעשה אא"כ אנחנו נעשה אותו ונעמול עליו קשה קשה קשה קשה, עם הרבה סבל יזע ודמעות. וככה זה הכל - לימוד תורה, אמונה, מדעים, מידות... וכן, אפילו אהבה... כבר מזמן חשנו את ההרגשה הזו של 'אוף נמאס!', כי כבר כמה אפשר. יכולו לחוש כבר את החוסר רצון של נשמתנו לרדת בכלל לעולם הזה, לצאת מהחלום על מיכאל מקריב קורבנות בביהמ"ק של מעלה, את הסבל הזה שנשמה סובלת כל הזמן שאין היא מקבלת את מה שהיא צריכה, שממעיטים כל כך במזונה, שמתעלמים ממנה ושוכחים אותה כל כך... [ואז גם כותבים על זה יצירה...] כבר מזמן הרגשנו את הרגש העצום הזה אותו מתאר כל כך נפלא הRב בספרו - "...ועם זאת, החברות והידידות אין בהן כדי להפיג את החווייה מליאת הסבל של בדידות המלווה אותי תדיר. אני בודד משום שמדי פעם חש אני שנעזבתי והורחקתי על ידי הכל, אפילו על ידי ידידי הקרובים ביותר...' של המפגש הבלתי אמצעי הזה עם הגילוי הקיומי עם הקב"ה - במרחק שבינך לבינו... על כך שהוא -כל-כך- רחוק, לאו דווקא במשמעות טרנסצנדנטאלית... אלא רחוק ממש... 'הורחקתי על ידי כל' ואת כל הדברים האלה, מזורם נמצא בתוך אותם דפים מצהיבים, או שצהובים הם מראש, עם הגופן המרתיע כל כך הקרוי 'וולינא' [עוד לפני גוטמן...] בתוך אותם מילים קשות להבנה המפוצצות כל כך באמת במשפטים ארוכים ארוכים בעלי תמורות רבות בתוך ספרים לבנים כשלג, בעוד ספרים רבים המונחים כאן מאחורי רק מחכים לתורם, אשר יגיע [אני מקווה...]. ומעל לכל, עדיין, הרצון נשאר. לאמונה פשוטה כזו, למשהו שקט כזה, עדין כזה, בתוך כל ההמולה הזו שמסביב.. בתוך כל הרעש הזה שמסביב... [בבחינת 'כולם מתחתנים סביבי ורק אני מחפשת רגע של שקט...' כמשל.] לרגעים קטנים כאלה של נסיעה ארוכה לייד נופים נהדרים ופורחים כשמוסיקה נהדרת מתנתנת לה ללא מילים באוזניות... בשירת ציפורים כה רבות על עצים גדולים המסככים את דרכך עוד לפני הנץ החמה עת אתה ממהר לבית הכנסת, ולמרות זאת עוצר לכמה שניות קטנות - לקבל קצת מהיופי, מהשלמות... מרגעים כאלה, קטנים כל כך וחולפים כל כך, שאתה יושב לך בבית המדרש ומביט באנשים שמסביבך, תופס פתאום כמה אנשים -טובים כל כך- מסובבים אותך, וכמה עגנון צודק בכל כך הרבה סיפורים... אנחנו חיים אמונה מורכבת כל כך שפעמים לא מעטות אולי יתישו אותנו ויעייפו אותנו - - דווקא אז נמצא, אולי, את הרגעים הקטנים האלה של האמונה הפשוטה, התמימה, שיפעלו בנו כמו תפילה בחסיד של ריה"ל, ויתדלקו אותנו להמשיך הלאה - בידיעה - שבכל מורכבות, ישנה גם אמת פשוטה. מסקנה מתבקשת - - כל שבת שלישית לעשות טיול לירושלים... [סתם סתם... ^_^] [ליצירה]
תגובות