[ליצירה]
יצירה כאובה.
כולנו נלחמים עם היצר, וכולנו נופלים, צריך להפנים ש"שבע יפול צדיק וקם" - אנחנו נופלים אבל קמים, יורדים ובסוף מתעלים.
ואל תשכחי - אין הקב"ה מקפח שכר של אף בריה.
[ליצירה]
חיים היקר,
אם אתה חושב שאני זוכרת מי אתה, ומהן יצירותיך, ועל מה מהם הגבתי ולמה, אתה טועה...
אם יש לך דברים אישיים לומר, תוכל לשלוח לי הודעה אישית.
אם יש לך תגובות לתגובות שלי על יצירותיך, אנא הגב על כל אחת מהן בנפרד באותה יצירה שעליה הגבתי.
אם יש לך תגובה ליצירתי הזאת - אנא הגב עליה כאן.
[ליצירה]
תגובה לתגובתך לשירי "תחושות ומעשי אדם".
מין הראוי היה לא להגיב, אולם ראוי יותר היה אילו לא התיחסת כלל לשיר. אין הוא צריך לבטות את מחשבותייך לאותו רגע אלה את שלי.
וקיצוניות דתית הינה מימני והלאה, את נקמת השם רצית לקרוא הלא הוא היה שם: ושתק!
במידה ואינך מסוגלת כפי שאני רואה מתוך השיר את
הזעם, כאב ושנאה המעורבת בגעגוע אישי וגם לקרוא
את החלק הלא כתוב והמובן לכל יוצר אזי צר לי מאד על כך. זאת היתה פניה אישית אל עמי תבל לאותו הרגע בלבד, בצורה הכי תרבותית שאפשר!
ובכל זאת תודתי נתונה לך על כך שאיפשרת לי
להכיר מקרוב פן אחר של מחשבות.
[ליצירה]
היצירה הזאת חמודה, בעיקר הבית הראשון - העובדה שלמרות שנגזרה מיתה על האדם הוא מנוחם בכך שהוא יודע שהכל בחסד וברחמים, זו אמת מאוד גבוהה.
רק הערה קטנה:
חסד - שפע של טובה שניתן.
רחמים - שפע של טובה שמונע עונש.
ומכיון שכך ראוי למחוק בבית הראשון את המילה חסד, כי היא אינה שייכת לשם.
[ליצירה]
דוקא מפני שהקב"ה אוהב אותנו הוא מייסר אותנו - "כי כאשר ייסר איש את בנו ד' אלהיך מיסרך". צריך לחזור ולשנן ולהזכיר לעצמנו שכל מעשי ד' הם לטובה, ושהקב"ה אוהב כל אחד ואחד מאיתנו כבנו יחידו.
[ליצירה]
הסבר -
א. הבכי.
את אומרת שבתוך השמחה הגדולה של ההקפות השניות, בכית בגלל הגירוש; אבל אין הסבר מפורט על סיבת הבכי.
דבר ראשון - את צריכה לשנות את סדר המשפטים ולכתוב את הסיבה "המראות שוב חוזרים" לפני הבכי.
דבר שני - את צריכה לפרט מה ראית... את באה ואומרת שבתוך השמחה הגדולה את בכית, וצריך הסבר "משכנע" - משהו שמסביר לקוראים (גם בעוד 100 שנה כשהם לא יזכרו מה זה הגירוש של יהודי רצועת עזה) מה קרה כאן.
ב. "כי תצא" וגו' "תפלה לעני" וגו' -
איך זה בכלל קשור להקפות של שמחת תורה? זה לא מובן כלל וכלל.
בעולת ראי"ה מופיע בתור שירים להקפות "הרנינו גוים עמו" וגו' (ופעם הייתי בהקפות בלילה ב"מרכז הרב" וראיתי שבאמת שרים את זה שם), וידוע ההסבר שלאחר פרעות תרפ"ט, כשהתחילו את ההקפה הראשונה בלילה הבחורים במרכז הרגישו שהם לא יכולים לרקוד, ואז מרן הרב זצ"ל התחיל לנגן את "הרנינו", ומכח זה נקבע המנהג.
אם היה איזה הסבר איך "כי תצא" ו"תפלה לעני" קשורים לשמחת תורה, זה היה טוב.
יש עוד נקודות שיש להעיר, אבל אין לי פנאי כרגע.
[ליצירה]
סיפור נפלא
המציאות שאדם שנפטר לו מת, אומר: "יתגדל ויתקדש שמך הגדול", מתוך הכרה שהקב"ה יודע את אשר הוא עושה (שם - ענין גילויוי ית' , קדושה - ענין התעלותו ית' מעל למציאותנו), זהו הדבר הכי מרגש שיכול להיות. קבלת הדין בצורה העליונה.
הסיפור הזה מבטא רגש זה בצורה כה נפלאה.