העץ הקטום, העלה האחרון, חברו הנסחף, והילדה המתחבאת מעידים באילמות מתוחה על האסון שטרף אותם ואך-זה-חלף.
ומצד שני - עוד חי העץ, ובענפיו עוד ניצנים, ובגזעו מחסה לילדה. האסון חלף, עוד יש תקווה לשארית הפליטה.
באמת נפלא!
תודה
נפלא!
(בשביל הרצף, אם כי זה נכון מאוד)
ואיך שהיא מביטה מאחורי הגזע, זה נותן הרגשה שהיא מסתכלת אל מי שבא לעזור לה, להיטיב לה. ומאחר שהיא מסתכלת אל המתבונן בציור זה מעמיד אותו בסיטואציה, ממש נחמד...
[ליצירה]
העץ הקטום, העלה האחרון, חברו הנסחף, והילדה המתחבאת מעידים באילמות מתוחה על האסון שטרף אותם ואך-זה-חלף.
ומצד שני - עוד חי העץ, ובענפיו עוד ניצנים, ובגזעו מחסה לילדה. האסון חלף, עוד יש תקווה לשארית הפליטה.
באמת נפלא!
תודה
[ליצירה]
נפלא!
(בשביל הרצף, אם כי זה נכון מאוד)
ואיך שהיא מביטה מאחורי הגזע, זה נותן הרגשה שהיא מסתכלת אל מי שבא לעזור לה, להיטיב לה. ומאחר שהיא מסתכלת אל המתבונן בציור זה מעמיד אותו בסיטואציה, ממש נחמד...
[ליצירה]
זו רק סקיצה, כי באוטובוס הביתה קשה להרחיב בפרטים ודיוקים. וכתמיד, אחרי שראיתי את הרעיון בדף, התעצלתי להמשיך...
היא אומנם חסרת יכולות (ובגדים : )), עם עבר של גדיעה ועקירה, אבל השמש שוקעת על הימים הכואבים האלה, והיא מוכנה להמשיך... קצת נזכרתי בשלט הגדול "תיכף נשוב" באחד הצמתים של הגוש, שבוע לפני ההתנתקות...
(הקרמבואים על ההר נשארו חסרי תגובות : ( ...) איפה המתנחלים שמכירים את האזור?
[ליצירה]
האם באמת זה הצד בעלוב שבנו שמחכה ליורה הבא? האם אין זה הצד הרגיש יותר, העדין יותר, החייב להשטף מהנבלות שעברנו (או שעשינו ), כדי שיהיה מסוגל להמשיך להתקיים? מאוד אהבתי את הרעיון, אבל אני חושבת ששכיחה היא לרב מתנת אל. דימוי היורה האחרון, כאמצעי לשכיחה הוא מקסים. נראה לי כולנו כבר עמדנו פעם אחרי הגשם, מסתכלים על העולם הנקי פתאום (גם אם זה רק לכמה רגעים), מקווים שלגבינו זה היה כ"כ פשוט....
תודה.
[ליצירה]
שיר מציאותי ואכזר
הדימוי, ההרגשה שהמילים בשיר משאירות- מתאימה בצורה כ"כ מדויקת לימינו... אבל לבקש שיתרגלו לזה, זו הבקשה הכי אכזרית שיש...
אומנם אולי ההכי מציאותית?
תודה.
תגובות