יש קונכיות ריקות בחול, ילדה.
אל תסתכלי בהן עדיין. זה מסוכן.
עצמי עיניים. את יכולה גם לישון קצת.
אספר לך אגדת ילדים או
אשמור אותך פה, בין הגרגרים
עד שתגדלי.
יש קונכיות בחול, ילדה. לא,
לא כדאי.  בואי תתחפרי
פה לצדי, עד שהשמש תחמם אותך מאוד
ותוכלי שוב לצאת החוצה
כמו צב ים קטן.
חכי רק עוד רגע, לאן את ממהרת?
האם אינך מאמינה לי?
כל קונכייה ריקה,
על פיתוליה הזוהרים והעורקים
האדומים שמשתרגים בה,
על הים שחובט בדפנותיה –
כל קונכיה היא געגוע

כן, באבנים את יכולה להסתכל,
באלו הלבנות והחדות. זה
בסדר; אף אחד
לא גר שם קודם.