[ליצירה]
המממ
רץ מאוד למרות שנורא נורא איטי - סגנון מעניין, איך לבטא צעקות בשקט מוחלט.
בהתחלה זה היה ממש נהדר, אבל באמצע התבלבלתי נורא והלכתי לאיבוד... והמשך גם החושים הביינישים שלי הבהבו אז בכלל לא הבנתי כלום...
אבל הסגנון מעולה וההחלה מצויינת!
[ליצירה]
פחחחח
מה זה דורש שאני אגיב לדבר כזה...
אבל אתם יודעים מה?? על הפרנציפ לא!
כי בעצם מה יעזור שאני אגיד את כל המנטרות הקבועות שלי כמו 'יש על זה ברב סולוביצ'יק...' וכל אלה... הרי גם ככה אתה 'תסתפק' אם אני בכלל צודק...
מגניב. הזכיר לי איזה פרק של פיוצ'רמה שראיתי בכנס איקון האחרון... משו על גזע חייזרים של 'נטראליות'.. שכשחושבים על זה זה בעצם הספקנות האידיאלית...
'במקרה שאני מת, אמר החייזר הנטראלי למשרתנו הנטראלי ביותר, תמסור לאישתי..... 'היי'....'
:-)
[ליצירה]
המממ...
להגיד לך באמת מה זה מזכיר לי? אבל באמת באמת?
זה פשוט סגנון של 'דרשות יום ראשון'... כל הקהילה מתאספת בכנסיה ואז בא הכומר ודורש להם על 'רידאמפשן!!' וצועק עליהם 'סינררררז!!!' וכל מני צעקות אחרות... או להבדיל 1000^2 הבדלות את הסגנון הישן של הרב אמנון יצחק...
או במילים אחרות - מאד 'תוקפני'.. נורא 'צעקני'.
נכון, לפעמים צעקות ליכולות לזעזע בנדם, לפעמים שצועקים על מישהו הוא 'תופס את עצמו' באיזה שהוא שוק ושם לב לכל מני דברים... אבל כבר יודעים אנחנו שאין זו הדרך האמיתית ו/או הנכונה לעיקרן של דברים... כשם שביהמ"ק לא בא במלחמה אלא בשלום, גם תשובה לא באה ב'ריב' אלא באהבה... [רש"י על התוכחה של משה לבנ"י בסוף המסע.. צריך לדעת גם -איך- להעביר את הביקורת ולא רק לבקר. אין זה אלא הדבר הכי אנושי להגיב ל'ביקורת מטיפה' בהרחקה, בהתנגדות, בדחיה... אם רוצים לקרב ולעורר - צריך לעשות זאת באהבה. באופטימיות, בשמחה.
ב'יללה! בואו קידמה!' ולא ב'נווו!!' או ב'דייי כבר!!!'
בלקיחת יד ומשיכה, נתינת כתף מעודדת - ולא בדחיפה ובעקיצה... לעולם ירגיז אדם יצר -טוב- על יצר רע...
יש הרבה מן החיוב במה שכתבת, הרבה - אבל הוא 'מתכסה' בביקורת שמתחילה את הקטע, כל הנימה של הקטע מתחילה בעצם מהשורות הראשונות 'די!!'... הרבה יותר נכון יהיה להתחיל ב'יללה! בואו נצא אל הקודש! עד מתי נשארנה בחושך? עד מתי...'
אך הכי חשוב, הכי הכי, זה הגוף המדובר - - שכן אתה פונה אל כולם בגוף שני - אתם - לא 'אנחנו', לא כולל את עצמך בכלל... [ואם כבר אנחנו קרובים לפסח... 'לכם ולא לנו...' בגלל שהוציא את עצמו מהכלל....וכו' ואכמ"ל...] הדרך ה-אחרונה- לעודד ולדחוף אנשים לעשות טוב - זה לדבר איתם מבחוץ... ללא שיתוף... - ועוד יותר, כשמדובר בנושאים כלל ישראלים כגון אלו - איך יכולת לזעוק זעקות כנביא, שאין אתה מכליל את עצמך כחלק, אתמהה...
[ובכולופן, חזק וברוך על היצירה! שאלתי את עצמי כמה זמן יקח לך 'לחזור'...^_^ גוט טו סי יו באק...]
[ליצירה]
טוב
אחרי קריאה חוזרת ונשנת של היצירה הצלחתי להבין סוף סוף -
כשיר, קשה לי להבין, מאחר ואני לא מבין שירים..
אבל זה - אפאטיות, מובא ביצירה באופן חזק ביותר.
כל שורה ושורה מביאה יותר חזק את 'חוסר העניין', כל שורה מחזקת את ה'עייפות' הזו של האפאטיות...
הכל חוזר... רגעים קטנים...
הכל בעצם הוא חוזר על עצמו, רצף של שניות, של 'טאקים', שבין לבין פה ושם קורים דברים...
משחקי המילים עם המטרונום [טאק טאק...] מצויינים!
ואמרו שיש גם נימה אופטימית בסוף.
בקיצור -ממש טוב.
עכשיו, רק שתי נקודות בהן הייתי שם דגש - חלק ממשחקי המילים מורכב -מדי- [אני ממש טוב במשחקי מילים ב"ה, וחלק פה לקח לי ממש הרבה זמן לתפוס] - למשל 'משו חזק תקדים', הייתי אולי מנקד את זה, מאחר ובאופן טבעי שמתי פתח תחת הק' וזה יצר מילה חסרת משמעות... טַאקְדִים - אולי כך זה יותר מובן?
וגם - הגאז'? (זה לא ג'אז?)
וכן החלק עם הקלסר, טוב לא היה לי כזה, אולי זה מסביר למה לקח לי זמן להבין...
והדבר השני, אולי חשוב עוד יותר - היחס של הזמנים.
מאחר ומדובר במטרונום, יש לו קצב קבוע, וזו בעצם המטרה של היצירה - הקצב הקבוע של הטקים, - אז מבחינה משקלית אולי היה כדאי לאזן את ה'טקים' על כל הבהרותיהם - באופן שווה... שיהיה בניהם, מבחינת משקל או רצף שורות, מרווח שווה... פשוט זה יוצא שיש לפעמים שזה 'טאק טאק' [נשמע כמו שני טקים ולא אחד........ועוד אחד.... היצירה עצמה צריכה להיות די איטית לא? הייתי שם '...' בין אחד לשני אולי..] ולפעמים יש 'טאק'... והטאק הבא רק שלוש שורות אחר"כ... לוקח זמן לקרוא עד שם והזמן שעובר נראה לא 'מונוטוני'...
[אולי זה בעצם חלק מהיופי של היצירה?]
במשפט אחד- יצירה מעולה, (!!) רק, לפחות לי, לקח זמן 'לתפוס' אותה... [זה לא אומר משו רע במיוחד, רק פשוט מורכב... צריך אינטרנט מהיר בשביל זה [או חופשי...]]
[ליצירה]
רגע
אבל רק תיקון אחד...
חסר הרבה הרבה הרבה סימני פיסוק, בעיקר נקודות. בטח זה קרה בגלל שעשית הרבה '...' והוא לא מציג אותם... [בעצם לא יכול להיות... ראית פעם את היצירות שלי? ^_^]
וגם יש פה ושם שגיעות כתיב, בעיקר בגלל שהקלדת מהר ויד שמאל הקדימה את ימין...
[ליצירה]
בעצם...
בעצם אני מתלבט...
כי הפסקא הממש אחרונה מעולה מאוד מאוד לסיום [למשל שועלים וכו'...] אז אולי היה אפשר לשלב את שתי הפסקאות הנ"ל יחד... [אודה ואתוודה שאת הפסקה האחרונה הזו הבנתי רק מפעם שניה...]
תגובות