מיכל, מצטערת! שכחתי את המחשב על ה"משתמש" שלך, והכנסתי את התגובה האחרונה כאילו בשמך.
נא לשים לב, התגובה: "מיכל זה כ"כ מדהים, וואלה שיחקת אותה, זה כ"כ חי, אין מה לעשות
הצבע עושה את זה- בגדול. ממש אהבתי!" זה אני ולא מיבלאש...
מצטערת.
רעיון גדול..אהבתי את ההתפרשות והשימוש בכל הדף, בהרבה פעמים שימוש בכזה מרחב הוא מיותר וגורע, אבל פה הוא יפיפה. הבחירה של הצבעים יכלה להיות יותר טובה (ושמחה אולי?) בעיני.
בהצלחה!
אהבתי את הרעיון ואת הזוית שציירת (בעיקר איך שהשמיכה ממלאת את החלל), אבל הצבעים הכהים והציור הקצת-חד-מדי של החלומות, נתנו לי הרגשה שהילדה חולמת דווקא סיוטי לילה.. או שהיא סתם הרפתקנית במיוחד, מין וונדי כזו שחיה בעולם של שודדי ים, והחלומות שלה סובבים סביב פיראטים וספינות טבועות...
בסה"כ נחמד מאד (:
טוף, אז ככה. הרעיון מעניין.
נראה לי שאם החלומות היו ה ר ב ה יותר גדולים ממנה זה היה יותר חזק.
כמו כן אם אינני טועה אין שום דבר מהלם (כזה שיכניס אותי להלם) בחלומות. שום דבר חדש. כל אחד חולם לצאת להרפתקאות נועזות בלב ים (או בג'ונגל, או בכל מקום אחר, תלוי אילו ספרים הוא קרא ואילו סרטים הוא ראה), ואף אחד (כמעט) לא מעיז להגשים אותם.
סליחה אם אני ביקורתי מדי, אני ממש לא עושה את זה יותר טוב, אבל לכן את מיבלאש...
[ליצירה]
סליחה!
מיכל, מצטערת! שכחתי את המחשב על ה"משתמש" שלך, והכנסתי את התגובה האחרונה כאילו בשמך.
נא לשים לב, התגובה: "מיכל זה כ"כ מדהים, וואלה שיחקת אותה, זה כ"כ חי, אין מה לעשות
הצבע עושה את זה- בגדול. ממש אהבתי!" זה אני ולא מיבלאש...
מצטערת.
[ליצירה]
רעיון גדול..אהבתי את ההתפרשות והשימוש בכל הדף, בהרבה פעמים שימוש בכזה מרחב הוא מיותר וגורע, אבל פה הוא יפיפה. הבחירה של הצבעים יכלה להיות יותר טובה (ושמחה אולי?) בעיני.
בהצלחה!
[ליצירה]
התחלה טובה.. איך שניתן לסכם את הצעדים המדיניים של מעצמות שונות למשך ההיסטוריה לפעילות אלימה וחסרת כל תועלת או סיבה, כשמסתכלים על זה במובן הרחב... באמת מזדהה עם ההסתכלות הזו.
אבל... שברת את הרצף של קטע מוצלח ביותר עם עניין האיטלקים-פאסטה וקפיצה מיידית להכרזת המלחמה ע"י הגרמנים.. אולי ניסית להביע את עניין הקלות ראש שבהחלטות משנות היסטוריה למיניהן, אבל לדעתי שני הקטעים האחרונים הרסו את ההרמוניה האירונית של הקטע.
ועם כל זה, צורת הכתיבה שלך משעשעת ונחמדה, ככה שרק נשאר לנו לצחוק ולקוות שאולי הפעם, התיאורים שלך לא מדוייקים...
תודה.
[ליצירה]
זו הייתה התנסות עם צבעי פאנדה, אז עוד לא שלטתי כ"כ בטכניקה ולכן הפרטים הקטנים לא מדוייקים, אבל מסכימה שהצבע מאוד עזר להעביר את הרעיון.
ממש תודה.
[ליצירה]
האם באמת זה הצד בעלוב שבנו שמחכה ליורה הבא? האם אין זה הצד הרגיש יותר, העדין יותר, החייב להשטף מהנבלות שעברנו (או שעשינו ), כדי שיהיה מסוגל להמשיך להתקיים? מאוד אהבתי את הרעיון, אבל אני חושבת ששכיחה היא לרב מתנת אל. דימוי היורה האחרון, כאמצעי לשכיחה הוא מקסים. נראה לי כולנו כבר עמדנו פעם אחרי הגשם, מסתכלים על העולם הנקי פתאום (גם אם זה רק לכמה רגעים), מקווים שלגבינו זה היה כ"כ פשוט....
תודה.
[ליצירה]
לא רציתי להיות הנודניקית היחידה, כי באמת התרשמתי מהשיר, אבל שלושת הזקנות המיטולוגיות, זה עיוות מאוחר יותר. במקור מדובר על the maid, the mother and the crone, שזה אומר שאחת צריכה להיות צעירה מאוד, אחת אימהית והאחרונה זקנה. הייתי ממש מציעה לך לקרוא "Sandman" של נייל גיימן. היצירות שלך ממש מקבילות לקו שלו.
נהנית מאד.
[ליצירה]
זו רק סקיצה, כי באוטובוס הביתה קשה להרחיב בפרטים ודיוקים. וכתמיד, אחרי שראיתי את הרעיון בדף, התעצלתי להמשיך...
היא אומנם חסרת יכולות (ובגדים : )), עם עבר של גדיעה ועקירה, אבל השמש שוקעת על הימים הכואבים האלה, והיא מוכנה להמשיך... קצת נזכרתי בשלט הגדול "תיכף נשוב" באחד הצמתים של הגוש, שבוע לפני ההתנתקות...
(הקרמבואים על ההר נשארו חסרי תגובות : ( ...) איפה המתנחלים שמכירים את האזור?
[ליצירה]
היי, אם כבר לנתח את זה עד הסוף - היד לא אמורה להביע אימה - המבט שלה כבר עושה את זה, כך שאם יש מישהו בכל הסיפור הזה שמופתע, אז זו היא. נא להתחשב ברגשותיה, אני מבקשת. לגבי העובדה שהיא לא רטובה מהחלמון - אז א' קשה לצייר אנשים רטובים. ב' - ביצים של שדים בוקעים על להבות בלבד, כך שכל הלחות נעלמת עוד לפני הבקיעה. שדולוגיה בסיסית...
[ליצירה]
שיר מציאותי ואכזר
הדימוי, ההרגשה שהמילים בשיר משאירות- מתאימה בצורה כ"כ מדויקת לימינו... אבל לבקש שיתרגלו לזה, זו הבקשה הכי אכזרית שיש...
אומנם אולי ההכי מציאותית?
תודה.
תגובות