מיכל, מצטערת! שכחתי את המחשב על ה"משתמש" שלך, והכנסתי את התגובה האחרונה כאילו בשמך.
נא לשים לב, התגובה: "מיכל זה כ"כ מדהים, וואלה שיחקת אותה, זה כ"כ חי, אין מה לעשות
הצבע עושה את זה- בגדול. ממש אהבתי!" זה אני ולא מיבלאש...
מצטערת.
רעיון גדול..אהבתי את ההתפרשות והשימוש בכל הדף, בהרבה פעמים שימוש בכזה מרחב הוא מיותר וגורע, אבל פה הוא יפיפה. הבחירה של הצבעים יכלה להיות יותר טובה (ושמחה אולי?) בעיני.
בהצלחה!
אהבתי את הרעיון ואת הזוית שציירת (בעיקר איך שהשמיכה ממלאת את החלל), אבל הצבעים הכהים והציור הקצת-חד-מדי של החלומות, נתנו לי הרגשה שהילדה חולמת דווקא סיוטי לילה.. או שהיא סתם הרפתקנית במיוחד, מין וונדי כזו שחיה בעולם של שודדי ים, והחלומות שלה סובבים סביב פיראטים וספינות טבועות...
בסה"כ נחמד מאד (:
טוף, אז ככה. הרעיון מעניין.
נראה לי שאם החלומות היו ה ר ב ה יותר גדולים ממנה זה היה יותר חזק.
כמו כן אם אינני טועה אין שום דבר מהלם (כזה שיכניס אותי להלם) בחלומות. שום דבר חדש. כל אחד חולם לצאת להרפתקאות נועזות בלב ים (או בג'ונגל, או בכל מקום אחר, תלוי אילו ספרים הוא קרא ואילו סרטים הוא ראה), ואף אחד (כמעט) לא מעיז להגשים אותם.
סליחה אם אני ביקורתי מדי, אני ממש לא עושה את זה יותר טוב, אבל לכן את מיבלאש...
[ליצירה]
סליחה!
מיכל, מצטערת! שכחתי את המחשב על ה"משתמש" שלך, והכנסתי את התגובה האחרונה כאילו בשמך.
נא לשים לב, התגובה: "מיכל זה כ"כ מדהים, וואלה שיחקת אותה, זה כ"כ חי, אין מה לעשות
הצבע עושה את זה- בגדול. ממש אהבתי!" זה אני ולא מיבלאש...
מצטערת.
[ליצירה]
רעיון גדול..אהבתי את ההתפרשות והשימוש בכל הדף, בהרבה פעמים שימוש בכזה מרחב הוא מיותר וגורע, אבל פה הוא יפיפה. הבחירה של הצבעים יכלה להיות יותר טובה (ושמחה אולי?) בעיני.
בהצלחה!
[ליצירה]
נחמד, אבל זה בערך כמו שאני אספר את סיפורם המרתק של אינדיאנים באמאזונס שהצליחו להלחם בציידי אבני חן וחיות בר אקזותיות, בתחילת המאה השמונה עשרה, בגבול בין ברזיל לקולומביה.... זה לא הדבר הכי מדבר אל האנשים כיום...
[ליצירה]
יפהפה. ההתחלה המתוקה, שמושכת את הקורא בטבעיות חייכנית אל המשפט האחרון - ממש נפילה לא צפויה לתוך בריכה קרה מידי ביום שעד אותה הנקודה, היה נעים.
תודה.
[ליצירה]
הההם, בתור ציונית מושבעת, קצת קשה לי לא לפתוח את הקופסת "דברים לא יפים שיש לחשוב טוב טוב לפני שאומרים אותם". העולם מחולק לקבוצות. זו מציאות. מאוד נחמד היה לגור בגן עדן. מה לעשות, אכלו מהעץ. אפשר להעביר את הנצח בלשיר שירי געגועים לגן, וכמה שצריכים להתנהג כאילו ששום דבר לא השתנה, והנחלים עדיין זורמים עם יין, והץ פרי נותן פרי... הברירה הטבעית האבולוציונית כבר תדאג לאנשים האלה.... לפני שישים שנה היו כמה חברה באירופה שחשבו שאם הם ממש יתעלמו מההבדלים בינם לבין השאר, הם ייעלמו. (עיין ערך "מה קרה להם בטרבלינקה"). הציונות, אותה בגברת שאתה טוען שצריכה שתנוצח, זה אותם האנשים שהחליטו להתמודד עם המציאות הקשה, וסופסוף לפעול בכיוון מעשי. ע"י כיבוש. ע"י מלחמות. כן. אחרת היינו עדיין מנסים לשכנע יפה את עבדל יאסר אל חוסייני, במכתבים מתחננים, כמה שכדאי וזה בעצם רק פאייר, שנקבל כמה חלקות אדמה כאן.
כשמנסים לעשות הסכם שלום, דואגים שיהיה מספיק נשקים כדי להוצי אותו אל הפועל.
"אוטופיה" זו תאוריה מאוד יפה. אבל מעשית, כללי האבולוציה עדיין תקפים.
אחוות עמים תושג בדרכים שלא דורשות שמשהו, מישהו, או אפילו רעיון - ינוצח.
[ליצירה]
מקווה שאף אחד לא נעלב, אבל רק הכנסתי יוצרים שהייתי מצליחה לצייר את השם איכשהו (ושהניק שלהם הצחיק אותי : ). קשר בין כל ציור לציור רק הכנסתי בחלקם, ולא תמיד זה מאוד מובן, אני מודה.
אגב, יש שם דמויות ל21 יוצרים, אבל אחד באמת נדפק בגלל הגודל... בינתיים בת"ש ואסף מנצחים...
נ.ב: אסף, הדמות בצד זה אמור להיות "אחת מהצד", אבל אהבתי את הרעיון שלך יותר : )
תגובות